מה עושים כשלא אוהבים את בת או בן הזוג של הילדים?

אתם מגדלים אותם, אוהבים אותם ונותנים להם הכול - ולפתע נכנס גורם שלישי לחייכם, בן או בת הזוג, ואתם מרגישים שהוא הורס הכול. איך מתמודדים עם בן או בת זוג של הילדים שלא אוהבים? לרגל יום המשפחה, מומחית מסבירה - ומרגיעה
כתבה פרסומית כתבת חסות


אנחנו מגדלים אותם באהבה רבה, משקיעים בהם את הנשמה, ואז יום בהיר אחד הם כבר לא ממש "שלנו" יותר - הם מצאו אהבה חדשה וסוחפת. אחרי שחשבנו שכבר התמודדנו עם הכול: לילות בלי שינה, בין אם זה כי בקעו להם שיניים, כי הם בילו עד אור הבוקר או שהם סגרו שבת בצבא, מגיעה ההתמודדות שאף אחד לא באמת מכין אותנו לקראתה: הגוזלים שלנו מוצאים זוגיות ועפים מהקן. מצד אחד, זה נפלא! הרי לזה קיווינו. אך מה קורה אם אנחנו לא מסתדרים או מחבבים במיוחד את בן/בת הזוג של ילדינו?


קראו עוד: איך הם עושים את זה? 15 סודות של זוגות מאושרים


אפשר לחלק את המצבים בהם הורים לא מחבבים את בן/בת הזוג של ילדיהם לשני מצבים קלאסיים: האחד, כאשר הם מרגישים שהערכים של בן/בת הזוג זרים או מנוגדים לערכים שלהם. השני, כאשר בן/בת הזוג מאוד דומים להורה.



כיצד להתמודד כשהערכים של בן או בת הזוג מנוגדים לשלנו?

כאשר ילד/ה בוחר/ת בן/בת זוג הנתפסים בעיני ההורים כבעלי ערכים זרים ואף מנוגדים לערכים אותם הנחילו לילדיהם במהלך השנים, מתעורר חשש קיומי לאבד את הילד/ה. לפעמים ההורים מרגישים שהילד/ה שלהם משתנים ללא היכר. הם עשויים להתקשות להאמין שהילד או הילדה המקסימים שלהם חושבים ומרגישים כל כך אחרת מהם. 


באופן הכי טבעי, קל ונוח יותר להשליך את השינוי הנ"ל על בן/בת הזוג של ילדם. הם מייחסים לבן/בת הזוג השפעה שלילית על ילדם ונוצר בפועל מאבק כוחות ערכי. קל יותר לכעוס ולהאשים את בן/בת הזוג הזרים מאשר את הילד/ה האהובים. כמו כן, חשוב להבין שהבחירה בבן/בת הזוג הנ"ל באה לשרת צורך מסויים אצל הילד/ה. הצורך עשוי לנבוע משינוי בעולם הערכים שלו או יצר הרפתקנות או כמרד גיל התבגרות מאוחר. 


לא אוהבים את בן או בת הזוג של הילדים? יש מה לעשות


במצב כזה, חשוב לזכור שכיום, כאשר הילד/ה בוגרים, עלינו להישען ולסמוך על הערכים והמנהגים אותם הנחלנו לילדינו עד גיל ההתבגרות. החל מגיל ההתבגרות, היכולת שלנו כהורים להשפיע מצטמצמת בהדרגה והילד/ה מפתחים דרכי חשיבה וזהות עצמאיים. בתהליך טבעי ובריא של בגרות הורים וילדים מפתחים דיפרנציאציה (נפרדות) המאפשרת להם להיות בקשר אחד עם השני/ה אך יחד עם זאת נבדלים אחד מהשני/ה. המפתח לקשר ותקשורת טובה עם ילדים בוגרים היא להמשיך להיות מעורבים בחייהם מבלי להיות מתערבים. 


מה עושים? במקרים אלה אני מייעצת להורים להיות פתוחים וגמישים להכיל את השינוי העובר על ילדיהם, על אף הקושי הכרוך בכך. במידה ויתנגדו לשינוי, הדבר יצור ריחוק, דבר שבמקרים קיצוניים עשוי לאיים על הקשר כולו. פתיחות לדברים חדשים יכולה להעשיר ולגוון את הקשר ואף ליצור קרבה מחודשת. לא בכדי נאמר "מכל מלמדי השכלתי".



כיצד להתמודד כשבן או בת הזוג דומים מאוד באופיים להורה?

