בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

תשובה: הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה המשלבת למעשה שני סוגים של הפרעות מנטליות שונות - סכיזופרניה, והפרעה במצב הרוח. ההפרעה למצב הרוח עשויה להיות דיכאון, או מאניה - מצב רוח מרומם, פעילות יתר, קושי בשינה, עצבנות, קושי בריכוז, קושי בשליטה על דחפים, התנהגות חסרת שליטה המסכנת את האדם עצמו או אחרים, מחשבות שווא של גדלות. ההפרעה הסכיזופרנית ביטוייה העיקרי בחשיבה ודיבור לא מאורגנים, מחשבות שווא, חוסר שיפוט ופגיעה מתמשכת במוטיבציה, וביכולת התפקוד. הפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינת באפיזודות של דיכאון ו/או תסמינים מאנייים, ובסימנים של סכיזופרניה. מהלך המחלה טוב יותר ממהלך המחלה של סכיזופרניה. הטיפול כולל תרופות אנטי פסיכוטיות ושילוב של מייצבי מצב הרוח, כמו ליתיום. לפרטים נוספים: http://www.nami.org/Content/ContentGroups/Helpline1/Schizoaffective_Disorder.htm

תשובה:

מחלות העלולות להוביל לדיכאון הן לרוב קשות, כרוניות ו\או סופניות. כאשר מחלה גורמת לדיכאון, בדרך כלל קיים כאב מתמשך או שינוי פתאומי באורח החיים.

דיכאון גורם למחלה בדרך אחרת. כמו מתח נפשי, הוא עלול להחליש את המערכת החיסונית (תאים המעורבים בלחימה במחלות ובשמירה על בריאותנו), דבר שיהפוך את הסובל לפגיע יותר להצטננויות ושפעת. לעתים קרובות קיימים כאבים ללא כל סיבה ברורה. קיומו של דיכאון עלול גם לגרום למחלה להימשך זמן רב יותר ולתסמינים להיות חמורים יותר, אולם טבעה האמיתי של ההשפעה של דיכאון על מחלות, במונחים של מחלות קשות, טרם הוגדר על ידי המדע עד תומו.

תשובה: התופעה שאת מתארת מוכרת ונפוצה ונגרמת בדרך כלל על ידי לחץ נפשי. לפעמים אפילו לא מודעים למצב הנפשי שבו נמצאים, אך הגוף מגיב באיתות של קוצר נשימה. הלחץ יכול להיגרם מעומס בעבודה, מקשיים בחיים האישיים, ומכל דבר בסביבה שמשפיע עלייך. נסי לבחון אם את אכן נתונה ללחץ כזה. אם את עדיין חוששת, את יכולה לפנות לרופא המשפחה לשלילת גורמים אחרים. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: ראשית, ללא קשר לתחושות הגופניות, את מעידה כי את בדיכאון וחשה מצוקה נפשית, לכן חשוב מאוד כי תפני לעזרה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. גם אם קשה לך להביא את עצמך לעשות זאת, אזרי כוח או בקשי עזרה מאדם קרוב וממשי את ההפניה לפסיכיאטר. הסיכויים גבוהים כי הוא יוכל לעזור לך להרגיש טוב יותר. בהחלט ייתכן כי הכאבים הגופניים שאת חשה קשורים במצב הנפשי, למרת שתמיד קיים סיכוי שזהו משהו רפואי. לא ציינת כמה זמן עבר מביצוע הבדיקות עד ששבת לחוש ברע. אם לא עבר זמן רב, והכאבים מוכרים לך, ייתכן כי תוכלי להמתין מעט ולהתרכז בצד הנפשי. אם הכאבים עדיין לא יחלפו לאחר מכן, חזרי לבירור הרפואי. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד

תשובה:

באופן אידיאלי, על האבחון להתבצע בידי בעל מקצוע עם הכשרה ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) או באבחון הפרעות נפשיות באזור מגוריכם. פסיכיאטרים ופסיכולוגים של ילדים, רופאי ילדים בעלי התמחות במדעי ההתפתחות וההתנהגות, או נוירולוגים התנהגותיים הם אלה שלרוב מחזיקים בהכשרה לאבחנה מבדלת. גם לעובדי רווחה קליניים עשויה להיות ההכשרה הנדרשת.

