בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

תשובה: אין כל מניעה או סיכון בנטילה בו-זמנית של פלוטין יחד עם חומצה פולית. במחקרים על בעלי חיים נמצא סיכון מעט גבוה יותר למומים בלב בעת בנטילת פלוטין, אך הסיכון הזה לא נמצא כאשר בדקו אוכלוסיה של נשים שנטלו פלוטין מול אוכלוסיית נשים שלא נטלו תרופות: בשתי הקבוצות נמצא אותו שיעור של מומים בלב. עם זאת, לנשים הנוטלות פלוטין במהלך ההריון מומלץ לבצע מעקב הכולל בדיקת אקו לב של העובר במהלך ההריון. בשל החשש לחזרה של המצוקה הנפשית שבעטיה התחלת את הטיפול התרופתי, ובשל החשש כי תחול החמרה במצבך הנפשי במהלך ההריון, מצב העלול לפגוע גם ביכולת להיכנס להריון (הנפגעת בתקופות של חרדה או דיכאון) וגם בהתפתחות העובר, שבהמשך גם יכולות להיות לו השלכות על יכולתך לטפל ברך הנולד, אני ממליצה בחום לא להפסיק את הטיפול, ולהמשיך להיות במעקב פסיכיאטרי מסודר במיוחד בתקופה זו של חייך. אני מצרפת קישור לתשובה מפורטת לגבי תרופות פסיכיאטריות בהריון: http://www.infomed.co.il/questions/q_082508_4.asp

תשובה: התרופה מירו היא תרופה לטיפול בדיכאון עם השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להועיל מאוד לחולי דיכאון עם הפרעת חרדה. ציפרלקס היא תרופה המיועדת לטיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה. לשתי התרופות יש השפעה דומה, אך מנגנוני הפעולה שלהן שונים. לא מומלץ להפסיק תרופה בשל הסכנה של חזרת הסימפטומים, ובכל מקרה, הרופא המטפל שלך הוא זה שצריך להחליט אם לשנות את התרופה או אם לשנות את המינון. אני ממליצה לך להפנות שאלה זו לרופא המטפל שלך, ולא לבצע שינויים על דעת עצמך. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד

תשובה: סרוקסאט (פארוקסטין) היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה המעכבת באופן סגולי ניצול חוזר של סרוטונין במוח, ומשמשת לטיפול במגוון מצבי דיכאון וחרדה. תרופה זו, כמו כל התרופות מקבוצה זו, אינה ממכרת, ועד כמה שידוע כיום אינה גורמת לנזק בטווח הארוך. פרוזאק, תרופה אחרת מקבוצה זו נמצאת בשימוש כבר שנים רבות ועד היום לא הוכח כי תרופות אלו גורמות לנזק בטווח הארוך או גורמות לשינויים באישיות. ההשפעה של פארוקסטין עשויה לחלוף עם הזמן, אך במקרים בהן ההשפעה חולפת ניתן להשתמש בתרופות אחרות מקבוצה זו. ההשפעה של תרופות אלו על התפקוד המיני היא אינדיבידואלית, כך שכל תרופה משפיעה באופן שונה על בני אדם שונים. כיוון שהתרופה אינה ממכרת והגוף אינו מסתגל אליה נובעים התסמינים המתרחשים עם הפסקת התרופה מהתחדשות המחלה או המצב עבורם היא ניתנה. לדוגמה, בחולי דיכאון חזרה של התסמינים לאחר הפסקת התרופה מסמנת שהדיכאון עדיין ממשיך ולא שחלה התרגלות או התמכרות לתרופה. הנתונים המובאים כאן הם ברמת ודאות גבוהה יחסית, כיוון שהם מגובים במחקרים ארוכי טווח. יחד עם זאת, רפואה אינה מקצוע של ודאות מוחלטת, ולעיתים חלק מהתסמינים של חרדה הוא להתייחס לאי הוודאות יותר מאשר לוודאות. בהמלצה על טיפול תרופתי מסתכלים על היחס בין התועלת שהתרופה מספקת לנזק אפשרי שהיא עלולה לגרום. אין ספק כי בחולים הסובלים מחרדה או דיכאון קשים עדיף לאיכות החיים ולתפקוד היומי ליטול תרופות אלו מאשר לא ליטול טיפול תרופתי כלל. [27/04/2001]

