הפרעת קשב וריכוז - מה ההבדל בין ADD ל-ADHD
הפרעת קשב וריכוז - מה ההבדל בין ADD ל-ADHD
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא הפרעות קשב וריכוז, אבחון הפרעות קשב וריכוז. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
המומחים הכי מבוקשים להפרעות קשב וריכוז, אבחון הפרעות קשב וריכוז:
ד"ר מיכאל רוטשטיין
רופא מומחה בכיר ביחידה לנוירולוגית ילדים ובמכון להתפתחות הילד בבית החולים לילדים "דנה" במרכז הרפואי תל אביב
ד"ר איתמר גנמור
מומחה בנוירולוגיה, קוגניציה והפרעות קשב
ד"ר רוני שילה
מומחה עולמי בהתאמת טיפול תרופתי למאפייניו הספציפים של המטופל. קשוב, רגיש, סבלני ואמפתי!
ד"ר אילת זרם
מומחית בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, רופאה בכירה במכון לנוירולוגית ילדים בבית החולים דנה באיכילוב
ד"ר אופיר לוי
נוירואימונולוגיה בכיר בביה"ח איכילוב | אבחון וטיפול במגוון מחלות נוירולוגיות | אפשרות להחזר מביטוחים פרטיים
ד"ר גבי וינשטיין
נוירולוג מבוגרים ועוסק באבחון וטיפול בשלל נושאים בנוירולוגיה כללית, מתמקצע בנושא של הפרעת קשב במבוגר
ד"ר מרים ברן
רופאה בכירה פסיכיאטרית מבוגרים
ד"ר הדר קולב
רופאה בכירה | המערך הנוירולוגי וביחידה לנוירו-אימונולוגיה | המרכז הרפואי איכילוב תל אביב
ד"ר סלים מנסור
מומחה בנוירולוגיה ורופא בכיר במאיר, עוסק בהפרעות תנועה. אבחון, ייעוץ וטיפול במרפאה פרטית, בביקורי בית ואונליין, בתיאום מראש
מרכז גלאי
מומחים בקשב וריכוז | מכל מקום בארץ | ייעוץ בוידאו | תור מידי מהיר | אפשרות להחזר כספי מחברות הביטוח הפרטיות
אסתי קריאקין - נטורופתית ND, הרבליסטית קלינית MH
טיפול אינטגרטיבי, בשילוב אבחון לפי עקרונות הרפואה הסינית עם צמחי מרפא, פטריות מרפא, ארומתרפיה, פרחי באך ותזונה טיפולית, בדגש על בטיחות וליווי מקצ...
ד"ר עאידה הייב חלייחל
מומחית בנוירולוגיית ילדים ובאפילפסיה בילדים | רופאה בכירה ביחידת האפילפסיה במרכז שניידר לרפואת ילדים
שיר שינפלד נטורופתית
נטורופתית N.D | הרבליסטית | מטפלת בפרחי באך | ארומתרפיסטית | תזונה טבעית | התמחות בילדים
ליאת אהרון
הרבליסטית קלינית (CL.H) והמייסדת של PANDA GENOMICS מרכז קליני המתמחה בילדים המתמודדים עם טיקים, תסמונת טוראט ו PANS/PANDAS
ד"ר אינה מרנזון
פסיכיאטרית מומחית שעובדת בשיטה אינטגרטיבית, מנהלת מרפאה פרטית לטיפול הוליסטי לגוף ונפש
ד"ר נדב גולדנטל
פסיכיאטר מומחה, אחראי היחידה להפרעות התפתחות בוגרים בשיבא ומנהל מרכז גולדנטל, מומחה ל-PTSD, אוטיזם ומצבים פסיכיאטריים כלליים, מחקר וייעוץ לארגוני...
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא הפרעות קשב וריכוז, אבחון הפרעות קשב וריכוז. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
שאל את המומחה שלנו בפורום הפרעות קשב וריכוז >>>
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התנהגותית התפתחותית. לוקים בה 3 עד 5 אחוזים מהילדים ברחבי העולם, כאשר התסמינים מתחילים להופיע לפני גיל שבע. היא מתאפיינת בהתנהגות אימפולסיבית באופן קבוע ובחוסר תשומת לב, עם או ללא מרכיב של היפראקטיביות.
