מה עושים כשלא אוהבים את בת או בן הזוג של הילדים?

אתם מגדלים אותם, אוהבים אותם ונותנים להם הכול - ולפתע נכנס גורם שלישי לחייכם, בן או בת הזוג, ואתם מרגישים שהוא הורס הכול. איך מתמודדים עם בן או בת זוג של הילדים שלא אוהבים? לרגל יום המשפחה, מומחית מסבירה - ומרגיעה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 11/02/2016

אנחנו מגדלים אותם באהבה רבה, משקיעים בהם את הנשמה, ואז יום בהיר אחד הם כבר לא ממש "שלנו" יותר - הם מצאו אהבה חדשה וסוחפת. אחרי שחשבנו שכבר התמודדנו עם הכול: לילות בלי שינה, בין אם זה כי בקעו להם שיניים, כי הם בילו עד אור הבוקר או שהם סגרו שבת בצבא, מגיעה ההתמודדות שאף אחד לא באמת מכין אותנו לקראתה: הגוזלים שלנו מוצאים זוגיות ועפים מהקן. מצד אחד, זה נפלא! הרי לזה קיווינו. אך מה קורה אם אנחנו לא מסתדרים או מחבבים במיוחד את בן/בת הזוג של ילדינו?


קראו עוד: איך הם עושים את זה? 15 סודות של זוגות מאושרים


אפשר לחלק את המצבים בהם הורים לא מחבבים את בן/בת הזוג של ילדיהם לשני מצבים קלאסיים: האחד, כאשר הם מרגישים שהערכים של בן/בת הזוג זרים או מנוגדים לערכים שלהם. השני, כאשר בן/בת הזוג מאוד דומים להורה.



כיצד להתמודד כשהערכים של בן או בת הזוג מנוגדים לשלנו?

כאשר ילד/ה בוחר/ת בן/בת זוג הנתפסים בעיני ההורים כבעלי ערכים זרים ואף מנוגדים לערכים אותם הנחילו לילדיהם במהלך השנים, מתעורר חשש קיומי לאבד את הילד/ה. לפעמים ההורים מרגישים שהילד/ה שלהם משתנים ללא היכר. הם עשויים להתקשות להאמין שהילד או הילדה המקסימים שלהם חושבים ומרגישים כל כך אחרת מהם. 


באופן הכי טבעי, קל ונוח יותר להשליך את השינוי הנ"ל על בן/בת הזוג של ילדם. הם מייחסים לבן/בת הזוג השפעה שלילית על ילדם ונוצר בפועל מאבק כוחות ערכי. קל יותר לכעוס ולהאשים את בן/בת הזוג הזרים מאשר את הילד/ה האהובים. כמו כן, חשוב להבין שהבחירה בבן/בת הזוג הנ"ל באה לשרת צורך מסויים אצל הילד/ה. הצורך עשוי לנבוע משינוי בעולם הערכים שלו או יצר הרפתקנות או כמרד גיל התבגרות מאוחר. 


לא אוהבים את בן או בת הזוג של הילדים? יש מה לעשות


במצב כזה, חשוב לזכור שכיום, כאשר הילד/ה בוגרים, עלינו להישען ולסמוך על הערכים והמנהגים אותם הנחלנו לילדינו עד גיל ההתבגרות. החל מגיל ההתבגרות, היכולת שלנו כהורים להשפיע מצטמצמת בהדרגה והילד/ה מפתחים דרכי חשיבה וזהות עצמאיים. בתהליך טבעי ובריא של בגרות הורים וילדים מפתחים דיפרנציאציה (נפרדות) המאפשרת להם להיות בקשר אחד עם השני/ה אך יחד עם זאת נבדלים אחד מהשני/ה. המפתח לקשר ותקשורת טובה עם ילדים בוגרים היא להמשיך להיות מעורבים בחייהם מבלי להיות מתערבים. 


מה עושים? במקרים אלה אני מייעצת להורים להיות פתוחים וגמישים להכיל את השינוי העובר על ילדיהם, על אף הקושי הכרוך בכך. במידה ויתנגדו לשינוי, הדבר יצור ריחוק, דבר שבמקרים קיצוניים עשוי לאיים על הקשר כולו. פתיחות לדברים חדשים יכולה להעשיר ולגוון את הקשר ואף ליצור קרבה מחודשת. לא בכדי נאמר "מכל מלמדי השכלתי".



כיצד להתמודד כשבן או בת הזוג דומים מאוד באופיים להורה?

במצב בו הילד/ה בוחרים בן/בת זוג הדומים מאוד באופיים להורה, עשויה להתעורר תחרות על המקום והתפקיד של ההורה בחיי הילד/ה. לדוגמה, בן לאם מאוד דומיננטית עשוי לבחור בהתאמה בת זוג מאוד דומיננטית. במקרה זה הן עשויות להתחרות על הדומיננטיות בחיי הבן. נוצר בפועל משלוש בו כל אחת מהן מושכת לכיוון שלה. תחרות מסוג זה יכולה לסכן את הקשר של הבן עם כל אחת מהן בנפרד - ועם שתיהן יחד.


מה עושים? במקרים מסוג זה אני מייעצת להורים לראות את הבחירה כ"הומאז" להם, במקום כאיום על מעמדם ומקומם. בפועל מתקיימת כאן מה שאנו, אנשי הטיפול, קוראים לו "העברה בין דורית". כלומר, הבן, משחזר דפוס מוכר מבית הוריו, במטרה ליישמו בתא הגרעיני החדש אותו יוצר עם בת זוגו. בין אם באופן מודע, או שלא במודע, הבן מעריך את תפקידה של האם בחייו ובוחר בת זוג "בצלמה ובדמותה", אשר תהיה אותה אם עבורו ועבור ילדיו.


באופן פרדוקסלי, במידה ואותה אם תחוש מאויימת ותרחם על עצמה שהחליפו אותה ב"מודל" צעיר יותר, היא תאבד את הקשר המשמעותי שיש לה עם בנה, וזו תהה בגדר משאלה שמגשימה את עצמה. במקום זאת, עליה "לשחרר" את בנה ממקום של ביטחון עצמי וביטחון בקשר ארוך השנים עמו ומתוך הבנה ואמונה שהקשר ביניהם איתן וימשיך להתקיים גם אם נכנסה לחייו דמות דומיננטית נוספת. 


חשוב להבין שהקשר עם בת הזוג אינו בא על חשבון הקשר עמה, אלא בנוסף. כמו כן, חשוב לזכור שהתפתחות טבעית ויצירת זוגיות בריאה מתאפשרת כאשר נוצרת זהות זוגית הנבדלת ממשפחות המוצא, באמצעות העתקת נאמנויות ממשפחת המוצא לתא הזוגי החדש שנוצר.  


כל הורה רוצה שהילדים שלו יגדלו להיות בריאים ומאושרים. גם אם באופן אישי אנחנו לא מתחברים לבן/בת הזוג של ילדינו, המבחן הסופי צריך להיות "האם הוא/היא מאושר/ת ופורח/ת בזוגיות הזו?". במידה והתשובה חיובית, עלינו לכבד את הבחירה ולאפשר לילדינו עצמאות. גם אם לא נהיה חברים הכי טובים של בן/בת הזוג של ילדינו, עלינו לשמר מערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי. 


במידה והתשובה שלילית, והורים חשים שילדם במצוקה הנובעת מהקשר הזוגי, עליהם להיות ערניים ומעורבים. חשוב מצד אחד להעצים את הילד/ה ולהדגיש את קיומה של רשת התמיכה המשפחתית שנמצאת שם במידת הצורך ויחד עם זאת לאפשר לילד/ה עצמאות ובחירה. במיוחד במצב זה, הורים צריכים לנהוג ברגישות ועדינות על מנת לשמר קשר טוב, בכדי שהילד/ה לא יתרחקו מתוך בושה או צורך להסתיר.


 במקרים אלה אני ממליצה לשקף לילד/ה שדואגים לו/ה ונמצאים כאן כדי לעזור לו/ה במידת הצורך, מבלי להפנות אצבע מאשימה כלפי בן/בת הזוג, על מנת לא לעורר מנגנון התגוננות. מעל לכל, במצבים אלה, חשוב להיות בקשר מכיל ומאפשר ולא ביקורתי, על מנת להנגיש פניה לעזרה במידה ואכן קיימת מצוקה.   

     

הכותבת היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת


פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מחלות קשורות
בדיקות קשורות
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