תכניסו את זה טוב טוב לראש – כולנו עוברים תקופה טראומתית בימים אלו. זה לא אומר שכולנו נפתח הפרעה נפשית או שהשגרה שלנו תצא מאיזון, אבל זה בהחלט עלול להשפיע עלינו עכשיו ובעתיד. מה חשוב לדעת על טראומה קולקטיבית? הפרטים בפנים
מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 13/11/2023
4 דקות קריאה
הטרגדיה הלאומית שחווינו בשבעה באוקטובר הובילה את ישראל לטראומה קולקטיבית. האירוע הזה, שצפוי להיחרט בזיכרון של האומה למשך דורות שלמים, יכול גם להיות חמקמק ורבים לא תמיד יכירו בכך שהם חווים את ההשפעות של טראומה קולקטיבית.
צילום: shutterstock | View Apart
מה זו טראומה קולקטיבית?
טראומה קולקטיבית היא אירוע או סדרה של אירועים טראומטיים המשפיעים על קבוצה, קהילה או חברה שלמה. לעתים קרובות, אך לא תמיד, טראומה קולקטיבית נחווית כבעלת שלבם מובהקים של התחלה, אמצע וסוף[1].
ההתאוששות מטראומה קולקטיבית יכולה להיות איטית ולעיתים אף עלולה להתרחש לאורך שנים רבות. דוגמאות לטראומה קולקטיבית כוללות התקפות טרור, ירי המוני, משבר כלכלי, סכסוך פוליטי ומלחמה,מגפות ומחלות זיהומיות, ואסונות טבע[2].
אחד המאפיינים הייחודיים של טראומה קולקטיבית הוא שמעבר למצוקה ולהשלכות שליליות שהיא עלולה לגרום לאנשים רבים, היא גם יכולה לשנות את המרקם של קהילה או חברה שלמה[3].
מה ההשפעות של טראומה קולקטיבית על האינדיבידואל?
טראומה קולקטיבית יכולה להשפיע על מערכות יחסים, לשנות מדיניות ותהליכים ממשלתיים, לשנות את אופן התפקוד של חברה מסוימת, ואף לשנות את הנורמות החברתיות שלה[4]. לצד זאת, טראומה קולקטיבית גם משפיעה על האינדיבידואל – היא כרוכה בדרך כלל באיום על החיים או על שלמות הגוף, או על אישיות קרובה או מפגש עם אלימות ומוות. היא מעמתת אותנו עם חוסר אונים ואימה. למעשה, טראומה קולקטיבית גורמת לגוף ולנפש שלנו להפעיל את מערכות הגוף הרגילות שנותנות תחושה של שליטה, חיבור ומשמעות[5].
לאחר אסון התאומים בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, כ-63% מהאמריקאים אמרו שהם לא יכולים להפסיק לצפות בסיקור תקשורתי של הפיגועים, 71% חשו מדוכאים, 49% התקשו להתרכז ו-33% התקשו לישון[6].
דוגמה נוספת היא מגפת וירוס הקורונה. ישנן עדויות על אנשים שמצאו את עצמם מרגישים כבויים, אחרים איבדו עבודה, ישנם אנשים שאף איבדו קרובים או ראו אותם נלחמים במחלה, ואפילו כאלו שפשוט צפו בחדשות וראו מציאות מצמררת ומדאיגה שעוברת על מיליונים ברחבי העולם, ומצאו את עצמם חסרי אונים, סובלים מדיכאון, מחוסר מוטיבציה, מעייפות, מכאבי ראש ומכאבי גוף[7].
אירועים טראומטיים כגון אלו יכולים להוביל להשלכות פיזיולוגיות, פסיכולוגיות, קשרים זוגיים, יחסי משפחה וחברים ועוד. החוויות והתגובות האישיות יכולות להשתנות מאוד מאדם לאדם[7].
השפעה חוצה דורות
זיכרונות וחוויות טראומטיות נוטים לעתים לעבור מדור לדור, מה שמוביל להשלכות פסיכולוגיות ורגשיות שליליות כמו חוסר תקווה, פחד, חרדה, דיכאון ועוד. כך למשל במחקר שכלל ילדים ונכדים בוגרים של ניצולי שואה, התגלה כי 35% מהם סבלו מהפרעת חרדה כללית, 26% עברו אפיזודה של דיכאון מג'ורי, ו-14% מהם סבלו מהפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)[8].
במחקר אחר נחקרה ההשפעה הבין-דורית של רצח עם הולודומור (הרעבה עד מוות) בשנים 1932-1933 באוקראינה. ההשפעה נחקרה על שלושה דורות במשפחות אוקראיניות והתוצאות הראו שמגוון עצום של רגשות, מצבים רגשיים ואסטרטגיות התמודדות מבוססות טראומה הופיעו אצל הניצולים במהלך תקופת רצח העם, אך גם הועברו לדור השני והשלישי. תגובות פסיכולוגיות, רגשיות ופיזיולוגיות אלו תוארו על ידי המשתתפים כמצב הישרדותי הכולל פחד, חוסר אמון, עצב, ירידה בערך העצמי, עוינות חברתית ועוד[9].
איך להתמודד עם טראומה קולקטיבית?
בתור אינדיבידואלים ישנן דרכים רבות בהן ניתן להתמודד ואף להתגבר על החוויה הטראומטית. הנה כמה דוגמאות[10]:
מיינדפולנס - תרגול מדיטטיבי המלמד למתן את תגובות הטראומה, לקבל את המחשבות והרגשות ולהיות פחות מושפעים מהם.
שינה - הרבה אנשים נוטים לסבול מהפרעות שינה ולכן חשוב מאוד לאחר חוויה טראומטית לבסס שגרת שינה נכונה.
פעילות גופנית - פעילות גופנית סדירה עשויה להפחית מאוד תסמיני דיכאון ולהועיל לאנשים עם הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD).
תמיכה חברתית - יחסי אנוש חשובים ביותר בהתמודדות עם טראומה, שכן היא מפחיתה את חומרת תסמיני ה-PTSD ומגבירה את החוסן הנפשי.
קבוצת תמיכה - אתםן לא לבד בהתמודדות עם ההשפעות של השבעה באוקטובר. רבים אחרים גם מתמודדים עם בעיות דומות, ולשמוע קבוצה של אנשים מדברים, יכול לתת תובנות כיצד לפתור דברים אישיים. בנוסף, זה משחרר לחלוק את הרגשות ולדבר עם אנשים אחרים על מה שקרה.
קהילה - להיות חלק מקהילה ולעזור לאחרים יכולים להועיל. זה יכול לתת משמעות ומטרה, להגביר את החוסן ולספק נחמה.
תרגול הכרת תודה - זה אולי נראה בלתי אפשרי להיות אסירי תודה אחרי הטרגדיה הזו, אבל תמיד יש דברים בחיים שלנו שעדיין חשובים וכדאי להוקיר עליהם תודה. זה עשוי לשפר את המצב הנפשי.
לסיכום, הטראומה הקולקטיבית שעברנו משפיעה על כולנו בדרך זו או אחרת והיא עלולה להשאיר צלקות רגשיות ופסיכולוגיות שירדפו אותנו עוד שנים רבות. נסו להיות פתוחים לגבי הרגשות שלכםן, נסו להיות חלק מקהילה ולהסתמך על אנשים אחרים, וכמובן פנו לעזרה אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לסבול את זה יותר. דיבור ושיתוף ברגשות עם מטפל/ יכולים להועיל מאוד לבריאות הנפשית שלכםן.
המידע בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי והוא נועד לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים/ות בלבד. אין לראות במידע המוצג עצה רפואית, המלצה ו/או חוות דעת מקצועית.
[2] Aydin, C. (2017). How to Forget the Unforgettable? On Collective Trauma, Cultural Identity, and Mnemotechnologies, Identity, 17:3, 125-137, DOI: 10.1080/15283488.2017.1340160.
[3] Erikson, K. (1976). Everything in its path. New York: Simon and Schuster Paperbacks.
[4] Chang K (2017) Living with Vulnerability and Resiliency: The Psychological Experience of Collective Trauma. Acta Psychopathol. 3:53. doi: 10.4172/2469-6676.100125
[5] Excerpt from J. Herman, Trauma and Recovery: The Aftermath of Violence – from Domestic Abuse to Political Terror, New York: Basic Books (1992), 33.
[8] Danieli, Y., Norris, F. H., & Engdahl, B. (2017). A question of who, not if: Psychological disorders in Holocaust survivors’ children. Psychological trauma: Theory, research, practice, and policy, 9(S1), 98.
[9] Bezo, B., & Maggi, S. (2015). Living in “survival mode:” Intergenerational transmission of trauma from the Holodomor genocide of 1932–1933 in Ukraine. Social Science & Medicine, 134, 87-94.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
התקף חרדה 
נוגדי חרדה ודיכאון 
