אישיות מועדת לפציעות

פציעות מהוות במרבית המקרים חלק בלתי נפרד מחייהם של ספורטאים. במקרים מסוימים, מדובר על פציעות קלות יחסית, בהן הטיפול אינו מורכב והספורטאי חוזר לפעילות מהר, יחסית (לאחר ימים או שבועות מעטים). במקרים אחרים מדובר על פציעות מורכבות במיוחד, בהן השיקום עלול להימשך חודשים ארוכים.

מסתבר שלאישיות הספורטאי קשר לפציעות מסוגים שונים וישנם ספורטאים שנפצעים יותר מאחרים, אפילו באותו ענף ספורט, עבור כמות זהה של שעות אימון שבועיות ונתונים זהים נוספים. למותר לציין, שסוגי ספורט מסוימים הם בעלי פוטנציאל משמעותית גדול יותר לפציעות לעומת סוגי ספורט אחרים. כדורגל, למשל, מהווה ענף ספורט בעל אחוז פציעות גדול באופן כללי ויחסית לענפי ספורט אחרים כמו שחייה, בפרט.
גורמים רבים משפיעים על הפוטנציאל לפציעה: אופי הספורט, האינטנסיביות בה הוא מתבצע, אופי העבירות והחוקיות המאפיינת את המשחק בהקשר לכך (לדוגמא, בכדורסל ניתן לבצע 5 עבירות לכל היותר, בעוד שבכדוריד אין הגבלה לכמות העבירות שניתן לבצע, למעט עבירות קשות). נוסיף ונאמר, כי בשנים האחרונות מושם דגש רב על נושא הפציעות והשיקום מהן ומוסדות שונים ברחבי העולם אף אימצו במקרים מסוימים תכניות להפחתת מספר הפציעות בענפי ספורט מסוימים.

להלן כמה מחקרים מעניינים במיוחד בנושא אישיות מועדת לפציעה.

חיפוש ריגושים, מזג ומידת רגישות

מחקר שנערך באוניברסיטת אלבמה בברמינגהם, ארה"ב (University of Alabama at Birmingham, USA), שיער כי אתלטים מקצועיים בעלי סף ריגוש גבוה יותר יחוו יותר פציעות במהלך העונה ויפסידו בסך הכל יותר ימי משחק. המחקר בדק 18 שחקני הוקי מקצוענים בני 21-33 מארה"ב במהלך 18 שבועות (עונת המשחקים).
השחקנים ענו על שאלון אישיות ושאלון בנוגע למזג (טמפרמנט) שלהם באופן כללי. במהלך 18 שבועות הניסוי, עקבו החוקרים אחר כמות הפציעות וחומרתן ומספר הפעמים ששחקנים לא שיחקו. בממוצע, השחקנים נפצעו כמעט שש פעמים והפסידו כתוצאה מכך 10 ימי משחק במהלך העונה.
השחקנים שנמצאו על פי המבדקים כמשתעממים בקלות וכאלו שהוגדרו כמחפשי ריגושים, חוו באופן כללי יותר פציעות. השחקנים בעלי טמפרמנט גבוה והרגישים יותר חוו גם הם יותר פציעות. חומרת הפציעות לא הייתה קשורה למידת חיפוש הריגושים של השחקנים, אבל נמצא מתאם בין חומרת הפציעות למידת הרגישות ולטמפרמנט של השחקנים.

