סתימה לבנה או אמלגם - מה כדאי לבחור?

כיום אפשר לבצע סתימה בשן באמצעות סתימת אמלגם או סתימה לבנה. לכל אחת מהשיטות קיימים יתרונות וחסרונות שונים שכדאי לקחת בחשבון לפני שנקבל החלטה. מתי נבחר בכל אחת מהאפשרויות?

מהו חומר האמלגם?

במשך שנים רבות אמלגם שימש ברפואת שיניים כחומר עיקרי לביצוע סתימה בשן. האמלגם מורכב ממספר מתכות (בעיקר כסף) בשלוב עם כספית.

הכספית במצבה החופשי ידועה כרעילה לגוף אך בסתימת האמלגם היא קשורה למתכות אחרות, ובמצב זה לא הוכח במחקרים שהחומר מזיק לגוף. הנזק עלול להיגרם בעת בליעת החומר כאשר מוציאים את הסתימה לצורך החלפתה.

האמלגם ידוע במשך שנים בשל חוזקו ועמידותו לכוחות לעיסה ולכן שימש בעיקר לשחזור שיניים אחוריות. לעומת זאת, חומרים בגוון השיניים שמשו לשחזור שיניים קדמיות בלבד, מכיוון שלמרות יתרונם האסתטי לא היו חזקים מספיק ולא עמדו בכוחות הלעיסה.

בשנים האחרונות פותחו חומרים חדשים בצבעים שדומים לצבעי השן המקוריים. מלבד יתרונם האסתטי, חומרים אלו חזקים ועמידים יחסית לכוחות לעיסה ולפיכך מתאימים לשימוש בסתימות לשחזור שיניים אחוריות. אלו הם חומרים מרוכבים (קומפוזיט) בשילוב גבישי קוורץ בדרך כלל.

היתרונות והחסרונות שבסתימה לבנה ואמלגם

- טכניקת ביצוע סתימות האמלגם פשוטה ומהירה לרופא השיניים. לאחר סילוק העששת והכנת החלל המתאים נדחס חומר האמלגם כנגד קירות השן והסתימה מגולפת בהתאם למבנה המקורי של השן. טכניקת ביצוע הסתימות הלבנות מורכבת ומסובכת יחסית לסתימות האמלגם, עלות החומרים גבוהה יותר והזמן הנדרש מהרופא להכנתן רב יותר, ולפיכך מחיר סתימות אלו יקר בד"כ יחסית לסתימות האמלגם. במקרים בהם שיקול העלות הינו המרכזי, הבחירה יכולה להיות סתימת אמלגם.

- בסתימות האמלגם חומר הסתימה נדחס אל תוך החלל שהוכן על ידי רופא השיניים לאחר סילוק העששת, אך החומר לא מחובר אל קירות השן וכך לעיתים נוצרים מרווחים בין הסתימה לשן, למרווחים אלו עלולים לחדור חיידקים וליצור עששת משנית אשר תחייב את החלפת הסתימה לאחר מספר שנים. זאת לעומת הסתימות בהלבנות בהן בעזרת טכניקת קישור חדשנית מאוחה חומר השחזור אל קירות השן ועל ידי כך  מוקטן החשש לחדירת עששת משנית בין קירות השן לסתימה.

- מכיוון שהנטייה לעששת שונה מאדם לאדם (ישנם אנשים ללא סתימות כלל ואילו אחרים להם סתימות בכל אחת מהשיניים), אחד השיקולים שיש לקחת בחשבון בהחלטה על סוג הסתימה הוא נטיית התקדמות העששת בפה. כך, במקרים בהם ישנם סתימות רבות והעששת מתקדמת בקצב מהיר רצוי לתת משקל בהחלטה לסתימות לבנות אשר קישורן לקירות השן יקטין הסיכוי להיווצרות עששת משנית. לעומת זאת, אנשים אשר בפיהם מעט מאד סתימות, קצב היווצרות העששת אטי, והמשמעות של קישור חומר הסתימה אל השן הינו בעל משקל נמוך יותר בהחלטה על סוג הסתימה, לכן במקרים אלו ניתן להסתפק בסתימת אמלגם.

- קישור "הסתימה הלבנה" אל קירות השן יכול להיות משמעותי במקרים בהם נותרו קירות דקים מאד מהשן, לכן סתימה לבנה במקרה זה יכולה למנוע שבר עתידי של קירות השן על ידי קישור קירות השן והסתימה למקשה אחת. האמלגם הינו חומר חזק ועמיד לכוחות לעיסה אך זאת רק בעובי העולה על 2 מ"מ.

לפיכך, בעבר, גם אם העששת לא היתה עמוקה אלא שטחית בלבד, נאלץ רופא השניים לקדוח בחומר השן הבריא לפחות לעומק של 2 מ"מ על מנת ליצור עובי תואם של סתימה. בחומרים של הסתימות הלבנות ניתן לעומת זאת ליצור סתימה על גבי השן בכל עומק, גם המינימלי ביותר. באופן זה כל שנדרש הוא סילוק העששת ולאחריה הצמדת חומר הסתימה אל השן. על ידי כך נשמר חומר שן בריא והשיניים נשמרות חזקות יותר.

- בעזרת החומרים המרוכבים מתאפשר כיסוי שורשים חשופים מבלי להסיר שכבה מהשורש ומבלי ליצור מדרגה המאפשרת מקום מסתור לחיידקים ושאריות מזון בגבול השורש והחניכיים, ועל ידי כך נמנעת היווצרות דלקת חניכיים באזור הסמוך.

- הסתימות הלבנות מחייבות לצורך ביצוען תנאי יובש באזור המטופל, אך ישנם מקרים בהם כתוצאה מהפרשה מוגברת של רוק לא ניתן יהיה להצמיד את הסתימות הלבנות בצורה טובה אל השן והבחירה תהיה באמלגם.

- האמלגם נדחס בצורה טובה ויכול לעזור ביצירת נקודת מגע הדוקה בין השיניים. לעובדה זו חשיבות רבה במיוחד במקרים בהם השיניים זזות מעט, ובעזרת האמלגם ניתן ליצור מגע הדוק בין השיניים הסמוכות ולמנוע דחיסת מזון היכולה לגרום לדלקת חניכיים.

- החומרים המרוכבים אינם מכילים מתכת ומשום כך אינם גורמים לרגישות לאורך זמן בעת מגע השן במזון קר או חם (רגישות האופיינית לסתימות אמלגם בעיקר בסתימות עמוקות בקרבת העצם), לכן בסתימה עמוקה וקרובה לעצב מומלץ להשתמש בחומרים מרוכבים ואילו בעומק בינוני ניתן לבצע סתימת אמלגם. 

- בסתימות נרחבות, לאחר סילוק העששת נותרים לעיתים קירות שן דקים בלבד דרכם עלול להשתקף גוון הסתימה. במידה והשן נסתמה בסתימת אמלגם אפורה ישתקף הצבע דרך קירות השן והשן כולה עלולה להראות כהה. בסתימות אמלגם, במיוחד בשחזור שיניים תחתונות (החושפות בעת החיוך את משטחי הלעיסה), נראים משטחי הלעיסה של השיניים כסופים או שחורים. כך גם בשיניים עליונות בהן נראות הסתימות הכהות היטב בחיוך, במיוחד בסתימות במשטחים בין השיניים.

- בסתימות אמלגם יכולים לחלחל חומרים כהים מהסתימה אל שכבות השן הסמוכות העלולות לשנות את צבען וכתוצאה מכך עלולה השן להראות בצבע כהה יותר. בסתימות תת חניכיות או בגבול החניכיים עלול לחלחל החומר אל החניכיים ולהכתים אותם בצבע כהה לצמיתות, בדומה לקעקוע. זאת, להבדיל מסתימות בגוון השן, המאפשרות התאמת צבע מושלמת בהתאם לצבע השכבות השונות של השן ובנוסף ניתן לשחזר כל שכבה בצבע שונה בדומה לשן טבעית. במקרה זה התוצאה הסופית יכולה להיראות זהה בצבעה וצורתה לחלוטין לשן טבעית, יכולה לסייע למראה שיניים בהירות יותר ולתרום לשיפור אסתטי משמעותי של החיוך.

לסיכום

ניתן לבחור באמלגם בשיניים אשר אינן נראות בחיוך, למשל לשיניים הטוחנות ובמיוחד בלסת העליונה אם הסתימה אינה מגיעה למשטח בין השיניים הנראה בחיוך, או לשיניים הפנימיות (טוחנות) בלסת התחתונה.