בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

"זה מי שהוא. אין מה לעשות"; "אם הייתי יודעת שהוא כזה, הייתי נזהרת מראש..."

היכולת להעריך ולזהות תכונות אצל אנשים איתם אנו באים במגע היא משמעותית ומאפשרת לנו לסנן את האנשים שאינם נראים מתאימים עבורנו ("הוא נראה בנאדם רע", "היא לא נראית לי רצינית") ולקרב אלינו את אלו שכן נראים לנו כמתאימים ("מיד הרגשתי שאפשר לסמוך עליה"). מטבע הדברים, אי אפשר לאבחן את אישיותם של אחרים על סמך רושם ראשוני בלבד, ולעיתים גם לא אחרי שנים. 

אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא סוללת מבחנים אותם מעבירים פסיכולוגים/ות (קליניים, תעסוקתיים, שיקומיים ועוד) במטרה להעריך את אישיות הנבחן ולהציע תמונה מקיפה שלה. האבחון כולל מבחני אינטליגנציה ומבחנים השלכתיים (רורשך, מבחן ציורים ועוד) וממצאיו מאפשרים התבוננות בתמות המעסיקות את הנבחן, זיהוי הפרעות נפשיות, איתור נקודות חוזק וחולשה ועוד. 

      Ilike | Shutterstock

אבחונים פסיכודיאגנוסטיים משמשים למספר מטרות: 

• אבחנה נפשית: כחלק מתהליך האבחון של המטופל וזיהוי קשייו. 

• כתיבת חוות דעת: אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לשמש במקרים משפטיים המצריכים חוות דעת אישיותית, כגון במקרים של עבריינות, מסוגלות הורית וכו'. למשל, אבחון מאפשר להבחין אם אדם ביצע עבירה מינית בשל קווי אישיות פסיכופתיים או מתוך חוסר הבנה בסיסית של נורמות חברתיות ומאינטליגנציה בלתי תקינה. 

• מבחני קבלה: חברות כוח אדם רבות עושות שימוש באבחון פסיכודיאגנוסטי או בחלקים ממנו כדי לבדוק את התאמתם של מועמדים למשרות מסוימות. למשל, אם האבחון מצביע על קושי משמעותי בקשרים בין אישיים המאבחן יכול לא להמליץ על הנבחן למשרת ניהול צוותים. 

• המלצות לפסיכותרפיה: האבחון יכול להצביע על קווים אישיותיים ונושאים המעסיקים את הנבדק ובכך לעזור בהתאמת טיפול ובמיפוי הנושאים הדחופים. למשל, אם האבחון מצביע על חרדה חברתית קיצונית המאבחן יכול להמליץ על טיפול פרטני ולא קבוצתי. 

חשוב לשים לב כי אבחון פסיכודיאגנוסטי אינו אבחון דידקטי, אשר מתמקד בזיהוי הכוחות והקשיים ברכישת מיומנויות לימודיות בסיסיות כקריאה, חשבון, שפה זרה ועוד.