שיטת אימאגו - מודעות בזוגיות

כל אדם מחפש בבן זוגו את האדם, שיספק את הצרכים הלא מודעים הבסיסיים שלו. מסתבר שהצורך הבסיסי והראשוני הוא למצוא אדם שיטפל בו וירפא את פצעי ילדותו. לבן הזוג הנבחר ישנן תכונות, הנמצאות במתאם גבוה עם תכונות ההורים, ולכן התת מודע מקטלג את בן הזוג כ"מי שאחראי על קיומו" בדיוק כמו שההורה היה אחראי על קיומו של הילד. מהמקום הזה מובנת התלות הרבה שיש בין בני זוג מחד גיסא ומאידך גיסא הרגישות הרבה שישנה בין שני בני הזוג כשבן הזוג האחד מעליב, משפיל, פוגע בשני הוא לא רק פגע בו אלא הוא כ"דמות הורה" פגע בבטחון של ה"ילד" – בן הזוג. בעזרת בן הזוג מנסה התת מודע לברוא מחדש את הנסיבות, בהן גדל, על מנת לפתור את הבעיות-הבלתי-פתורות שנגררות אתו מהילדות.

צורך בסיסי נוסף הוא חיפוש ה"אני האבוד". אדם נולד כיצור שלם, אך עם גדילתו ותהליך החיברות הוא מקבל מההורים ומהסביבה משובים לגבי התנהגותו. הוא מגלה שישנם רגשות אסורים והתנהגויות אסורות. חלקים אלו באישיותו הוא לומד להדחיק, ומחיר צייתנותו לדרישות הסביבה הוא אובדן "האני השלם". כאשר הוא יוצר קשר רגשי עם אדם, שיש לו תכונות אשר משלימות את התכונות המוכחשות שלו, הוא חש לצידו שלם יותר, משום ששניהם מתמזגים לאני גדול ושלם יותר. את התפיסה, לפיה שני בני זוג הינם שני חצאים של שלם גדול יותר, ניתן למצוא כבר במקורות היהדות העתיקים. ספר הזוהר, למשל, (ויקרא דף ז/ב ) אומר שאיש בלא אשה הינו רק חצי גוף ובהתחברותם על ידי קידושין הרי הם משלימים זה את זו והופכים לאדם שלם. לדוגמא: האיש היה אדם שהבין שלא כדאי להיות אדם שליו ורגוע אלא תמיד לחפש עשייה מכיוון שההורים עודדו אותו רק לכיוון הזה, כעת הוא הוא מרגיש "אני לא שלם" הוא יחפש אישה שיש לה את מה שאין לו, את השלווה והרוגע – תכונה שהוא הדחיק בילדותו מכיוון שהוא למד מדרכי התגובה של החברה שזה לא כדאי. וכן להיפך האישה גדלה בבית שלא נתנו לאשיות שלה להתפתח ולהתבטאות, כעת ה"אני" שלה הינו חלקי, כאשר היא תמצא בן זוג שנותן ביטוי לאישיות שלו ומעצים את יכולת ההתפתחות שלו היא תרגיש "אני שלם".
בני זוג מגיעים לנישואין עם ציפיות רבות, אולם הציפיה שבן הזוג יאהב אותנו, כפי שהורינו לא אהבו אותנו מעולם. בן הזוג אמור למלא צרכי ילדות לא מסופקים, להשלים חלקי אני אבודים, לטפל בנו בעקביות ובאהבה ולהיות זמין בשבילנו כמעט כל עת שנחפוץ. אחר השלב הראשון של הזוגיות שלב ה"ריגושים" או אם תרצו שלב ה"ירח דבש" מתחיל שלב בו לא די בציפיה והבטחות לסיפוק הצרכים ("אני אוהב אותך לנצח" , "אנחנו נאהב אחד את השני כמו שאף אחד לא ידע לאהוב" "אני מכירים רק כמה חודשים אך אינני יכול לתאר זמן בלעדייך" ועוד כל מיני הצהרות שמבטאות אהבה שלעולם לא תינתק), אלא מבקשים גם את מימושה במציאות כלומר כל אחד מבני הזוג מבקש למלא את צרכיו הרגשיים , אך הוא חסר רצון למלא את ציפיות בן זוגו. זו תחילתה של תקופה, המכונה "תקופת מאבקי הכח". בתקופה זו מתרחשים שינויים נוספים בבני הזוג. הם מתחילים לגלות תכונות שליליות בבני זוגם. גם אם בתחילה מצאו תכונות אלו חן בעיני בן הזוג האחד, עתה הן מפריעות (אם בעבר האשה שמחה שבעלה הוא אדם עם שאיפות ומטרות בחייו וזה היה מבחינתה השלמת ה"אני השלם" שלה – כעת היא יותר ממוקדת במחיר של התכונה: ציפיות לא ממושות שמביאות לידי דיכאון אכזבה וכעסים(. לא פעם חלק מהתכונות השליליות שמזהים בני הזוג האחד בשני מזכירות תכונות שליליות של ההורים, והן זורות מלח על פצעים ישנים, אם בעבר האשה בהיותה ילדה סבלה מהתפרצויות כעסים של אביה כעת היא בחרה לעצמה בן זוג עם אותה תכונה (כעסן) אך הפעם על מנת שיאהב אותה איך שהיא ולא ייתפרץ וכך הוא ירפא אצלה פצעי ילדות (כל התהליך נעשה בתת מודע). מצב זה מעורר חרדה – לעיתים קיומית- בקרב בני הזוג., ולכן התוצאה היא שבשלב מאבקי הכח אנשים מביטים בבני זוגם, ומותחים ביקורת על אותם הדברים, שהם מתעבים ומכחישים מקשרים קודים עם ההורים שלהם

הפרעות בתקשורת יכולות לנבוע מגורמים לא מודעים, פעמים רבות מתגלעות מריבות בין בני זוג, מוטחות ביקורות הדדיות, עולים ופורצים כעסים ומתחים, וכל אלו נובעים, שלא במודע - מציפיות שלא מומשו ומצרכים שלא מולאו ע"י בן הזוג. כל אלו גורמים לאדם להבין, כי ,למרבה הצער, לא זו בלבד שצרכיו לא יבואו על סיפוקם, אלא שבן זוגו עלול לפגוע בו בדיוק באותה הדרך בה פגעו בו הוריו.

הפתרון מכונה "הנישואין המודעים". לפי שיטה זו, האדם הנשוי מפתח מודעות הן לצרכיו שלו והן לעובדה שגם בן זוגו הינו אדם בעל ציפיות וצרכים. במסגרת זו, בני הזוג לוקחים אחריות על הבעת צרכיהם באופן ישיר, ולא במסווה של ביקורת. כמו כן, לומדים טכניקות יעילות לסיפוק צרכיהם – במקום מאבקי כח והאשמות. בנוסף, אנשים לומדים לתקשר באופן מכוון, לשלוט בתגובותיהם ולא להגיב מבלי לחשוב.