שגיא כהן

שאלה טובה ומתבקשת. ראשית, אינני תזונאי ולא רופא. בשיטת תשעת השערים שפיתחתי, אנחנו בודקים את הקשר שבין הגוף, הנפש והתודעה. גיל המעבר נדמה לנו כשינוי בגוף, אבל למעשה הוא כשמו: מעבר. משהו נגמר ומשהו חדש מתחיל. ולפעמים, כשהגוף משתנה ואנחנו לא בשליטה, אנחנו מחפשות את "הדבר האחד" שיחזיר לנו את השליטה. השאלה היותר מעניינת היא: מה באמת עובר עלי? זו שאלה לנפש, לנסות להבין מה נגמר ומה מבקש להתחיל מחדש. לעיתים מה שנגמר הוא חיי משפחה – הילדים גדלים והופכים יותר עצמיים; מערכת היחסים בין בני הזוג משתנה; מה שעניין אותנו פעם כבר פחות חשוב; והשאלה הנסתרת שעולה לרוב היא: האם זה כול מה שיש לחיים להציע? בתשער – תשעת השערים - אנחנו בוחנים את המעברים הללו לעומק: לקבל את מה שקורה, להעריך את מה שהתקופה הזאת נותנת ובאה ללמד, ולבחור מי את רוצה להיות מכאן. אם תרצי, אשמח לספר לך איך זה יכול להיראות אצלך. נשים רבות חוות תחושה של שינויים קיצוניים בין קור לחום. ההמלצה כאן היא באופן כללי לשים לב אילו פעילויות ומאכלים יוצרים בנו תחושות שכאלו ואז לחדד את ההעדפה והצריכה שלהם. ולגבי ניקוי רעלים, הגוף שלך כבר עושה את זה כל יום, דרך הכבד והכליות. לרוב מוצרי ה"דיטוקס" אין הוכחה שהם מוסיפים משהו על זה. דווקא כאשר מספקים למערכת העיכול אתנחתא מכול מיני מוצרים מזון שאינם באמת מזינים, ניתן לגוף הזמן והיכולת לשוב אל האיזון הטבעי. וזה מה שאני אישית עושה כבר שנים ומחקרים רבים מוכיחים את חשיבותו בייחוד ככול שאנו מתבגרים - צום לסירוגין. יש לו השפעה ישירה גם על ניקוי הגוף וגם על ניקוי הנפש. חיפוש פשוט בגוגל יספק לך את המידע הראשוני. ברכה והצלחה

שאלת מיליון הדולר! הסיבה שהרוב נכשלים בהתמדה היא שהם מנסים לשנות את ההתנהגות בצלחת לפני שהם משנים את המודעות בשורש. שינוי שמחזיק מעמד מגיע מכוח רצון חזק המעוגן בידיעה פנימית והבנת החיבור בין הגוף לבין הנפש. כול דבר אחר הוא סתם מלחמה זמנית לדבוק בתפריטים קיצוניים שלא נועדו עבורי. שלב ראשון הוא לדעת מה מידת השינוי שאני מסוגל.ת להתחייב אליה. קפיצה למים עמוקים ללא ידע בשחייה תוביל לטביעה. מומלץ למתוח את קצה גבולות היכולת מעט מעבר לקצה בכול פעם, עד שמתרגלים לשינוי החדש. בה בעת להמשיך ללמוד על העצמי ולהקשיב לתגובות הגוף והרגש. כשתזונת הגוף משתנה הנפש עלולה להגיב בסערת רגשות, כיוון שהמוח האנושי מחבר תזונה פיזית לתחושות רגשיות (מכאן גזור המושג אכילה רגשית). המפתח כאן הוא מודעות. לפתח מודעות לצרכים, לתגובות הנפש ברגע התממשות הצרכים ובייחוד במקרים שהם לא מתממשים, ולסיפורים שהראש מספר לעצמי בזמן הזה. ההתמדה, אם כן, היא בלהתעורר כול בוקר ולבחור בשינוי החדש, ולדעת שהוא עצמו לא חרות בסלע, כלומר גם את השינוי ניתן לשנות. בהצלחה