תשובה: תחושת גוש בגרון נובעת לרוב מפתולוגיות שקשורות לדרכי הבליעה העליונות, ועל מנת לאבחן פתולוגיות מסוג זה, צריך לבצע בדיקת גסטרוסקופיה. לדבריך, עברת גסטרוסקופיה והתוצאה היתה תקינה. נירבקסל היא תרופה המשלבת 2 מרכיבים: אחד הוא נוגד חומצה והתכווצויות מהקיבה, והשני מדכא את מערכת העצבים מרכזית ונוגד חרדה. ציפרלקס הוא נוגד חרדה ודיכאון. נראה שהרופא קישר את תחושת הגוש בגרון לחרדה, ולכן קיבלת טיפול זה. איני יכולה להעריך כמה זמן יימשך המצב. אם הטיפול אינו עוזר ואת ממשיכה לסבול מאותה התחושה, אמליץ לך לנסות לקבל חוות דעת מרופא אחר, גסטרואנטרולוג או פסיכיאטר. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה: על סמך מה שאת מספרת, לא אוכל לומר לך מה יש לך. אבל אני ממליצה לך להתחיל בבירור של העניין, שיכלול בדיקה של נוירולוג ושל ופסיכיאטר. שני מומחים אלה יוכלו לאבחן, אם מה שאת מתארת קשור לבעיה גופנית או נפשית. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה המשלבת למעשה שני סוגים של הפרעות מנטליות שונות - סכיזופרניה, והפרעה במצב הרוח. ההפרעה למצב הרוח עשויה להיות דיכאון, או מאניה - מצב רוח מרומם, פעילות יתר, קושי בשינה, עצבנות, קושי בריכוז, קושי בשליטה על דחפים, התנהגות חסרת שליטה המסכנת את האדם עצמו או אחרים, מחשבות שווא של גדלות. ההפרעה הסכיזופרנית ביטוייה העיקרי בחשיבה ודיבור לא מאורגנים, מחשבות שווא, חוסר שיפוט ופגיעה מתמשכת במוטיבציה, וביכולת התפקוד. הפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינת באפיזודות של דיכאון ו/או תסמינים מאנייים, ובסימנים של סכיזופרניה. מהלך המחלה טוב יותר ממהלך המחלה של סכיזופרניה. הטיפול כולל תרופות אנטי פסיכוטיות ושילוב של מייצבי מצב הרוח, כמו ליתיום. לפרטים נוספים: http://www.nami.org/Content/ContentGroups/Helpline1/Schizoaffective_Disorder.htm

תשובה: אם סבלת בעבר ממחלת הבולימיה, מומלצת בדיקת רופא כללי, שעשוי להמליץ על ביצוע בדיקות הדמיה או בדיקות דם נוספות, בדיקת רופא שיניים וטיפול / מעקב פסיכולוגי. הסיבוכים האפשריים ממחלת בולימיה בעבר הם: 1. שחיקת ציפוי האמייל של השיניים כתוצאה מהקאות חוזרות החושפות את חלל הפה למיצי קיבה חומציים, וכתוצאה מכך חורים בשיניים ורגישות בשיניים לחום וקור: ועל כך תוכלי להיוועץ ברופא השיניים שלך. 2. דלקת של הוושט, היצרויות בוושט או חזרה של תוכן קיבתי כלפי הוושט, עובדה הגורמת לכאבים וצרבות: בעיה זו מאובחנת ע"י רופא המשפחה שעשוי לשלוח אותך לבדיקות הדמיה שונות. 3. בעיה כרונית בתפקוד המעי הגס עקב שימוש יתר בתרופות משלשלות. סיבוך זה יאובחן גם הוא ע"י רופא המשפחה, עם או בלי בדיקות הדמיה נוספות. 4. סיבוכים במישור הפסיכולוגי שיכולים להיות חזרה של המחלה, הופעת אנורקסיה נרבוזה, התמכרויות לסמים ו/או אלכוהול, דיכאון וחרדה, לכן מומלצת תמיכה פסיכולוגית גם לאחר ההחלמה.

