השמנת ילדים – זה קורה כאן ועכשיו

היידישע מאמע, לא משנה מאיזו עדה, אוהבת לצבוט לחיים שמנמנות של ילדיה, להעמיס עוד קצת על הצלחת ולוודא שתהיה נקייה בסוף הארוחה.
אבל הזמנים השתנו. אם בעבר, דאגה לכך שהילד יאכל היתה בגדר כורח המציאות, לעתים קרובות מצד הורים שגדלו בתקופות של מחסור, הרי שכיום, בתקופה בה הילדים מוקפים בשפע של אפשרויות תזונה ואין חשש שהילד יהיה רעב, האחריות מחייבת גישה שונה. על ההורה לחדול מהרגלי ההאבסה ולהתחיל לשים לב להרכב המזון שילדיו צורכים.

ראשית, יש להיות מודעים לבעיה ולעוצמתה. הילדים שלנו נגועים במחלות שלפני שלושים שנה לא היו קיימות או היו נדירות יותר, כמו סוכרת ילדים, למשל. הנתונים בארצות הברית מראים שמספר הילדים החולים במחלה הוכפל תוך 15 שנים, ואם מגמה זו תימשך, 1 מכל 3 ילדים שנולדו לאחר שנת 2000 יחלה בסוכרת במהלך חייו. מדובר במחלה מסוכנת ביותר, אשר עלולה להוביל בגילאים מאוחרים יותר לקטיעת איברים ולמוות ועלותה למשלם המסים האמריקני מוערכת ב-174 מיליארד דולר בשנת 2010.

בשלושים השנים האחרונות, גדלו שיעורי השמנת יתר בקרב ילדים בארה"ב פי שלוש. כיום, אחד מכל חמישה ילדים אמריקנים סובל ממנה. ילדים אלו חשופים למחלות כלי דם, עצמות ומפרקים וצפויים לגדול להיות מבוגרים בסיכון מוגבר למחלות לב קשות.

ישראל הולכת בבטחה בעקבות ארה"ב בתחום זה, ודי להסתכל בילדים בדרכם לבית הספר וחזרה כדי להיווכח בשינוי (בעבר היינו מציעים להסתכל עליהם משחקים ברחוב בשעות אחר הצהריים, אלא שכיום קשה למצוא אותם שם, רובם ישובים בבית מול המחשב).
בריאותם של ילדי ישראל בסכנה ולדבר יהיו השפעות על מצבם הנפשי ועל יכולתם לתפקד בעתיד כמבוגרים בריאים, כמו גם על הוצאות מערכת הבריאות.

הפתרונות לבעיה קיימים וידועים. הם פזורים בתחומי ידע ובמקצועות שונים.
ראשית, ישנה המדיניות הממשלתית. לממשלה כלים רבים לכוון את צריכת המזון של הילדים, לדוגמא באמצעות סבסוד מוצרים בריאים כמו לחם מקמח מלא, במקום סבסוד מוצרים בעלי ערך תזונתי נמוך, כמו לחם אחיד. באמצעות מיסוי ניתן גם להפחית צריכה של מוצרים מזיקים אחרים.
אמצעי רגולציה יכולים להילחם בהפצצה התעמולתית המאסיבית המכוונת כנגד ילדינו ומעודדת אותם לצריכה בלתי מבוקרת של מוצרי מתיקה.
כך, למשל, בבריטניה, מדינה חופשית וקפיטליסטית, אסרו לחלוטין על שידור פרסומות לדברי מתיקה וחטיפים בשעות בהן ילדים מרבים לצפות בטלוויזיה. אם חברות המזון רוצות לעודד צריכה של מוצרים על-ידי הילדים, שיתכבדו ויפנו אל הוריהם, המסוגלים לבקר את הצריכה ולקבל החלטות מאוזנות, ולא לילדים חסרי היכולת להבין את החשיבות של צריכה מאוזנת ואת ההשפעות ההרסניות של צריכה בלתי מאוזנת בטווח הארוך. בהקשר זה, יש לציין הצעת חוק מבורכת של ח"כ דני דנון לאיסור מכירה של שתייה ממותקת וחטיפים במוסדות חינוך.

גורמים מקצועיים רבים הבאים במגע עם הילדים והמשפחות צריכים להיות מגויסים למאבק. כך, למשל, מורים לחינוך גופני יכולים למלא תפקיד מרכזי במאבק זה. כיום, שיעורי חינוך גופני נתפסים בעיני ילדים רבים כהפסקה או הזדמנות לשחק עוד פעם כדורגל.
הכשרת מורים להתעמלות להיות סוכני מסרים של אורח חיים בריא, פעילות גופנית ובעיקר תזונה אחראית, יכולה להיות ערוץ יעיל לליבם של הילדים ולשינוי הרגליהם.
מוסדות החינוך חייבים להקדיש שיעורים לקידום אורח חיים בריא. גם רופאי המשפחה והילדים בקהילה צריכים לגלות יותר מודעות לנושא, להדריך הורים, ובעיקר לאתר ילדים עם הרגלי תזונה גרועים ולהדריך את הוריהם כיצד למנוע הידרדרות להשמנת יתר.

במובנים מסוימים, תזונה גרועה אינה שונה מסמים: היא ממכרת, קשה מאוד להיחלץ ממנה ולחזור למוטב, נזקיה הבריאותיים קשים ביותר ועלולים להוביל למוות. כך על הממשלה להתייחס לנגע זה.

עוצמת הבעיה ומורכבותה מחייבים הקמה של רשות לאומית לתזונה. רק גוף מעין זה, בעל ראייה רחבה, המשלב בתוכו נציגי דיסציפלינות שונות ורשויות שלטון שונות, יוכל לתת מענה אפקטיבי ולעצור את מסלול ההידרדרות שכולנו נתונים בו.

מאת: פרופ' יהודה אדלר, מומחה לקרדיולוגיה רפואת הלב, שיקום לב ורפואה מונעת