אכן, חשוב לדעת שאין מענה שווה אחד לכול בני האדם. לכול אחד מאיתנו גוף שונה בעל קידוד דנ"א שונה, אשר גדל בסביבה שונה אל תוך תפיסות עולם שונות. בסופו של דבר המחשבות שלנו הן שמעצבת את המציאות שלנו, והן אלו שמניעות אותנו לבצע בחירות כאלו ואחרות, גם בנושא הבריאות הגופנית, כמו גם הנפשית. חשוב להישאר ערניים. מצד אחד לשמוע וללמוד על הטרנדים החדשים שצצים ונולדים, ומצד שני להישאר קשובים לגוף. לגבי טרנדים: תמיד כדאי לקרוא לעומק במה מדובר, לבצע עבודת מחקר אישית מה מסתתר מאחורי הטרנד, האם הוא מגובה בהצלחות ממשיות או שהוא סתם בלון מנופח. לגבי הקשבה לגוף: זו דורשת פיתוח ומיומנות מחודשים. באמצעות תרגילי נשימה מודעת, השקטת הקשקשת בראש, ושימת לב למתרחש בגוף, אנחנו לומדים מה באמת נחוץ ומדויק לנו ספציפית. תרגיל פשוט שאפשר להתחיל בו כבר עכשיו: שימו לב כיצד הגוף מגיב אחרי ארוחה. האם הוא רגוע, שמח ונינוח, או האם מתעוררת אי-נעימות, נפיחויות או חוסר נחת כללי. הקשבה לגוף במהלך השעה הראשונה לאחר הארוחה, תספק אינדיקציה לגבי מה באמת דורש הגוף ומה מתאים לו. מכאן והילך, מדובר בניסוי ותהייה. למדו אודות גופכם שלכם ועל אופן פעילותו, כיצד הוא מגיב למזון, מאמץ ומנוחה בזמנים שונים במהלך היום. בהצלחה

לחלוטין. הגוף, הנפש והרוח נמצאים בהשפעה הדדית מתמדת. לא סתם נאמר לנו: "נפש בריאה בגוף בריא". כשהבטן נפוחה מגזים, יש עומס יתר על הקיבה, כמו גם כשהבטן מקרקרת מרעב, תשומת הלב שלנו מוסתת. כשאנחנו לא בשימת לב מלאה, ההחלטות שאנחנו מגיעים אליהם, כמו גם הפועלות שלנו, לא מתבצעות מתוך ריכוז מלא, אלא מתוך היסח דעת. כשהגוף משדר אותות של אי-נעימות, המוח מסוגל לפרש זאת כאותות מצוקה, ואז הוא יכול להכניס את כול המערכת למצב של לחץ - סטרס - על מנת להביא אותנו לפתור את 'הבעיה'. כך גם עלולה השינה שלנו להיפגם. רבים הולכים לישון על בטן מלאה, ואז במהלך השינה חלק ניכר מתפקודי הגוף מוקצים לקיבה ולמערכת העיכול, דבר שלא מאפשר שינה מלאה וערבה, שכן שינה כזאת דורשת פעילות מינימלית של כול הגוף והשבתת המערכות הלא נחוצות על מנת להקדיש את הזמן הזה לניקוי הגוף, איזונו ואף גדילתו (במקרה של ילדים בעיקר). לסיכום, המזון שנו מכניסים לגוף אמור להוות את אבני הבניין לגדילתו, שימורו, ופעילותו התקנית. כאשר אנחנו מכניסים בתוכו חומרים שאינם תומכים במטרה המקורית של ההזנה, אנו מערערים את כול המערכת כולה. הגוף הוא המיכל לנפש. כשמיכל זה שבור או מלוכלך, כך גם מה מתרחש למה שמוכל בתוכו - הנפש. חרדה וסטרס הם עניינים של הנפש, ולא של הגוף.

זו בדיוק השאלה שמחברת גוף ונפש. המדידות הרפואיות נועדו לזהות מה חורג מן המצופה. אבל הן לא מספרות את כל הסיפור על איך הנפש מתפקדת ביום-יום. כשהגוף מציג חריגה, סימן שכבר משהו יצא מאיזון או שמחלה כבר התפתחה. אבל האיתותים היו הרבה לפני כן, פשוט מתוך עומס מתמשך, סטרס וחוסר הקשבה כללית, אנחנו לא מזהים את האיתותים הללו. שינה לא מספקת, תזונה שאינה מתאימה, נשימה שטחית או רגשות שלא עברו עיבוד – כל אלו הן דוגמאות לדברים שיכולים להשפיע על מערכת העיכול, על רמת האנרגיה ועל התחושה הכללית, גם כשהבדיקות מראות לנו שהמדדים תקינים. בשיטת תשעת השערים שפיתחתי אנחנו לא שואלים רק מה לא בסדר בגוף שלי, אלא גם: מה הגוף מנסה לספר לי? הנפש שלנו, אשר עוברת תלתלת יומיומית, מנסה לשדר לנו שמשהו יוצא מאיזון, שיש מחסור בתשומת לב, ושאם נמשיך כך, הגוף ייפגע וייעצר. המטרה אינה להילחם בסימפטומים, אלא להקשיב להם ולהבין אותם. כשמתחילים להקשיב לגוף במקום להשתיק אותו בפעילות נמרצת ובתרופות, הוא מתחיל להוביל אותנו בחזרה לאיזון, באופן פשוט וטבעי.