תשובה: סכיזופרניה היא שם שכולל בתוכו קבוצה גדולה ומגוונת של מצבי הפרעה נפשית. ברובם המכריע של המקרים המאובחנים נכון, מדובר במחלה כרונית שאין הבראה מלאה ממנה. המחלה מתאפיינת בכך שבתקופות של החמרה (המכונה "החמרה פסיכוטית") מופיעים סימפטומים כמו פחדים, מחשבות חריגות, שינויי מצב רוח קיצוניים ועוד, ובין תקופת החמרה אחת לשנייה האדם מסוגל לקיים אורח חיים שיגרתי. לאדם שהיתה לו בעבר החמרה פסיכוטית, נטילת תרופות בהמשך החיים נחוצה כטיפול מונע. ידוע כיום כי כל החמרה פסיכוטית נוספת עלולה לגרום נזק למוח לטווח הארוך ולגרום לירידה בתפקוד, אשר לעיתים איננה ניתנת לשחזור. לכן, לאור הסיכון הזה, הפסקה מוחלטת של הטיפול התרופתי היא החלטה כבדת משקל. אני ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר/ית שמכיר את ההיסטוריה האישית שלך ושל מחלתך. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: המידע שקיבלת אינו נכון. המחלה ממשיכה כל החיים, וללא טיפול, יש סיכון שהאפיזודות שלה יהיו תכופות יותר, וקשות יותר. עם הגיל יש נטייה לפתח יותר אפיזודות דכאוניות ופחות אפיזודות מניות, לכן, יתכן שמבחינת הסובבים, החולה נראה יותר רגוע, אך מבחינת החולה עצמו, דיכאון הוא מצב של סבל רב ביותר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעות חרדה כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI כגון פלוטין או ציפראמיל. המינון הנדרש נע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון של פי 4-3 מכך (למשל, אם המינון של פלוטין לטיפול בדיכאון הוא 20 מ"ג ליום, אז לטיפול בחרדה יידרש מינון של 20 מ"ג עד 80 מ"ג ליום, תלוי במטופל/ת). אותם מינונים נכונים גם לגבי מבוגרים וגם לגבי ילדים. חשוב לשים לב, שמלוא ההשפעה של התרופה ניכר רק לאחר 5 עד 8 שבועות של נטילת התרופה ניטלה במינון המלא. בהתחלה לפעמים מעלים את המינון בהדרגה, כדי להימנע מתופעות לוואי, אך את זמן הטיפול יש לספור החל מהיום בו התחילה הילדה לקחת את המינון המלא. במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב-SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון קטן של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. במקרים של ילדים שנמצאים בתת-משקל, לפעמים התרופות מסייעות לעלייה במשקל, ובדרך כלל, כאשר הילד במשקל וגובה תקינים, ההתבגרות המינית מופיעה מעצמה ללא צורך בזירוז. במיוחד לגבי נערות (בנות) בגיל הזה, השילוב של חרדות ושל משקל נמוך מעורר חשד לקיומה של הפרעת אכילה, ואני מאד ממליצה לברר זאת ולטפל במידת הצורך. לכל אחת מהתרופות שהזכרת עלולות להיות תופעות לוואי (אך הן לא מופיעות בהכרח), ואי אפשר לחזות מראש את תגובתו של כל מטופל. אציין רק כי אם הניסוי הטיפולי הנוכחי לא יסייע במידה מספקת, ניתן לנסות תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצות אחרות, למשל תכשירים מקבוצת SNRI, או קבוצת הטריציקלים. כמו כן, כדאי לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), שיעיל במיוחד לטיפול בהפרעות חרדה, גם בילדים, ומצמצם את כמות ומשך השימוש בתרופות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית