ריפלוקס קיבתי-ושטי (Gastro esophangeal reflux disorder)

סימפטומים

התסמינים הטיפוסיים לריפלוקס כוללים צרבת הגוברת לאחר הארוחות והעלאת מזון (רגורגיטציה). יכולים להופיע גם סימנים לא טיפוסיים כאשר יש מעורבות של מערכות אחרות. לדוגמה, גנחת סימפונות (אסתמה), שיעול כרוני, כאבי חזה, כאבי גרון, ריבוי ליחה וכיוצא באלו.

אבחון ובדיקות

לאבחון ריפלוקס אין צורך בביצוע צילום רנטגן, אלא בבדיקה אנדוסקופית, רצוי תוך מספר חודשים מאז הופעת התלונה. בבדיקה זו, ניתן לקבוע את חומרת המחלה אשר מדורגת מ D-A ובמקרים מיוחדים אפשרי להתקין ביופסיה.

לאחרונה, הוכנס תבחין טיפולי בו החולה מקבל לתקופה של שבועיים מינון גבוה של תרופה לריפלוקס, ונבדקת התגובה הקלינית.

כ-15% מחולי ריפלוקס עוברים בדיקות מתוחכמות יותר, בהן נבדקת תנועתיות הוושט - מנומטריה של הוושט, נבדק הלחץ בשני סוגרי הוושט ותפקוד גוף הוושט.

בבדיקת ניטור חומציות הוושט נקבעים כמות הריפלוקס, הקשר בין תלונות החולה והופעת אירועים של רפלוקס ברישום.

טיפולים ותרופות

בשלב הראשון של הטיפול בריפלוקס מומלץ להקפיד על שינוי אורח החיים, הפסקת עישון, ירידה במשקל והימנעות מאכילת מאכלים שומניים, מטוגנים, פרי הדר, שוקולד, מאכלים חריפים, שתיית קפה ותה חזק.

יש להקפיד על סיום אכילה ושתייה (פרט למים) כארבע שעות לפני השינה. רצוי לישון כך שהחלק העליון של הגוף ימצא בזווית של כ-30 מעלות.

לחלק מהחולים בריפלוקס, לא יספיק רק השינוי באורח החיים והם יזדקקו לתוספת תרופות, המדכאות את יצירת החומציות בקיבה. נהוג היום לטפל בהדרגה - בהתחלה במינון גבוה ולאחר 8-4 שבועות יורדים במינון. התרופות היעילות הן מקבוצת (PPI חוסמי תעלות הפרוטונים) וכוללות אומפראזול, לאנזופראזול, וקונטרולוק. תרופות אלה, גורמות לדיכוי יצירת חומצה בקיבה במשך כ-70%-60% מהיממה. בהמשך, ניתן להפחית את המינון בהתאם לתגובה הקלינית.

חלק קטן מהחולים, במיוחד אלו שסבלו מדלקת ושט קשה יותר בתחילה, יזדקקו להמשך טיפול אחזקה לתקופות שונות. מטרתו של טיפול זה להגיע למינון מינימלי של התרופות שיאפשר איכות טובה של חיי החולה. אפשר לתת את הטיפול פעם-פעמיים ביום או פעם ביומיים.

לאחרונה נפוצה השיטה בה החולה עצמו הוא המתמרן את מינון התרופה לפי תחושותיו הקליניות. בשיטה זו, ניתן להפחית בשני שליש את מינון התרופות שהחולה צורך.

תרופות נוספות לטיפול בריפלוקס כוללות חוסמי קולטנים להיסטמין (ראניטידין, גסטרו וסימיטג). אלה למעשה אינן נרשמות היום לריפלוקס אזופגיטיס וניטלות רק על ידי קבוצה קטנה של חולי ריפלוקס שהפרשת החומצה אצלם גבוהה בשעות הלילה ואשר ייהנו מתוספת התרופות הללו.

בשלב זה אין תרופות המשפרות את תנועתיות הוושט פרט למוטיליום שהשפעתה קטנה.

קבוצה נוספת של חולים, אשר זוכה להתייחסות רבה בספרות רפואית בשנים האחרונות, היא הלוקים בריפלוקס שהאנדוסקופיה לא מדגימה (ליקויי NERD). לחולים אלה, יש תסמינים של ריפלוקס ללא עדות אנדוסקופית לפגיעה ברירית הוושט. גם הם, זקוקים לטיפול תרופתי לעיתים, ואף במינון גבוה.

קיימת אפשרות לניתוח (פונדופליקציה) שמתבצע בצורה לפרוסקופית.

בשיעור קטן של החולים, ייתכנו סיבוכים מסוג היצרות הוושט או הופעת שינויים מיוחדים (רירית ברט) ברירית הוושט, אשר ידרשו מעקב צמוד אצל גסטרואנטרולוג. הופעת רירית ברט, קשורה לחשיפה של רירית הוושט במשך זמן ארוך לתוכן קיבה אשר מכיל בתוכו חומצה, מרה ואנזימים של מערכת העיכול העליונה. החולים הללו זקוקים למעקב רפואי צמוד עם ביופסיות חוזרות.