הפרעת קשב וריכוז היא בדרך כלל הפרעה כרונית. שלושים עד חמישים אחוזים מהמאובחנים כלוקים בהפרעה זו בילדותם, ממשיכים לסבול מהתסמינים גם בבגרותם. מתבגרים ומבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז מפתחים מנגנוני התמודדות, שמסייעים להם לפצות על הליקוי.
כאשר המורה או יועצת בית הספר חושדות שהילד לוקה בהפרעת קשב וריכוז, ההורים קרוב לוודאי ינסו לקרוא וללמוד על ההפרעה, יחפשו מידע באינטרנט ויתקלו במינוח מבלבל.
המונחים הרפואיים ADD Attention-Deficit Disorder) / הפרעת קשב) ו- ADHD /Attention-Deficit-Hyperactivity Disorder) הפרעת קשב והיפראקטיביות) משמשים בדרך כלל לתיאור מצב של קושי בקשב ובריכוז.
חשוב להבין שהמונחים ADD ו- ADHD מתייחסים לאותה אבחנה רפואית ומהווים תסמונת אחת. אולם בעשורים האחרונים המינוח הרפואי של הפרעת קשב הוגדר מחדש, על מנת לפרט מספר וריאציות שונות וחשובות של התסמונת. באמצע המאה ה- 20 השתנה שמה האבחוני של הפרעת קשב. בתחילה התייחסו אל התסמונת כאל "נזק מוחי מינימאלי", "הפרעה מינימאלית בתפקוד המוח", "ליקויים בלמידה/התנהגות" ו"היפראקטיביות".
ככל שהעמיק הידע וגברה המודעות לכך שההגדרה שכוללת את המילים "נזק מוחי", אינה מתאימה, חלק מההגדרות האלו הפכו בעיתיות.
בשנות הששים המאוחרות, הפרעת קשב כונתה "תגובה היפרקינטית בילדות", למרות שאנשי מקצוע רבים הבחינו שרבים מהילדים שאובחנו כסובלים מבעיות קשב, אינם מפגינים סימנים של היפראקטיביות.
בשנות השמונים, אגוד הפסיכיאטרים האמריקאי הציג במדריך האבחון והסטטיסטיקה להפרעות נפשיות (DSM-III) את "ADD / הפרעת קשב", כתופעה שיכולה לכלול או שלא לכלול היפראקטיביות. מספר שנים מאוחר יותר, כאשר המדריך לאבחון נבדק מחדש (DSM-III-R) המונח ADD הוחלף במונח ADHD (הפרעת קשב והיפראקטיביות). במהדורות מאוחרות יותר של מדריך DSM התחילו להציג את תסמונת ADHD ואת תתי הסוגים השונים שלה.
כך המונח ADD, שהשתמשו בו בעבר הפך מיושן. כיום המונח הרפואי הנכון להפרעת קשב הוא ADHD. מדריך IV-DSM-IV מבחין בין שלושה תתי סוגים של ADHD:
1. הפרעת חוסר קשב בעיקרה.
2. הפרעה היפראקטיבית ואימפולסיבית בעיקרה.
3. הפרעה משולבת.
כשליש מהאנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז ADHD לוקים בהפרעת קשב בעיקרה (ADHD-I), כלומר הם אינם לוקים בהתנהגות היפראקטיבית או בפעלתנות יתר, שמאפיינת את תתי הסוגים האחרים של הפרעת קשב וריכוז. למרות שרבים עדיין משתמשים בטעות במונח ADD – הפרעת קשב, בהתייחסם אל תת סוג זה של הפרעת קשב, כפי הנראה משום שהוא אינו מכיל את המילה היפראקטיביות, כיום המונח ADD הוא מונח אבחוני שגוי ומיושן בלשון הרפואי.
רבים מהסימפטומים של ADHD מופיעים מעת לעת אצל כולנו. בחולים עם ADHD, תדירות הסימפטומים גבוהה יותר ומשפיעה באופן משמעותי יותר על חייהם. הליקוי חייב להופיע בכמה מסגרות על מנת להיות מסווג כ – ADHD. גם כאן, כמו בלקויות פסיכיאטריות ורפואיות רבות אחרות, האבחנה הרשמית נעשית על ידי מומחה מוסמך בתחום בהתבסס על מערך קריטריונים ברור.
המומחים בישראל משתמשים בעיקר במדריך האבחנתי והסטטיסטי למחלות נפש (DSM-IV) המפורסם באגודה האמריקאית לפסיכיאטריה על במטרה לאבחן את הביטויים שהונים של ADHD. בהתבסס על הקריטריונים של DSM-IV הרשומים בהמשך, מאובחנים שלוש הסוגים השונים של ADHD:
תנאי ראשון
ששה או יותר מהתסמינים הבאים של חוסר קשב התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:
1. לעתים קרובות אינו מקדיש תשומת לב לפרטים, או עושה שגיאות טפשיות בלימודים, בעבודה או בפעילות אחרת.
2. לעתים קרובות מתקשה לשמור על הקשב למשך זמן במטלות או במשחק.
3. לעתים קרובות נראה כמי שאינו מקשיב כשמדברים אליו.
4. לעתים קרובות אינו עוקב אחרי הוראות ומתקשה להשלים מטלות, כגון עבודות בי"ס, מטלות בעבודה וכו' (ולא כתוצאה מהפרעה מרדנית מתנגדת או מקושי בהבנת המטלות).
5. לעתים קרובות מתקשה בארגון מטלות ופעילויות.
6. לעתים קרובות נמנע, סולד או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך (למשל לימודים בביה"ס או שעורי בית).
7. לעתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או פעילויות (למשל עבודות בית מביה"ס, עפרונות, ספרים, כלי עבודה).
8. לעתים קרובות מוסח על ידי גירויים חיצוניים.
9. לעתים קרובות שכחן בפעילויות יומיומיות.
תנאי שני
שישה או יותר מהתסמינים הבאים של היפראקטיביות ואימפולסיביות התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:
היפראקטיביות
1. לעתים קרובות ממולל בידיים וברגליים או מקפץ בכיסא.
2. לעתים קרובות עוזב את כיסאו בכיתה, או במצבים אחרים בהם יש ציפייה שיישאר ישוב.
3. לעתים קרובות רץ או מטפס במצבים בהם לא נהוג לעשות זאת (במתבגרים או במבוגרים תיתכן תחושת אי-שקט עזה).
4. לעתים קרובות חש קושי לשחק או להנות מפעילויות פנאי בשקט.
5. לעתים קרובות נמצא בתנועה מתמדת, או מתנהג כאילו יש לו "מנוע בישבן".
6. לעתים קרובות מדבר ללא הפסקה.
אימפולסיביות
1. לעתים קרובות פולט תשובות לפני תום השאלה, או מתפרץ לאמצע המשפט.
2. לעתים קרובות מתקשה לחכות לתורו.
3. לעתים קרובות מפריע או מציק לאחרים (למשל, מתפרץ למשחקים, נוגע וכו').
בנוסף, על-מנת שהקריטריון יתקיים יש צורך ש:
· חלק מתסמיני ההיפראקטיביות, האימפולסיביות, או של חוסר הקשב, הגורמים לבעיה, מתקיימים לפני גיל 7 שנים.
· חלק מהתסמינים יתקיים בשתי מסגרות התייחסות לפחות (למשל בית ובי"ס).
· חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית בבית, בביה"ס או בעבודה.
· התסמינים אינם מופיעים במהלך ההתפתחות של הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD), סכיזופרניה, או הפרעה פסיכוטית אחרת, ואינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות אחרות כגון הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות או הפרעות אישיות כלשהן.
שאל את המומחה שלנו בפורום הפרעות קשב וריכוז >>>
נכתב באדיבות דר' שרה רפפורט
פסיכולוגית שיקומית