בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

תשובה: מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: הפסקה של גלולות למניעת הריון יכולה לגרום לחזרה של פצעונים על הפנים, אך בדרך כלל לגלולות אין השפעה משמעותית על מצב הרוח. האם את בטוחה שמצב הרוח מושפע מהגלולות? האם עכשיו, כשהפסקת את הגלולות, מצב הרוח השתפר? את צריכה להחליט לבד מה עדיף לך. מובן שאין מניעה לחזור לגלולות, והפצעים ככל הנראה יחלפו בעקבות השימוש בגלולות, אבל ישנו סיכוי שמצב הרוח הרע שאת מתארת יחזור. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: המידע שקיבלת אינו נכון. המחלה ממשיכה כל החיים, וללא טיפול, יש סיכון שהאפיזודות שלה יהיו תכופות יותר, וקשות יותר. עם הגיל יש נטייה לפתח יותר אפיזודות דכאוניות ופחות אפיזודות מניות, לכן, יתכן שמבחינת הסובבים, החולה נראה יותר רגוע, אך מבחינת החולה עצמו, דיכאון הוא מצב של סבל רב ביותר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: בין תופעות הלוואי של אסיוול (או בשמו הגנרי diazepam), תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, ישנן אי-שליטה על סוגרי השתן, וגם אצירת שתן. תוכלו לקרוא עוד על התרופה באינדקס התרופות: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=79

תשובה: צר לי לשמוע את תיאור הדברים. ריספרדל היא תרופה בעלת תופעות לוואי רבות. תופעות הלוואי שלה במערכת העצבים כוללות עצבנות, דיכאון, פסיכוזה, אפתיה, הזיות, אופוריה, אי יציבות רגשית. אני חושבת שייתכן שתופעות הלוואי שאת מתארת נובעות משימוש בתרופה. לא מצאתי כי קונצרטה גורמת לתופעות לוואי דומות, ולא מצאתי אינטרקציה בין תרופות אלו מבחינה זו. הייתי מציעה לך לשקול את הרווח בתוספת הטיפול הנוכחי לעומת הפסקתו עד לביקורת הנוירולוג המטפל. עוד על התרופות תוכלי למצוא באינדקס התרופות של אינפומד. בהצלחה! ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

תשובה: אכן יש רמות גבוהות של אדרנלין במוח בזמן התקף חרדה. מעבירים עצביים נוספים המשמשים חלק מתופעה זו הם נוראדרנלין, סרוטונין, GABA. להלן קישור לדפים בהם תוכלי לקרוא על חרדה וכן להעזר במנגנון אבחון עצמי. http://www.infomed.co.il/anxiety.asp

תשובה: זיפרקסה (אולאנזאפין), היא תרופה אנטי פסיכוטית, המשמשת גם כנוגדת חרדה. מקרים רבים של חרדה מטופלים בהצלחה על ידי נטילת זיפרקסה. לגבי המינון, ייתכן שהרופא בחר להתחיל במינון נמוך על מנת לבדוק את השפעת התרופה ויעילותה במקרה שלך. אם אינך מעוניין בטיפול תרופתי, תוכל להעזר בתשובה הבאה לגבי טיפולים יעילים כנגד חרדה: http://www.infomed.co.il/questions/q_121405_1.htm

תשובה:

תסמונת היפרקינטית, המכונה גם הפרעת קשב וריכוז (ובלועזית ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירו-התנהגותית. ישנם מספר סוגים של ADHD: תת-סוג לא-קשוב ברובו, תת-סוג היפר-אקטיבי-אימפולסיבי ברובו, ותת-סוג משולב. ADHD מאובחן לרוב בגיל הילדות, על אף שהתסמונת יכולה להימשך לתוך הבגרות.

תשובה: תלישת שיער כפייתית, או בשמה הרפואי טריכוטילומניה, גורמת ללוקים בה לתלוש את שערות ראשם, וכן גבות, ריסים או שיער בחלקי גוף אחרים, כך שנוצרות קרחות. ההפרעה שכיחה בעיקר בגילאים צעירים - ומתחילה באופן אופייני מגיל 12 בערך. חומרת הבעיה משתנה ונקבעת על פי מידת ההפרעה לחיי היומיום. יש אנשים שסובלים רוב שעות היממה ממחשבות טורדניות ודחפים הנוגעים לתלישה, ויש כאלה שאצלם הבעיה חריפה פחות. האפשרויות הטיפוליות הן: 1. טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי (התנהגותי): סוג של טיפול פסיכולוגי בעל אופי פרקטי. טיפול זה מבקש לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים הגורמים לדחף התלישה ומלמד דרכים לשנות את התגובה האוטומטית של התלישה. 2. השתתפות בפורומים וקבוצות תמיכה. 3. טיפול תרופתי : התרופות המקובלות ביותר הן תרופות מקבוצת SSRIs כגון סרוקסאט או פרוזק. תרופות נוספות הן תרופות מקבוצות שונות כמו אנפרניל ואפקסור. התגובה לתרופות היא אינדיבידואלית, ולכל אדם תעזור תרופה אחרת. רק במקרים מעטים התרופות לבד יגרמו להפסקה מוחלטת של התלישה. לעיתים קרובות אנשים יחושו שהתרופה אינה עוזרת די צורכה. יש אנשים שיחושו שהתרופות ממתנות את הדחף לתלוש, ומעלות את המודעות לתלישה. במקרים אלה יש צורך בשילוב של טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי עם התרופות. חשוב לזכור כי אין תרופת פלא לטריכוטילומניה, ופעמים רבות רק שילוב של תרופות, טיפול וקבוצות תמיכה עוזר. במקרה שלך, אם סרוקסאט לא עזר, יש לשקול הגדלת מינון התרופה, החלפתה ושילוב של טיפול התנהגותי. לפרטים נוספים על טריכוטילומניה והטיפול בה: http://www.trich.org/home/default.asp?FC=3617729

תשובה: הבעיה אינה מוזרה ואף נפוצה למדי. אני לא חושבת שזה מצריך טיפול של ממש, רק עבודת שכנוע עצמית שלך. אחרי הכל, הטלת שתן וצואה הן פעולות טבעיות שכולם עושים, הן נשמעות ומריחות אותו דבר אצל כל בני האדם. תחשוב על זה שאתה לא עושה שום דבר חריג או לא תקין, רק פעולה גופנית טבעית. יש כל מיני דרכים לעמעם את הרעש (לשים נייר טואלט בתוך האסלה מראש, לדוגמה), אבל זה לא ממש פתרון לתחושה שלך, וזה באמת מצריך עבודה עצמית. אולי באמת ירגיע אותך לחשוב שאתה ממש לא לבד באי-הנעימות שלך, ושזה חולף עם הזמן וההרגל. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד