טיפולי פוריות: מהם הטיפולים שיעזרו לכם להיכנס להריון?

לכל טיפולי הפוריות יש מטרה אחת חשובה - להעלות את הסיכוי למפגש זרע עם ביצית בשלה כדי שיתפתח עובר ולאפשר את השרשתו ברחם. כדי שזה יקרה, הרופא המטפל צריך לדעת להתאים את הטיפול לכל זוג לפי הממצאים שהתקבלו בבירור לאי פוריות. 

קראו עוד: מה עושים כשלא מצליחים להיכנס להריון?

חשוב לזכור כי כאשר הרופא מציע טיפולי פוריות, זה לא אומר שאין סיכוי להריון ספונטני. הסיכוי להריון ספונטני קיים גם לאחר בירור פוריות, אלא שבזכות הטיפולים הסיכוי להצלחת ההריון גבוה יותר מאשר בלעדיהם. 

איקקלומין: טבליות המעלות את הסיכוי לביוץ

טיפול באיקקלומין, הנקרא גם קלומיד או קלומיפן ציטרט, מתאים לנשים שאינן מבייצות או שיש להן ביוץ לעיתים נדירות. טיפול זה מתאים גם לזוגות עם אי פוריות על רקע בלתי מוסבר או כאשר קיימת ירידה קלה בספירת הזרע. 

הטיפול: איקקלומין היא תרופה הניתנת בטבליות לבליעה, ומטרתה היא להעלות את הסיכוי לביוץ. לאחר נטילתה, ייערך מעקב אולטראסאונד אחר הזקיקים המתפתחים בשחלות ואחר עובי רירית הרחם. אם רירית הרחם תהיה דקה מדי מוסיפים תכשיר הורמונלי אסטרוגני כדי לשפר אותה. כאשר הזקיקים יהיו מפותחים (בקוטר של כ-20 מ"מ כל אחד), הרופא ימליץ על זריקה להשראת ביוץ, שיתרחש בין 36 ל-42 שעות אחריה. הזריקה הזו תינתן כדי לתזמן בצורה הטובה ביותר את מפגש הזרע עם ביצית. בהתאם לכך ולנתוני הזרע, הרופא ימליץ האם לקיים יחסי מין רגילים ומלאים ובאיזה מועד, או שיש צורך לבצע הזרעה תוך רחמית. גם אם מתוכננת הזרעה תוך רחמית, עדיין מומלץ להמשיך ולקיים יחסים סדירים. 

הזרעה תוך רחמית: בשונה מספירת זרע, שבה היה צורך להתנזר ממגע מיני במשך כשלושה ימים לפני מתן הזרע לבדיקה, לפני ההזרעה אין צורך בהתנזרות. להיפך. מומלץ להמשיך ולקיים יחסי מין סדירים, אלא אם הרופא הורה מפורשות אחרת. הזרעה תוך רחמית מתבצעת לאחר שהגבר נותן זרע למעבדה. מתן הזרע יכול להתבצע בבית, בתנאים נעימים יותר מאשר במרפאה, אך את הזרע יש להביא בתוך שעה למעבדה ולכן מומלץ לבחור מראש את המעבדה הקרובה למקום מגוריכם ולהצטייד בטופס הפניה מהרופא. כדי שלא לפגוע בזרע מומלץ לא להשתמש בחומרי סיכה, כמו סבון. לאחר הבאת הזרע למעבדה, שוטפים את הזרע ומתוכו אוספים את תאי הזרע בעלי התנועה הטובה ביותר. את התאים האלה הרופא יזריק ישירות לרחם של האישה בעזרת צינורית דקה וגמישה. פעולת ההזרעה אינה כואבת. 

תופעות הלוואי: תופעות הלוואי שיכולות להופיע לאחר נטילת איקקלומין הן נדירות ואינן תלויות במינון: גלי חום, כאבים נפיחות ורגישות בבטן, בחילות והקאות, רגישות בשדיים, כאבי ראש והפרעות בראייה, יובש ואובדן שיער. לרוב תופעות לוואי אלה חולפות תוך שבועיים.

מתי עוברים הלאה: אם הבירור תקין והאישה לא הרתה בתוך שלושה עד שישה מחזורים - יש לעבור לטיפול אחר.

חשוב לדעת: שיעור ההריונות מרובי עוברים לאחר טיפול באיקקלומין עומד על חמישה אחוזים. אין עלייה בשיעור ההפלות בעקבות הטיפול. אין הבדל במומים ובהישרדות הילודים לעומת האוכלוסייה הכללית.

זריקות הורמונליות: לעידוד צמיחת הזקיקים והביציות

מטרת הזריקות ההורמונליות היא לעודד את השחלות לצמיחת זקיקים והבשלת הביציות. קיימים שני תכשירים הורמונליים: הראשון - מופק על ידי זיקוק הורמונים משתן של נשים לאחר גיל המעבר, והשני - מיוצר בשיטות של הנדסה גנטית. בשניהם החומר יעיל יותר בהזרקה ולא בבליעה. 

הטיפול: את הזריקות ההורמונליות אפשר ורצוי לבצע לבד, לאחר קבלת הדרכה מהאחות במרפאה המטפלת. המעקב אחר התפתחות הזקיקים בשחלה ועובי רירית הרחם ייעשה באולטראסאונד. בנוסף, ייערכו לאישה בדיקות דם שמטרתן לעקוב אחר עליית רמת ההורמון אסטרוגן. המטופלת תזומן למרפאה לכמה בדיקות מעקב עד שהזקיקים בשחלות יבשילו ויגיעו לקוטר של כ-20 מ"מ. כאשר בדיקת הדם תצביע על רמת הורמונים מתאימה – המטופלת תקבל הנחיה להזריק זריקה נוספת שמטרתה לתזמן את הביוץ, שיתרחש כעבור 36-42 שעות מרגע הזריקה. לפי איכות הזרע הרופא יחליט האם להמליץ על יחסים מתוזמנים או לבצע הזרעה תוך רחמית. גם כאן, אפילו אם מתוכננת הזרעה תוך רחמית, עדיין מומלץ להמשיך ולקיים יחסי מין סדירים.

תופעות הלוואי: תופעת לוואי של הטיפול היא גריית יתר של השחלות, המתבטאת במקרים הקלים בנפיחות בבטן, צבירת נוזלים וכאבי בטן. במקרים הקשים יהיו כאבי בטן חזקים, נפיחות רבה של הבטן, קשיים בנשימה, מיעוט מתן שתן, הרגשה כללית רעה, בחילות והקאות. בהופעת כל אחד מהסימנים הללו יש לפנות לרופא המטפל או לבדיקה בחדר מיון גינקולוגי. ברוב המקרים האישה תידרש להיות במעקב בלבד, אך בחלק מהמקרים יידרש אשפוז.

מתי עוברים הלאה: אם הבירור תקין והאישה לא הרתה בתוך שלושה עד שישה מחזורים - יש לעבור לטיפול אחר.

חשוב לדעת: שיעור ההריונות מרובי עוברים לאחר טיפולים בזריקות הורמונליות הוא 10%. שיעור ההפלות כ-20%. אין הבדל במומים ובהישרדות הילודים לעומת האוכלוסייה הכללית. 

IVF: הזרע והביצית נפגשים במעבדה 

הפריה חוץ גופית (IVF) מתאימה לזוגות שעברו טיפולים קודמים ללא הצלחה, או, כאשר לבן הזוג יש ספירת זרע נמוכה ואין סיכויים טובים להרות בטיפולים שתוארו למעלה, או כאשר אצל בת הזוג אובחן אי פריון על רקע חסימתי מכני. יש גם מקרים נוספים שבהם הרופא ימליץ לבצע הפריה חוץ-גופית. מטרת הטיפול היא לקבל ביציות בשלות מבת הזוג וזרע מבן הזוג ולהפגיש ביניהן במעבדה. אחר שהביציות מופרות על ידי הזרע, העוברים מוחזרים לרחם של האישה.

הטיפול: הזרע מתקבל כפי שתואר למעלה בהליך ההזרעה. במקרים נדירים שבהם אין תאי זרע בזירמה ניתן לנסות לקבל זרע מהאשך או מיותרת האשך בפעולות ניתוחיות. הביציות יישאבו מהשחלות של בת הזוג לאחר טיפול הורמונלי, שמטרתו לגרום לביציות להבשיל כדי שאפשר יהיה להפרותן במעבדה. הטיפול ההורמונלי לאישה יהיה כפי שתואר למעלה ובנוסף, הרופאים ממליצים על תרופות לדיכוי זמני של פעילות בלוטת יותרת המוח, כדי לשלוט באופן מלא במערכת ההורמונלית של האישה ולהימנע מביוץ מוקדם. חלק מהתרופות הללו ניתן בזריקה וחלק בהסנפה. במקביל האישה תידרש להזריק לעצמה זריקות הורמונליות לגירוי השחלות. ברוב המקרים שאיבת הביציות נעשית בהרדמה כללית, אך ניתן לבצעה גם בהרדמה מקומית או ללא הרדמה כלל. השאיבה מבוצעת בהנחיית אולטראסאונד בגישה נרתיקית, וכחלק מההליך נדקרת כל אחת מהשחלות כדי לשאוב את תוכן הזקיקים עם הביציות שבתוכם. 

יש שתי שיטות להפגיש את הזרע והביצית במעבדה, והרופא והאמבריולוגיות יחליטו באיזו שיטה להפרות את הביציות - הפריה רגילה בה שמים על כל ביצית כמה עשרות אלפי תאי זרע ושמים אותם יחד באינקובטור או הזרקת תא זרע אחד ישירות לכל ביצית (מיקורמניפולציה ICSI). ביום שאחרי ההפריה – ייבדקו הביציות והמופרות יופרדו מאלה שלא הופרו. ביום שלאחר מכן תיערך בדיקה האם התפתח עובר בן ארבעה תאים. החזרת העוברים לרחם תתבצע או ביום השני-השלישי או ביום החמישי-שביעי לאחר שאיבת הביציות, תלוי בדרגת ההתפתחות של העוברים.

 עוברים טובים עודפים שלא הוחזרו לרחם יוקפאו לשם שימוש בעתיד.

חשוב לדעת: לאחר החזרת העוברים הרופא ימליץ על טיפול הורמונלי לתמיכה בהריון המתפתח ברחם. טיפול זה ניתן בזריקה יומית או בטבליות המוחדרות לנרתיק.

תופעות הלוואי: טיפולי הפריית מבחנה כרוכים במספר סיבוכים - שכולם נדירים. הטיפול התרופתי עלול לגרום למצב של גירוי יתר שחלתי. כפי שתואר למעלה, גירוי יתר שחלתי מתבטא במקרים הקלים בנפיחות בבטן, צבירת נוזלים וכאבי בטן. במקרים הקשים יהיו כאבי בטן חזקים, נפיחות רבה של הבטן, קשיים בנשימה, מיעוט מתן שתן, הרגשה כללית רעה, בחילות והקאות. בהופעת כל אחד מהסימנים הללו יש לפנות לרופא המטפל או לבדיקה בחדר מיון גינקולוגי. ברוב המקרים האישה תידרש להיות במעקב בלבד, אך בחלק מהמקרים יידרש אשפוז.

שאיבת הביציות מתבצעת לרוב בהרדמה כללית. אמנם מתואר שהרדמה כללית כרוכה בסיכון, אבל משתמשים בהרדמה קלה ופשוטה ולכן הסיכון בהרדמה הוא מזערי ונדיר ביותר. בטרם ההרדמה יערך מפגש עם הרופא המרדים במטרה להפחית סיכונים.

הדקירה עם המחט לשם שאיבת הביציות עלולה להביא לדימום או זיהום. כדי להימנע מדימום מבצעים את הדקירה בהנחיית אולטרסאונד. כדי להימנע מזיהום, הפעולה מבוצעת בחדר ניתוח בשיטה סטרילית וניתנת אנטיביוטיקה למניעה.

אם מחזירים לרחם יותר מעובר אחד עלול להתפתח הריון מרובה עוברים. יש לזכור שהריון מרובה עוברים עלול להסתיים בלידה מוקדמת של תינוקות פגים קטנים וחשש מהתפתחות סיבוכי פגות.

לא הוכח קשר בין טיפולי פוריות לבין סרטן.

מה קורה אם לא הושג הריון?

אם נותרו עוברים מוקפאים ניתן יהיה לתכנן טיפול קל ופשוט וכמעט נטול סיכונים או סיבוכים. אם לא נותרו עוברים בהקפאה יש לתכנן טיפול חדש.