אסטמה בחתולים

אסטמה בחתולים היא מחלה של דרכי האוויר, הדומה לאסטמה של בני אדם. מדובר במחלה בה נגרמת חסימה ודלקת בדרכי הנשימה של החתול.

מקור החסימה הוא במספר גורמים: כיווץ השריר העוטף את דרכי הנשימה, גידול יתר והפרשות רבות יחסית של הבלוטות בדרכי הנשימה ובצקת בשכבת המוקוזה, המדפנת את דרכי הנשימה.

אסטמה מאפיינת חתולים צעירים, כאשר סימני המחלה מתחילים בגילאי שנה עד שלוש. בין אפיזודות ההתקפים (שיעולים / קשיי נשימה) החתול נראה ומרגיש כרגיל.

הגורם למחלה הוא, למעשה, תגובה אלרגית לחומרים נשאפים שונים.

סימני המחלה
• התקפי שיעול
• קושי בהוצאת האוויר
• 'צפצופים' בזמן נשימה
• אי-סבילות לפעילות גופנית
• במצבים חמורים, התקפים של קשיי נשימה (החתול נראה עם פה פתוח והלשון כחלחלה)

אבחון אסטמה

• בשלב ראשוני, הווטרינר ינסה לברר האם נראו התקפים של קשיי נשימה בעבר, היסטוריה של שיעולים וכדומה.
• בבדיקה גופנית ניתן, לעיתים, לשמוע קולות נשימה לא תקינים על-ידי סטטוסקופ.
• צילומי רנטגן – בשלבים הראשונים, קשה לאבחן את המחלה וניתן לראות רק רמזים לה בצילום הרנטגן. הסימנים כוללים 'ניפוח-יתר' של הריאות ומצב של סרעפת שטוחה. במצבים מתקדמים, ניתן לראות דפוס אב-נורמאלי של הריאות ('דפוס ברונכיאלי').
• ספירת דם – בחלק מהמקרים, ניתן לראות רמה גבוהה של תאי דם לבנים מסוג אאוזינופילים, המקושרים לתגובות אלרגיות.
• דגימת נוזל מהריאה – פרוצדורה מורכבת, המבוצעת בהרדמה מלאה. בתהליך זה, מוכנסים מים סטריליים לריאות ונשאבים מיד חזרה. לאחר מכן, בוחנים את הנוזל הנשאב תחת המיקרוסקופ, להימצאות תאים המעידים על מחלה אלרגית / אסטמה. במקביל, חלק מהנוזל נשלח לתרבית, לבחינת אפשרות של תהליך זיהומי בריאות, העלול להוות טריגר להתקף.
• מבחני תפקוד ריאה – בישראל אינם משמשים לאבחון אסטמה, בשגרה. מבחנים אלו קיימים בשלב זה בצורה מחקרית בלבד.

טיפול

במידה ומדובר בהתקף קשה של קשיי נשימה, הטיפול כולל מתן חמצן (עדיף בכלוב חמצן) וזריקת סטרואידים מהירי פעולה. במקרים רבים, משולבת הרגעה כחלק מהטיפול. ניתן לשלב גם תרופות בהזרקה, המשמשות להרחבה של דרכי הנשימה.

טיפול במצב כרוני

ניתן לטפל במצב זה בתרופות להרחבת דרכי הנשימה, המגיעות בכדורים או באמצעות משאף אסטמה ייעודי לחתולים (יש המשתמשים במשאף המיועד לתינוקות). דוגמא לתרופה שכזו היא ונטולין, המשמשת גם בני אדם חולי אסטמה.
ניתן להשתמש גם בסטרואידים, בצורת כדורים, זריקות או בשאיפה (בעיקר כאשר מרחיבי דרכי הנשימה לא עוזרים). ההמלצה היא להשתמש כמה שפחות בסטרואידים, בשל תופעות הלוואי שלהם. במידה וחייבים להשתמש בהם, ההמלצה היא להשתמש בהם בשאיפה, שכן כך הם משפיעים בעיקר על דרכי הנשימה ללא השפעה סיסטמית על כלל מערכות הגוף של החתול.

לעיתים, במידה ויש חשד לגורם זיהומי הקשור למחלה או מחמיר אותה, מוסיפים אנטיביוטיקה (לרוב דוקסילין, היעילה במחלות דרכי נשימה בחתולים).

פרוגנוזה

תחזית ההחלמה נחשבת טובה, כל עוד החתול מטופל כיאות. לרוב, לאחר התקף אחד, אם החתול מטופל כראוי ומשתף פעולה, אין חזרתיות של התקפים קשים (לעיתים נראה שיעול).
במקרים חמורים שאינם מטופלים, קשיי הנשימה עלולים להוביל למות החתול.

מאת: ד"ר תומר ויינגרם, מערכת אינפופט