וונדר גירל: כך תגדלו ילדה עם ביטחון עצמי

הסרט "וונדר וומן" שבר שיאים היסטוריים של הכנסות, והפך להיות אחד משוברי הקופות הפופולריים ביותר בתקופה האחרונה. בנות רבות ממתינות שעות בתורים ארוכים רק כדי לפגוש את גיבורת הסרט, גל גדות שלנו, שהפכה למודל חיקוי עבורן. אז מה הבעיה בסיפור ואיפה מתחבא גם מסר חיובי? ניסינו לברר

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 30/07/2017


הסרט "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הפך להצלחה מסחררת. ילדות בכל העולם מבקשות להזדהות עם הגיבורה ולהיות "וונדר גירל" בעצמן. האם מדובר במסר חיובי? ניסינו לברר את העניין בעזרת ד"ר אורית קריספין, פסיכולוגית ראשית במחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים.

בתחילת הסרט מתגלה הגיבורה - אמזונה החיה בחברת נשים, שכולן מאוד יפות, נשיות וכמובן עוצמתיות וחזקות. "התלבושת החושפנית של הגיבורה מדגישה את סטריאוטיפ היופי החיצוני אצל נשים. כבר בנקודה זו אפשר להצביע על מסר בעייתי, המאומץ בקלות אל חיקם של ילדי האינסטגרם המיומנים בתרבות הפוזות והצילום. אני חושבת שיש לנו הרבה עבודה כהורים וכחברה כדי לשפר את העניין, וזו מלחמה קשה המתנהלת כנגד הרוח החברתית. אם נחזק ונעודד בנות לפתח כישורים אחרים שלהן, ונעניק במה לא פחות מרכזית גם להיבטים שונים מאלה הפיזיים – אסתטיים, אולי נצליח לגרום לאיזון בסופו של דבר", אומרת ד"ר קריספין.



קראו עוד: האם עודף מחמאות עלול לפגוע בילד שלכם?



מסר בעייתי נוסף המועבר בסרט, קשור להיבט הפנטזיה אל מול המציאות, כפי שמסבירה ד"ר קריפין: "השאיפה לשלמות ולתחושת המסוגלות האין סופית המאפיינות את הגיבורה, עלולה ליצור במציאות אכזבה, תחושת אי הגשמה ואף חרדות בקרב בנות צעירות השואפות להיות 'פלא אנושי'(וונדר) שכזה. פלאים וקסמים מתאימים לעולם פנטזיה והמציאות כיודע, שונה ומורכבת יותר. חשוב להבחין ביניהם".


בהמשך הסרט, הגיבורה שחיה בעת העתיקה, מועברת לעולם המודרני ומתקשה להסתדר מבחינה חברתית. "לאט לאט היא לומדת להכיר את כוחותיה הנסתרים, ובונה לעצמה ערך ודימוי עצמי. דווקא בהקשר הזה בהחלט ניתן למצוא מסר חיובי: רב ההחלטות והבחירות של הגיבורה, אינן עולות בקנה אחד עם אלה של הגברים, וגם זה תהליך חיובי המעיד על עצמאות מחשבתית".




אידאל היופי הנשי מואמץ בקלות על ידי דור האינסטגרם 



האם חשוב לשדר לבנות שהן כל יכולות?

מצד אחד, היינו מעוניינים לאפשר לילדים שלנו להפליג על כנפי הפנטזיה וליהנות מכוחות על נסתרים כפי שהן היו רוצות. מאידך, רובנו מודעים למציאות החיים שלא תמיד מתיישרת עם הקו הזה. אז איך מתמרנים בין שני אלה?


"הורים רבים נוטים להיות ביקורתיים ולצפות מהילדים לדברים שאינם מותאמים לגילם. חשוב להתאים את הציפיות לגיל וליכולות שלהם. גם כאשר הם חווים תחושת כישלון, אפשר להקנות להם כלים שיסייעו להם להתמודד, לזהות את הרגשות השליליים ולפתח יכולות או פעולות שיסייעו להם להתמודד עם משברים דומים בעתיד. אם ילדה נכשלת במבחן למשל, זה לא אומר שהיא כישלון, וסביר להניח שזה קרה כתוצאה ממשהו שאותו היא יכולה לשנות בעתיד.



קראו עוד: מהו הגיל בו אפשר להתחיל? כך תדברו על מיניות עם הילדים 



כדי להעצים את תחושת האחריות והביטחון אצל בנות, חשוב לאפשר לילדה לבחור בעצמה, החל מפעולות יומיומיות כגון:  מה ללבוש לגן?, מה לאכול בבוקר, וכן לאפשר לה לבצע פעולות שהיא מסוגלת לבצע בעצמה כמו למשל להתלבש לבד או למרוח בעצמה גבינה על הכריך".



מה משפיע על החשיבה הנשית בעידן המודרני?

"אני חושבת שכל התייחסות לדימוי עצמי של בנות, צריכה להיבחן גם בהיבט החברתי- תרבותי.


