המדע שמאחורי האהבה

האהבה הינה אחד מהרגשות הבסיסיים והחיוניים ביותר אותם אנו חווים. בכוחה של האהבה לבנות ולחזק את האדם, להצית מלחמות ולצאת ממשברים. האהבה מעוורת, מעוררת וסוחפת. כשאנו מאוהבים, לעיתים איננו יכולים להחליט החלטות רציונליות. נהוג לתאר אהבה כ"רגש שמשתלט על השכל', כלומר האהבה שאנו מתייחסים אליה כרגש ותו לא, משתלטת על המחשבות שלנו ועל רצונות המח. האמנם?!

מאת: יוסי דוקס, מערכת אינפומד

תאריך פרסום: 14/02/2012 תאריך עדכון: 05/03/2014

3 דקות קריאה

המדע דווקא טוען, שהאהבה מקורה במח והינה תהליך כימי/בילוגי לחלוטין, המתבטא על ידי הרגש שאנו קוראים לו 'אהבה'.

האהבה על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית

הפסיכולוגיה האבולוציונית מייחסת לכל התחושות האנושיות הסבר אבולוציוני. גם במקרה של אהבה, ישנו היגיון מאחורי היווצרותה של מערכת רגשית דרכה אנו חווים רגשות. כלומר, כל תחושה שאנו חווים התפתחה במהלך תהליך האבולוציה בכדי להקנות יתרון הישרדותי כלשהו, וכך גם האהבה.

למשל, אהבת הורה לילד מגבירה את הסיכוי שההורה ימשיך לטפל בצאצא שלו זמן ארוך ככל האפשר לאחר הלידה. תכונה זו חשובה בקרב המין האנושי שכן לתינוק נדרש פרק זמן ארוך עד שהוא יהיה מפותח דיו בכדי לשרוד בעצמו. לכן האבולוציה יצרה רגשות אלה שיעזרו למין האנושי לשרוד.

אהבה בין בני זוג באה לוודא שלבת הזוג תהיה התמיכה הנדרשת בכדי שתוכל לגדל את הצאצא. בנוסף, המחויבות לבן זוג אחד במהלך החיים מפחיתה את האפשרות של הידבקות במחלות מין שונות שפוגעות בהורה ובעובר.

האהבה על פי מדעי המוח

מדעי המוח משייכים את התחושות השונות והרגשות השונים שאנו חווים, לאזורים מסוימים במוח. גם את האהבה מדעי המוח ממקדים, על פי מחקרים, לארבעה אזורים עיקריים שנמצאים בגרעיני הבסיס של המוח:

- Ventral Tegmental Area (VTA): אזור זה הינו מרכיב מרכזי ב"מערכת התגמול" של הגוף. מערכת זו מקנה תחושת הנאה במצבים מסוימים אותם הגוף מעוניין להמשיך. מטרתה לחזק התנהגויות שונות אותן הגוף מגדיר כרצויות. אזור ה- VTA מופעל בזמן התאהבות ומפריש את החומר דופמין, הגורם לתחושת הנאה, לאזורים שונים במוח. יש שטוענים שהדרך שבה ה-VTA מופעל בזמן ההתאהבות דומה למדי לדרך בה הוא מופעל בזמן שימוש בסמים.

- Nucleus Accumbens: אזור זה נמצא פעיל במיוחד באנשים שחוו פרידה רגשית קשה לאחרונה. שברון הלב מקביל לתחושת ה"קריז" אותה חווה מכור לסמים בזמן שהוא מנסה להיגמל מהסם.

- Ventral Pallidum ו- Raphe Nucleus:
אזורים אלו נמצאו פעילים ביותר באנשים להם אהבה מאושרת רבת שנים. אזורים אלו גורמים לתחושת רוגע והפגת מתחים ומלווים בעליה ברמות הסרוטונין במוח.

מחקרים נוספים במדעי המוח מצאו שכימיקלים רבים מהווים חלק מהיכולת לאהוב כגון: NGF, טסטוסטרון, אסטרוגן, דופמין, נוראפינפרין, סרוטונין אוקסיטוצין ווזופרסין. החומרים השונים נבדלים בתפקודם בשלבים שונים של האהבה.

רמה מספקת של טסטוסטרון חיונית לתשוקה המינית גם בנשים וגם בגברים. דופמין, נוראפינפרין וסרוטונין חיוניים לתחושת המשיכה לבן הזוג והפעלתם מפחיתה את תחושת הרעב והעייפות. לכן לא אחת בשלב ההתאהבות אנו מתקשים להירדם ושוגים במחשבות בלתי פוסקות על בן/בת הזוג. האוקסיטוצין והוזופרסין אחראים בנשים ובגברים (בהתאמה) על תחושת ההיקשרות (bonding).

פרומונים

הפרומון הינו כימיקל המופרש מבעל-חיים והגורם לפעולה או תגובה של בעל חיים אחר מאותו מין. מספר מחקרים מדעיים שפורסמו טוענים כי הצליחו להוכיח קיומם של פרומונים גם בבני-אדם.

זהו הבסיס ליצרני בשמים ושיקויי תשוקה שונים הטוענים כי שימוש בתכשיר שלהם עשוי להגביר את המשיכה המינית כלפי המשתמש. למרות זאת, קיימת ביקורת רבה בנוגע לאמיתות המחקרים ורבים טוענים שיש בהם שגיאות מתודולגיות רבות הפוגעות באמינותם. למעשה כיום אין בנמצא פרומון אנושי שהוכח באופן וודאי כמגביר משיכה מינית או שמשפיע עליה.

לסיכום, ניתן לומר כי על אף ההתקדמות הרבה שיש בתחום חקר האהבה, עדיין רב הסתום על הגלוי ובהחלט יש מקום לרומנטיקה ולמיסתורין שהינן חלק בלתי נפרד מעולם זה.

מאת: יוסי דוקס, מערכת אינפומד