במצב בו הילד/ה בוחרים בן/בת זוג הדומים מאוד באופיים להורה, עשויה להתעורר תחרות על המקום והתפקיד של ההורה בחיי הילד/ה. לדוגמה, בן לאם מאוד דומיננטית עשוי לבחור בהתאמה בת זוג מאוד דומיננטית. במקרה זה הן עשויות להתחרות על הדומיננטיות בחיי הבן. נוצר בפועל משלוש בו כל אחת מהן מושכת לכיוון שלה. תחרות מסוג זה יכולה לסכן את הקשר של הבן עם כל אחת מהן בנפרד - ועם שתיהן יחד.


מה עושים? במקרים מסוג זה אני מייעצת להורים לראות את הבחירה כ"הומאז" להם, במקום כאיום על מעמדם ומקומם. בפועל מתקיימת כאן מה שאנו, אנשי הטיפול, קוראים לו "העברה בין דורית". כלומר, הבן, משחזר דפוס מוכר מבית הוריו, במטרה ליישמו בתא הגרעיני החדש אותו יוצר עם בת זוגו. בין אם באופן מודע, או שלא במודע, הבן מעריך את תפקידה של האם בחייו ובוחר בת זוג "בצלמה ובדמותה", אשר תהיה אותה אם עבורו ועבור ילדיו.


באופן פרדוקסלי, במידה ואותה אם תחוש מאויימת ותרחם על עצמה שהחליפו אותה ב"מודל" צעיר יותר, היא תאבד את הקשר המשמעותי שיש לה עם בנה, וזו תהה בגדר משאלה שמגשימה את עצמה. במקום זאת, עליה "לשחרר" את בנה ממקום של ביטחון עצמי וביטחון בקשר ארוך השנים עמו ומתוך הבנה ואמונה שהקשר ביניהם איתן וימשיך להתקיים גם אם נכנסה לחייו דמות דומיננטית נוספת. 


חשוב להבין שהקשר עם בת הזוג אינו בא על חשבון הקשר עמה, אלא בנוסף. כמו כן, חשוב לזכור שהתפתחות טבעית ויצירת זוגיות בריאה מתאפשרת כאשר נוצרת זהות זוגית הנבדלת ממשפחות המוצא, באמצעות העתקת נאמנויות ממשפחת המוצא לתא הזוגי החדש שנוצר.  


כל הורה רוצה שהילדים שלו יגדלו להיות בריאים ומאושרים. גם אם באופן אישי אנחנו לא מתחברים לבן/בת הזוג של ילדינו, המבחן הסופי צריך להיות "האם הוא/היא מאושר/ת ופורח/ת בזוגיות הזו?". במידה והתשובה חיובית, עלינו לכבד את הבחירה ולאפשר לילדינו עצמאות. גם אם לא נהיה חברים הכי טובים של בן/בת הזוג של ילדינו, עלינו לשמר מערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי. 


במידה והתשובה שלילית, והורים חשים שילדם במצוקה הנובעת מהקשר הזוגי, עליהם להיות ערניים ומעורבים. חשוב מצד אחד להעצים את הילד/ה ולהדגיש את קיומה של רשת התמיכה המשפחתית שנמצאת שם במידת הצורך ויחד עם זאת לאפשר לילד/ה עצמאות ובחירה. במיוחד במצב זה, הורים צריכים לנהוג ברגישות ועדינות על מנת לשמר קשר טוב, בכדי שהילד/ה לא יתרחקו מתוך בושה או צורך להסתיר.


 במקרים אלה אני ממליצה לשקף לילד/ה שדואגים לו/ה ונמצאים כאן כדי לעזור לו/ה במידת הצורך, מבלי להפנות אצבע מאשימה כלפי בן/בת הזוג, על מנת לא לעורר מנגנון התגוננות. מעל לכל, במצבים אלה, חשוב להיות בקשר מכיל ומאפשר ולא ביקורתי, על מנת להנגיש פניה לעזרה במידה ואכן קיימת מצוקה.   

     

הכותבת היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת


פורומים טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
ריב מאד קשה עם בן הזוג מיכל 25/09/2020 22:10
  • הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