קרול גיליגן למשל, היא פסיכולוגית פמיניסטית, שניסתה לבחון את הגורמים המשפיעים על התפתחותן המנטלית של בנות. תוצאות המחקר מעניינות: כאשר ניסו לשאול ילדות בנות 7-10 על נושאים שחשובים להן, הן היו מאוד אסרטיביות, מלאות חיים, בעלות ידע וחכמה ובטוחות בתשובתן. לעומת זאת, כשאותן ילדות התבקשו לענות על אותן שאלות, בתחילת שנות ההתבגרות שלהן, לא התקבלה תשובה ברורה וחד משמעית. ההסבר לכך, לפי התאוריה של גיליגן, נובע מהעובדה שבגיל ההתבגרות גורמים סביבתיים וחיצוניים מחלישים את קולן של הבנות, והן מתחילות להתמסר לתכתיבי החברה ולנורמות, ולדבריה מתנכרות לקולן ומנסות לרצות".


לעומתן, כאשר ילדות  בתחילת שנות ההתבגרות שלהן התבקשו לענות על אותה שאלה, הן היו מאוד מהוססות ולא היו חד משמעיות בתגובתן. ההסבר לכך, לפי התאוריה של גיליגן, נובע מהעובדה שבגיל ההתבגרות גורמים סביבתיים וחיצוניים מחלישים את קולן של הבנות, והן מתחילות להתמסר לתכתיבי החברה ולנורמות המקובלות.


בסקר נוסף שנעשה, נבחנו הבנות במגמות הראליות לעומת הבנים. תוצאות הסקר העלו נתון מעניין: בעוד שרמת ההישגים של בנות בביית הספר היסודי היתה טובה מאוד, דווקא בתקופת התיכון מספר הבנות במגמות הראליות פחת. אני חושבת שזה נובע מהמסר הסביבתי המעודד גברים להיות טובים יותר בתחומים אלה. יש לנו את האפשרות לשנות את המציאות הזאת, ולעודד בנות לבחור בתחומים המעניינים אותן מתוך מבחר רחב במקום לצמצם עבורן את המגוון".



"להגיד לילדה שהיא רק יפה זה מסר שעלול להיות בעייתי"

כמה פעמים אמרתם לילדה שלכם שהיא יפה? מסתבר שאמירה כזאת עלולה להיות בעייתית, בהנחה שהיא אינה נאמרת לצד מסרים אחרים.


"התכונות והרצונות שלנו מושפעים גם מהסביבה הביתית והחיצונית שלנו. כשילדה שומעת רק כמה שהיא יפה, ומקבלת פחות חיזוקים לגבי כישורי ההנהגה שלה או החוזק שלה למשל, היא עלול לקבל את הרושם שזה מה שחשוב לפתח בסופו של דבר, וכתוצאה מכך להתעניין פחות בתחומים אחרים. 


בנוסף, כשאנחנו מחזקים תכונות כמו חוזק או אסרטיביות אצל בנים ולא נוקטים בפעולות חיזוק כאלה בקרב בנות, נוצר פער חברתי. כל הורה צריך לחשוב מה הוא היה רוצה לעודד ולפתח אצל הילד שלו. אני חושבת שמידתיות ואיזון חשובים לצורך התפתחותן של בנות".



האם וונדר גירל היא בהכרח מישהי חזקה?

זרם הפמיניזם מדבר על החופש של האישה לבחור במה שהיא רוצה ולממש את עצמה בדרך שלה. השאלה היא האם הבחירה שלה אכן נובעת רק מטעמי אישיותה?


"אני חושבת שהילדות חיות בסביבה ושואבות ממנה את הערכים על פי החינוך והמסרים המתקבלים על ידי הסביבה, אבל גם לפי מבנה האישיות שלה. חשוב להקשיב לרצונות של הילדה, אך גם להציב מטרות וגבולות בהתאם ליכולות שלה. אם היא למשל חולמת להיות רקדנית בלט, ואין לה את הכישרון הדרוש לשם כך, חשוב לבחון ביחד איתה מהם הצדדים החזקים באישיותה, ולעודד אותה לפתח אותם. גם כשילדה נמצאת במקום של כישלון וחווה קשי, כדאי לתת לתחושה הזאת מקום ושוב, לבחון מקומות אחרים שעשויים לחזק אותה, את חוסנה ואת יכולת ההתמודדות שלה".


נטע לוי, מאמנת לתזונה ולאורח חיים בריא, מוסיפה: "כשילדה חווה דחייה או בעיה חברתית למשל, חשוב להעביר לה את המסר שהיא יכולה להתמודד עם העניין בעצמה ולהעביר לה את השרביט לשם התמודדות בדרך שלה. שאלות מנחות כגון: "מה הרגשת ברגע המשבר?", או "איך היית רוצה להגיב?", יעזרו לתת לה הכוונה. גם אישור החששות המשדר "זה בסדר לחוות פחד או כישלון עשויות להעניק לה את תחושת הביטחון שיש לה יכולת להתמודד עם העניין. חשוב לזכור שבכל הבעת תסכול קיימת בקשה, ולנו ההורים יש את היכולת לחזק את הדברים החזקים ולעזור להתמודד עם אלה שפחות".



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