אין אונות (אימפוטנציה): אלה הם הפתרונות השמרניים והניתוחיים לבעיה הנפוצה

כחצי מהגברים מעל לגיל 50, וכ-70% מאלה מעל לגיל 70 סובלים מאין אונות (אימפוטנציה) המוגדרת כמצב בו קיים קושי בהשגת זקפה או שימור שלה באופן עקבי ומתמשך. אולם, ההנחה הרווחת גורסת כי הבעיה שכיחה יותר מהשיעור הידוע. פער זה נובע, ככל הנראה, מהיעדר דיווח ופנייה לטיפול בשל תחושת אי הנוחות וחוסר הרצון לשתף בבעיה. מהם הגורמים אשר עלולים להוביל לאין אונות, כיצד מתבצעת האבחנה  ומהן דרכי הטיפול באימפוטנציה? ד"ר אורי גור, רופא בכיר במחלקה האורולוגית, בי"ח מאיר, כפ"ס, בעל ניסיון רב בביצוע של טיפולים וניתוחים לאין אונות, עם המידע החיוני על אודות הבעיה הנפוצה. 

 BlurryMe | shutterstock

גורם הסיכון המשמעותי ביותר – הגיל

כאמור, שכיחותה וחומרתה של בעיית אין האונות עולה לרוב עם הגיל.  סיבות נוספות לבעיה כוללות הפרעות בזרימת הדם לאיבר המין שנגרמת עקב תחלואה כרונית בטרשת עורקים, סוכרת, לחץ דם גבוה, עישון ועוד. כל אלה עלולים להוביל בסופו של דבר לנזק מצטבר ולירידה הולכת ומחמירה בתפקוד המיני. בנוסף, ביצוע של ניתוחים באזור האגן ובלוטת הערמונית עלול להביא לתוצאה דומה.

איך ניתן לאבחן?

אבחון של בעיית אין האונות פשוט יחסית ומבוסס בעיקר על תשאול והצגת הבעיה על-ידי המטופל שלרוב יודע אם הוא אינו מצליח להגיע לזקפה מספקת. ברוב המקרים לא ייעשה שימוש בבדיקות עזר מורכבות, אך יתבצע בירור שנועד כדי להבין אם קיימים גורמי סיכון ברי תיקון. 

מהן דרכי הטיפול?

בניגוד לבעיות רפואיות אחרות, הטיפול באין אונות מכוון תוצאה ולא מתמקד בגורם. כלומר, המטרה היא אינה לאתר את הסיבה שהובילה להתפתחות בעיית התפקוד מאחר ורוב המטופלים אינם סובלים מבעיות הפיכות. על כן, הקו המנחה בטיפול באימפוטנציה הוא התאמה של טיפול יעיל לכל מטופל, כזה שיאפשר לאדם לחדש את חיי המין. 

ברוב המקרים טיפולים שמרניים יהוו את קו הבחירה הראשון. במצבים שבהם טיפולים אלה אינם מועילים ותוך הסכמת המטופל, יישקלו טיפולים פולשניים יותר. 

הטיפול הראשוני כולל לרוב שימוש בתרופות (כדורים) כדוגמת  ויאגרה, סיאליס או לויטרה. הטיפולים התרופתיים קיימים כבר זמן רב בשוק והם יצרו מעין מהפכה תודעתית בכל הנוגע לפשטות הטיפול בבעיות בתפקוד המיני. 

משך השפעת התרופות כמו גם תופעות הלוואי משתנים מתרופה לתרופה. חלק מהתרופות ניטלות טרם קיום יחסי מין, בעוד שאחרות נועדו לשימוש יומיומי. ברוב המקרים טיפולים אלה מסייעים בהשגת תוצאה מוצלחת. לעיתים לצד בעיות הזקפה חלק מהמטופלים סובלים גם מרמות נמוכות של טסטוסטרון. השלמת החוסר בהורמון במידה ואובחן עשויה גם היא לשפר את הזקפה, החשק המיני ואף את יעילות הכדורים. לכן, פעמים רבות יידרש טיפול משולב. 

קו הטיפול השני כולל שתי חלופות מרכזיות:

- שימוש במכשיר ואקום אשר מביא לזקפה מלאכותית

- הזרקות אל הגופים המחילתיים באיבר המין שמסייעות בהשגת זקפה ממושכת לאורך זמן. אפשרות זו יעילה במרביתם של המטופלים, וכבר לאחר הדרכה פשוטה ניתן להתחיל בהזרקות.

ניתוח להשתלת תותב

בחולים שאינם מגיבים לטיפולים ההפיכים שתוארו לעיל ניתן להציע טיפול קבוע ופולשני יותר – השתלת תותב לאיבר המין. קיים מגוון רחב של שתלים, כמו גם שיטות שונות לביצוע הניתוח. ברוב המקרים תוצאות הניתוח טובות. השתל מספק נוקשות ומאפשר לקיים יחסי מין באופן תקין. 

מהו מהלך ההחלמה לאחר הניתוח?

הניתוח מבוצע לרוב באשפוז לילה ומצריך מספר ימי החלמה בבית. לאחר כחודש שבמהלכו הפצע הניתוחי מחלים, ניתן להתחיל ולהשתמש בשתל. 

הסיבוכים לאחר הניתוח נדירים וכוללים קלקול של התותב או זיהום. למרות שהם אינם שכיחים מדובר בסיבוכים משמעותיים אשר יצריכו ניתוח חוזר. עם זאת יש לציין כי השתלת התותב מהווה חלופה יעילה עבור אלה שלא הצליחו להשיג תוצאה מוצלחת באמצעות הטיפולים השמרניים. טיפול זה מתאים כמעט לכל אדם, גם לאלו הסובלים מהפרעה תפקודית חמורה. 

לסיכום, יש לזכור כי בעיות בתפקוד המיני אינן גזרת גורל. במקרים שבהם מתעורר חשד לבעיית זקפה מומלץ לפנות לרופא אורולוג אשר מכיר את מגוון הטיפולים בבעיה. אורולוג בעל ניסיון באבחון וטיפול בבעיות בתפקוד המיני יידע להתאים את הפתרון למידת החומרה של בעיית הזקפה, כמו גם להעדפות המטופל. גם עבור אלה שכשלו בטיפולים השמרניים חשוב לדעת כי קיימים פתרונות נוספים שיסייעו בהשבת חיי המין ובשיפור איכות החיים.