רגישות יתר, מוחצנות והתמודדות עם מצבים שונים

במחקר שנערך במרכז לחקר פסיכיאטריה התפתחותית, גנטית וחברתית, המרכז לפסיכיאטריה, לונדון בריטניה (Social, Genetic and Developmental Psychiatry Research Centre, Institute of Psychiatry, De Crespigny Park, London, UK.) בנושא פציעות וסוג האישיות, נבדקו גורמים אישיותיים בקרב 43 נחקרים אשר חוו פציעה בהשוואה ל-43 נחקרים שלא נפצעו ושימשו כקבוצת ביקורת.
נמצא כי קיימים שלושה דפוסי אישיות המועדים לפציעות: רגישות יתר, מוחצנות והתמודדות לקויה עם מצבים שונים. הנחקרים נשאלו האם שקלו לנקוט באמצעי מניעה טרם נפצעו והאם הם מרגישים אשמים בגין הפציעה. נמצא כי נחקרים אשר ענו לאחד משלושה דפוסי האישיות המועדים לפציעות, חשים תחושת אשמה בגין הפציעה ונוטים לנקוט בפחות אמצעי מניעה.
מסקנתם של החוקרים היתה שגורמים פסיכולוגיים משחקים תפקיד חשוב בניבוי פציעות.

מוטיבציה, שאפתנות ותחרותיות

במחקר שנערך במחלקה לכירורגיה אורטופדית, בית החולים האוניברסיטאי בהדינג'ה, שבדיה ( Department of Orthopaedic Surgery, Huddinge University Hospital, Sweden.) נבדקו גורמי לחץ על עצם השוקה והאם יש קשר למבנה אישיות השחקן.
ריצה גורמת לפציעות שחיקה, כמו שברים בעצם השוקה, הגורמים לנפיחות וכאבים מקומיים ומתרחשים פעמים רבות עקב אימונים מאומצים. בעוד שאצנים מסוימים בקושי נפצעים, אחרים חווים פציעות חוזרות ונשנות בפרקי זמן קצרים.
מטרת מחקר זה היתה להשוות בין מספר דפוסי אישיות בקרב 17 אצנים אשר חוו בעבר פציעות בעצם השוקה לעומת 17 אשר לא חוו פציעות דומות ושימשו כקבוצת ביקורת.
על פי הממצאים, האצנים שנפצעו, בעיקר הנשים, הראו תלות גבוהה בפעילות הגופנית בחיי היומיום שלהם. מאחר שמוטיבציה, שאפתנות ותחרותיות הם חלק אינטגרלי מדפוסי אישיות של אצנים אשר נפצעו בעבר, נמצא כי אנשים בעלי תכונות אלו הם בקבוצת סיכון גבוהה יותר לפציעות עקב ריצה. יותר מכך, אנשים בעלי תכונות אלו אשר גם תלויים בביצועיהם הספורטיביים לצורך תחושה של שלמות והעלאת מצב הרוח, מועדים עוד יותר לפציעות, בעיקר נשים.

אישיות ושיקום מפציעה

אישיות הספורטאי משמעותית מאוד גם בכל הנוגע לשיקום מפציעה. כיום, ידוע ומקובל כי מחשבות חיוביות ואופטימיות הן מרכיבים חשובים לניבוי הצלחת השיקום וחזרת הספורטאי לרמת פעילות חלקית או מלאה. יתרה מזו, מרכיבים אישיותיים משפיעים על מידת שיתוף הפעולה, ההתמדה והיכולת להתגבר על מכשולים שונים (כולל כאב, הגבלה בתפקוד וכו'), המהווים חלק בלתי נפרד מכל תהליך שיקום. אמונתו של המתעמל ביכולתו להתמודד עם הפציעה, להתגבר עליה ולחזור לפעילות דורשת התגייסות הן של הספורטאי עצמו והן של אנשי הצוות המלווים אותו בתהליך השיקום (פיזיותרפיסטים ומאמנים) ולעיתים אף שילובם של אנשי מקצוע נוספים, דוגמת פסיכולוגים מתחום הספורט.

לסיכום

מסתבר כי אישיות הספורטאי קשורה להתרחשותן של פציעות במהלך הקריירה הספורטיבית. כמו כן, לסוג הספורט השפעה רבה על מספר וסוגי הפציעות.

הכתבה בשיתוף ד"ר (Ph.D) איתי זיו, סגן מנהל קמפוס שיאים באוני' ת"א; ראש תחום מדריכים לחדרי כושר וקורסי העשרה, ועמית אברהם, פיזיותרפיסט מוסמך, מומחה לפיזיותרפיה אורתופדית ופציעות ספורט. הכתבה נערכה על ידי מערכת אינפומד.