איך להקל על הילד התחרותי?

ילדים תחרותיים במיוחד, אשר מתקשים להתמודד עם הפסדים, כישלונות או עם קשיים הצצים בדרך למטרתם, מחמיצים לא פעם הנאות ואתגרים אשר הופכים, עבורם, למטלות מאיימות וכבדות משקל.

מאת: מערכת אינפומד

תאריך פרסום: 13/09/2012 תאריך עדכון: 27/02/2014

3 דקות קריאה

עבור מרבית הילדים, הביטוי "שנהיה לראש ולא לזנב" הינו רק עוד אחת מברכות ראש השנה. אולם עבור חלק מהילדים לא מדובר בברכת חג שגרתית אלא בדרך חיים. ילדים תחרותיים במיוחד, אשר מתקשים להתמודד עם הפסדים, כישלונות או עם קשיים הצצים בדרך למטרתם, מחמיצים לא פעם הנאות ואתגרים אשר הופכים, עבורם, למטלות מאיימות וכבדות משקל. כיצד מתפתחת תחרותיות יתר וכיצד ניתן לסייע לילד התחרותי להיות, לפעמים, קצת "זנב" ולא רק "ראש"?

כיצד מתפתחת תחרותיות יתר?

אנו חיים בתרבות הישגית המעודדת ילדים להצליח, להצטיין ולצבור הישגים מרשימים. הכוונה זו להישגיות מעוררת בילדים רבים מוטיבציה, סקרנות ויצירתיות אך עבור חלקם מטשטש הגבול בין הישגיות לתחרותיות. עבור ילדים אלו, האפשרות לחוות כישלון או אף לחוות הצלחה שאינה טוטאלית הינה אפשרות קשה ומאיימת המלווה במצוקה רגשית ובתסכול רב. בהתאם לכך, תחומי עיסוק יומיומיים רבים כגון לימודים, חוגים, משחקים ואפילו קשרים חברתיים הופכים עבורם למלחיצים ומאיימים ובחלק מהמקרים אף מביאים להתפתחותם של קשיים רגשיים והתנהגותיים, ביניהם חרדת בחינות, סרבנות בית ספר או חרדה חברתית.

אך מדוע חלק מהילדים הופכים לתחרותיים במיוחד? הגורמים לכך מגוונים ונוגעים הן ליכולותיו המולדות של הילד והן לסביבה החברתית והמשפחתית בה הוא גדל.

ישנם למשל ילדים תחרותיים, המתקשים מאוד להפסיד במשחק, לקבל ציון נמוך ממאה או להתמודד עם קושי לימודי, מפני שהם מתמודדים עם חווית ערך עצמי נמוך עליה הם מנסים לפצות באמצעות ניצחונות, הצלחות והישגים. עבור ילדים אלו, הפסד או חוסר הצלחה מערערים את תחושת הביטחון והערך שלהם ועל כן הם עושים כל שביכולתם כדי להימנע מסיטואציות אלו. תחושת חוסר הערך עשויה לנבוע מגורמים שונים, חלקם נוגעים ללקויות או מגבלות מולדות של הילד כגון מום גופני או ללקויות למידה והפרעות קשב וריכוז הפוגעות בתפקוד הלימודי, אך חלקם האחר קשור לממסרים חברתיים/משפחתיים דרכם מפנים הילד תחושת חוסר ערך.

גורם שכיח נוסף לתחרותיות הוא ציפיות סביבתיות גבוהות אותן סופג הילד מסביבתו הקרובה. ציפיות אלו יכולות להיות מובעות באופן ישיר, כך שהילד לומד להבין כי ערכו ואהבת הוריו תלויות בהישגיו, אך יכולה להתפתח גם בעקבות מסרים עקיפים ותחרות בין אחים. לדוגמא, ילד שרואה את היחס המעריץ והמועדף שמקבל אחיו הגדול ש"מצליח בכל דבר" עשוי ללמוד כי הדרך היחידה לזכות ביחס דומה היא באמצעות צבירת הישגים.

כלומר, מרבית הילדים התחרותיים למדו מניסיון החיים שלהם כי הפסד או כישלון משמעם אובדן של הערכה, אהבה ושייכות. מאחר ובאופן טבעי היבטים אלו קריטיים עבורם, הם משקיעים אנרגיות מוגזמות בניסיון לצבור הישגים והצלחות.

איך לעזור לילד התחרותי?

- הילד התחרותי נכשל או מפשל? כל הכבוד! צרו חוויה חיובית, פנקו אותו ונסו להשתמש בהומור: "סוף סוף! חשבתי שאתה לא מסוגל להוציא פחות -90, ועכשיו אני רגוע!"

- עודדו וחזקו התנהגויות ותכונות אשר אינן קשורות להישגים: שקפו לילד כמה אתם נהנים להיות בחברתו, חזקו התנהגות חיובית של עזרה ונעימות וסייעו לילד להכיר תכונות חיוביות שלו כגון הומור, יכולת תיאטרלית, דמיון, יצירתיות וכן הלאה.

- הוו מודל חיובי: אם אתם נוטים לפרפקציוניזם ואינכם מסוגלים להפסיד או להתמודד עם קשיים וכישלונות, אל תצפו מילדכם להיות מסוגל לכך.

- שתפו את הילד וחשפו אותו באופן מותאם לקשיים, כישלונות ואכזבות שאתם עצמכם חווים: כך תסייעו לו להפנים כי קשיים וכישלונות הינם חלק בלתי נפרד מהחיים וכי הם אינם מבהילים ומרתיעים אתכם.

- נסו עד כמה שאפשר להימנע מהשוואת הילד לילדים ואחים אחרים: כדאי לוותר על אמירות נוסח "אני בגילך..." או "תראה איך אחיך...", וכן על השאלה "וכמה אחרים קיבלו במבחן?"

- סייעו לילד לתחום את הזמן והאנרגיות שהוא משקיע במטלות לימודיות ובתחומי הצטיינות אחרים- אל תשתפו פעולה עם הפרפקציוניזם שלו ושימו גבול ברור למשך הזמן והאנרגיות המוקצים למטלות.

- אפשרו לילד להתמודד עם כישלונות והפסדים- אל תתנו לו לנצח תמיד ואל תנחו אחים וילדים אחרים לוותר "כי גם ככה קשה לו". כמו כן שכחה של הכנת שיעורי בית אחת לזמן מה יכולה להיות בעלת אפקט חיובי.

- היעזרו בדמויות משמעותיות לילד: בקשו את עזרתה של המחנכת בהתמודדות עם תחרותיות וקושי סביב תסכולים המתגלים בבית הספר, והנחו בני משפחה להפחית בשאלות והתייחסויות הנוגעות להישגים ותחומי הצטיינות ולהגביר את העניין והיחס שמקבלים היבטים אחרים בחיי הילד.

- פנו לטיפול במידת הצורך. תחרותיות לרוב אינה עומדת כתופעה בפני עצמה אלא מהווה, בדרך כלל, "סימפטום" של ערך עצמי נמוך וקונפליקטים סביב קשרים בין אישיים. לכן, אם נראה כי הילד סובל לאורך זמן וכי התחרותיות פוגעת ביכולתו להשתלב וליהנות מלימודים ומקשרים חברתיים, פנו לטיפול פסיכולוגי בשילוב הדרכת הורים.

מאת: מערכת אינפומד