  • + הוסף תגובה
אכזבה מטיפול אני 13/09/2020 23:41
  • אני ובעלי בטיפול זוגי אך לחוד אצל אותה המטפלת שנינו מאוד התחברנו ואהבנו אותה. זו המטפלת הראשונה שאי פעם סמכתי והתחברתי אליה יחד עם זאת אני מאוד רשמית ושומרת על גבול לעומת בעלי בקשר חברי איתה פתוח יותר...יש להם שפה אחרת כי הוא כזה .כמובן הכל בגבול הדוק וטיפולי . מעבר לשעת טיפול היא מעניקה גם שיחות טלפוניות כשאנו זקוקים לכך . זה הרקע... הערב אני ובעלי רבנו התקשרתי כדי להתייעץ איתה ושאלתי אם אוכל לחזור אליה כעבור כמה דקות . אמרה שתהיה פנויה . חזרתי אליה כמתוכנן אך היא לא ענתה וגם לא חזרה הרגשתי אכזבה כי בכל זאת להתקשר אליה זה מאמץ עבורי הנחתי שכנראה עסוקה כעבור שעתיים התקשרה לבעלי ואלי עדין לא חזרה. ממש נפגעתי מזה , מרגישה נבגדת מצד אחד היא לא חייבת לי מצד שני אם היא התקשרה אליו מבלי שהתקשר אליה ולא חזרה אלי . אני מרגישה שאין לי ברירות היא האדם היחיד שיודעת את בעלי , היא האדם היחיד שאני יכולה לפנות אליה אבל מצד שני היא פגעה בי ומצד אחד שוב היא לא חייבת לי . מה דעתך בנושא?? בא לי לא ללכת לשיחות איתה אבל אני צריכה את השיחות האלו ורואה בכך שהיא גם של בעלי יתרון

  • + הוסף תגובה
המטפל הזוגי כמי שמחזיק את הסיפור הזוגי, בשירות שני בני הזוג עדית רונן סתר 20/09/2020 12:09
  • שלום לך וחג שמח, אחד האתגרים של המטפל הזוגי הוא להיות אוזן קשבת וטיפולית, ללא יצירת תחושה של נטייה לאדם אחד בקשר, להיות בעמדה שמחזיקה את הקשר הזוגי, לטובת שני בני הזוג, ולסייע לבני הזוג לפתח הקשבה והכלה לשני. ייתכן שהמטפלת מצליחה לחוות את שניכם באופן אמפתי, ייתכן שהיא מצליחה לראות את נקודות הפגיעות של שניכם ולהעריך את החוזק והיכולות של כל אחד מכם. ולצד זאת, עדיין יכולה להיווצר אצלך תחושה של אפליה, של נטייה לבן זוגך ופחות אליך. התחושה יכולה לנבוע מפעולות שקורות בשטח (כמו אלה שתיארת) ויכולה גם לנבוע או להתעצם על ידי חוויות קודמות שלך עם אנשים אחרים. הדבר הנכון שיוכל לפתוח את הקשר שלכם למקום יותר פתוח, ועל כן יותר בטוח, הוא להביא את הקושי והחוויה שלך, אל הטיפול. לפתוח איתה באומץ ובפתיחות את מה שאת חווה וחווית, להסביר מה נוצר אצלך ומה זה מעורר בך. אז האחריות תעבור אל המטפלת הזוגית, להכיל את הקושי והכאב שלך, לקחת אחריות על חלקה, להבין כיצד ניתן לתקן, על מנת לחזוק לטיפול אפקטיבי הטוב עבור שניכם. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות נועה 13/09/2020 13:37
  • הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

  • + הוסף תגובה
תחושות בלבול ואי-בהירות בזוגיות עדית רונן סתר 13/09/2020 15:52
  • שלום לך, את מתארת תחושות בלבול ועמימות, חוסר בהירות שלך עם עצמך, לגבי רצונך להיות איתו. נשמע ששניכם נמצאים בהתלבטויות לגבי קירבה ומרחק. במקרה כזה, ועל מנת שלכל אחד מכם יהיה ברור יותר מה אתם רוצים וצריכים, רצוי לפנות לטיפול זוגי. בטיפול זוגי, תוכלו לייצר מרחב בטוח יותר, מרחב שיאפשר לכם לחוות רגעים של חיבור ושל "ביחד"ת להתמודד עם הדברים שמפריעים ולייצר שינויים. רצוי לפנות למטפל זוגי ומשפחתי מוסמך (או מטפל הנמצא בהכשרה הרשמית) של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בברכה, עדית.

  • + הוסף תגובה
ובכל זאת... נועה 13/09/2020 20:46
  • הוא קמצן וספק אם יוציא בתקופה כזו ייעוץ (והיינו בייעוץ אחרי הלידה וזה לא ממש עזר כי כל מה שנאמר שם לא הופנם מבחינתו) אני חייבת לפתוח את הנושא איכשהו.אני בת 41 ומטיפולי הפוריות ידוע לשנינו שהשעון שלי טס, לא רץ. טס... ובכלל לדעת איפה אני עומדת בקשר הזה. יש לך רעיון הכל זאת איך לגשת לנושא מולו?

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!