תשובה: תחושת גוש בגרון נובעת לרוב מפתולוגיות שקשורות לדרכי הבליעה העליונות, ועל מנת לאבחן פתולוגיות מסוג זה, צריך לבצע בדיקת גסטרוסקופיה. לדבריך, עברת גסטרוסקופיה והתוצאה היתה תקינה. נירבקסל היא תרופה המשלבת 2 מרכיבים: אחד הוא נוגד חומצה והתכווצויות מהקיבה, והשני מדכא את מערכת העצבים מרכזית ונוגד חרדה. ציפרלקס הוא נוגד חרדה ודיכאון. נראה שהרופא קישר את תחושת הגוש בגרון לחרדה, ולכן קיבלת טיפול זה. איני יכולה להעריך כמה זמן יימשך המצב. אם הטיפול אינו עוזר ואת ממשיכה לסבול מאותה התחושה, אמליץ לך לנסות לקבל חוות דעת מרופא אחר, גסטרואנטרולוג או פסיכיאטר. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה: מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: המידע שקיבלת אינו נכון. המחלה ממשיכה כל החיים, וללא טיפול, יש סיכון שהאפיזודות שלה יהיו תכופות יותר, וקשות יותר. עם הגיל יש נטייה לפתח יותר אפיזודות דכאוניות ופחות אפיזודות מניות, לכן, יתכן שמבחינת הסובבים, החולה נראה יותר רגוע, אך מבחינת החולה עצמו, דיכאון הוא מצב של סבל רב ביותר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה:

ילדים ומתבגרים בעלי הפרעה היפרקינטית או הפרעת קשב וריכוז עלולים לחוות פציעות תכופות וחמורות יותר מאשר בני גילם שאינם סובלים מן המחלה. המחקר מראה כי ילדים עם ADHD נוטים יותר להיפצע הן כהולכי רגל והןם ברכיבה על אופניים, לספוג פציעות ראש, להיפצע ביותר מחלק גוף אחד, ולהתאשפז בשל הרעלה בלתי מכוונת. ילדים הסובלים מ-ADHD עלולים להתקבל במחלקות לטיפול נמרץ ולהיפצע עד כדי נכות בשיעור גבוה יותר מילדים אחרים.

ילדים הסובלים מ-ADHD גורמים להוריהם הוצאות בריאות גבוהות יותר במידה ניכרת מאשר ילדים שאינם סובלים מן המחלה. הוצאות הבריאות על כל ילד הסובל מ-ADHD עלולות להיות גבוהות פי שניים מאשר על ילדים שאינם סובלים מ-ADHD.

מתבגרים הסובלים מ-ADHD נוטים יותר להסתבך בהתנהגות מסוכנת כגון שימוש בסמים.

תשובה: סרוקסאט (פארוקסטין) היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה המעכבת באופן סגולי ניצול חוזר של סרוטונין במוח, ומשמשת לטיפול במגוון מצבי דיכאון וחרדה. תרופה זו, כמו כל התרופות מקבוצה זו, אינה ממכרת, ועד כמה שידוע כיום אינה גורמת לנזק בטווח הארוך. פרוזאק, תרופה אחרת מקבוצה זו נמצאת בשימוש כבר שנים רבות ועד היום לא הוכח כי תרופות אלו גורמות לנזק בטווח הארוך או גורמות לשינויים באישיות. ההשפעה של פארוקסטין עשויה לחלוף עם הזמן, אך במקרים בהן ההשפעה חולפת ניתן להשתמש בתרופות אחרות מקבוצה זו. ההשפעה של תרופות אלו על התפקוד המיני היא אינדיבידואלית, כך שכל תרופה משפיעה באופן שונה על בני אדם שונים. כיוון שהתרופה אינה ממכרת והגוף אינו מסתגל אליה נובעים התסמינים המתרחשים עם הפסקת התרופה מהתחדשות המחלה או המצב עבורם היא ניתנה. לדוגמה, בחולי דיכאון חזרה של התסמינים לאחר הפסקת התרופה מסמנת שהדיכאון עדיין ממשיך ולא שחלה התרגלות או התמכרות לתרופה. הנתונים המובאים כאן הם ברמת ודאות גבוהה יחסית, כיוון שהם מגובים במחקרים ארוכי טווח. יחד עם זאת, רפואה אינה מקצוע של ודאות מוחלטת, ולעיתים חלק מהתסמינים של חרדה הוא להתייחס לאי הוודאות יותר מאשר לוודאות. בהמלצה על טיפול תרופתי מסתכלים על היחס בין התועלת שהתרופה מספקת לנזק אפשרי שהיא עלולה לגרום. אין ספק כי בחולים הסובלים מחרדה או דיכאון קשים עדיף לאיכות החיים ולתפקוד היומי ליטול תרופות אלו מאשר לא ליטול טיפול תרופתי כלל. [27/04/2001]