לגיונלה

בשנת 1976 אירעה התפרצות של דלקת ריאות במלון בפילדלפיה, ארצות הברית, בקרב משתתפים בכנס של הלגיון האמריקאי. בסך הכול 182 מהמתכנסים לקו בדלקת ריאות, מתוכם 34 (17%) נפטרו. חוקרים בודדו חיידק שטרם היה מוכר אז, מריאות של חולים שנפטרו, ומאז נודע החיידק בשם Legionella pneumophila. בדגימות דם מוקפאות של חולים שחלו בעת התפרצויות קודמות של דלקת ריאות, נמצא בדיעבד שחולים אלה חלו גם הם בחיידק הלגיונלה. חיידק זה גדל בסביבה לחה, הנמצאת במעבים (Evaporative condensers), במגדלי קירור, במזגנים ובמערכות אחרות שבעזרתן מפוזר אוויר לח. מאז זיהוי חיידק הלגיונלה והקשר שלו עם דלקת ריאות, מופעלים נוהלי חיטוי של מגדלי קירור וכד'. בארץ, רוב המקרים המאובחנים של דלקת ריאות עקב לגיונלה הם בודדים, דהיינו, לא במסגרת התפרצות.
טווח התסמינים הנגרם על ידי חיידק הלגיונלה הוא רחב, ונע ממחלה דמוית שפעת (מתסמונת Pontiac), החולפת מעצמה תוך כשבוע ללא הופעת דלקת ריאות, ועד דלקת ריאות קשה. תקופת הדגירה היא 10-2 ימים מהחשיפה. תסמינים ראשונים בדלקת ריאות לגיונלית כוללים חום, הרגשה כללית רעה, כאבי שרירים, חוסר תיאבון וכאב ראש. בהתחלה השיעול מועט וקל, ובהמשך רב יותר ולעיתים עם מעט ליחה. עלול להופיע כאב בבית החזה, עקב גירוי מעטפות הריאה (הצדר). שלשול מופיע ב-50%-25% מהחולים. בבדיקות דם נצפית לעיתים רמת נתרן נמוכה. האבחון נקבע על בסיס חשדו של הרופא המטפל, תרבית ליחה ספציפית לצורך בידוד החיידק, בדיקות נוגדנים בדם ונוכחות אנטיגן בשתן.
הטיפול: מורכב מתרופות אנטיביוטיות מקבוצת המקרולידים (כמו אזיתרומיצין) או הקווינולונים.
פרופ' עמוס ינון