בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

התופעה של תלישת שיער כפייתית נקראת טריכוטילומניה. על תופעה זו תוכלי לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_112607_9.asp

אתה מתאר הפרעות התנהגות חמורות ביותר, המעוררות חשש לפגיעה עצמית, וכן סבל ניכר והפרעה לשאר בני הבית. חסר מידע רב כדי להבין את התמונה המלאה: המסגרת החינוכית של הבת, מה הישגיה בתחומי חיים שונים, כגון בלימודים ובתחום החברתי, כישורי החיים הבסיסיים שלה (האם התנהגותה מתאימה לבת גילה בתחומים שונים), וכן מה טיב הטיפולים שקיבלה עד כה. אני ממליצה לפנות למטפל פסיכיאטר/ית ולא פסיכולוג/ית, כיוון שבמצב כה חמור ובגיל מבוגר יחסית, יתכן מאד שנחוץ טיפול תרופתי בנוסף לדרכי סיוע אחרות. כמו כן, לעיתים הפרעות התנהגות מסוג זה קשורות למצבים עם בסיס רפואי-נוירולוגי, ולכן חיוני שהמטפל יהיה רופא. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

סימבלטה היא תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת מעכבי הסרוטונין, ואין התוויה לשימוש בתרופה לבעיית חרדה. לפירוט נוסף על התרופה, להלן קישור למידע על התרופה באינדקס התרופות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=391

אם קיימים תסמינים להפרעת חרדה, הרופא יפתח בהערכת המצב בכך שישאל אתכם לגבי ההיסטוריה הרפואית שלכם ויבצע בדיקה רפואית. על אף שלא קיימות בדיקות מעבדה ייעודיות לאבחון הפרעת חרדה, הרופא עשוי להשתמש בבדיקות מסוגים שונים על מנת לחפש אחר מחלה רפואית הגורמת לתסמינים.

אם לא נמצאת מחלה רפואית, ייתכן שתופנו לפסיכולוג או לפסיכיאטר, מומחים בבריאות הנפש העוברים הכשרה מיוחדת לאבחון ולטיפול במחלות נפש. פסיכיאטרים ופסיכולוגים משתמשים בכלי ראיון והערכה שתוכננו במיוחד כדי להעריך אם אדם סובל מהפרעת חרדה או פאניקה.

הרופאים מבססים את האבחון שלהם על דיווחו של המטופל באשר לעוצמת התסמינים ואורכם – כולל כל בעיה שהיא בתפקוד היומיומי הנגרמים מן התסמינים – ועל תצפית הרופא באשר להתנהגות המטופל וגישתו. הרופא מחליט אז אם תסמיני המטופל ודרגת אי-התפקוד מצביעים על הפרעת חרדה או פאניקה.

ישנן גישות שונות בהתייחסות לחרדה ולטיפול בה. הטיפול יכול לכלול טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב של שניהם. גם בטיפול הפסיכולוגי עצמו ישנן גישות שונות. לפי גישה אחת, החרדה היא סימפטום של בעיה עמוקה יותר, ולכן יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי לטפל בשורש הבעיה. לעומתה ישנה גישה שלפיה ניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי - התנהגותי שהינו ממוקד וקצר יותר, וע"י שיטות שונות כמו טכניקות של הרפיה, דמיון מודרך ועוד כדי ללמוד לשלוט בהתקפי החרדה. ניתן לשלב בין שתי השיטות, וניתן גם לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי. תוכל לקרוא בהרחבה על הגישות השונות והטיפולים בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

לא. מחסור בשינה לבדו אינו יכול לגרום לדיכאון, אולם הוא משחק תפקיד. מחסור בשינה הנובע ממחלה רפואית אחרת או קיומן של בעיות אישיות עלול להחמיר את הדיכאון. חוסר יכולת כרוני לישון הוא רמז חשוב לכך שאדם עלול להיות מדוכא.

גורמי הצתה נפוצים של דיכאון כוללים:

· היסטוריה משפחתית של דיכאון.

· אבל על אובדן אדם אהוב, בין אם בשל מוות, גירושין או פרידה.

· מחלוקות בינאישיות.

· התעללות מינית, גופנית או רגשית.

· שינויי חיים מרכזיים כמו מעבר דירה, סיום לימודים, פרישה לגמלאות וכיו"ב.

· מחלה רצינית. מחלות קשות, כרוניות וסופניות תורמות לעתים קרובות לדיכאון. אלה כוללות סרטן, מחלת לב, שבץ, HIV, פרקינסון, ואחרים.

· שימוש לרעה בחומרים משני תודעה. אנשים רבים המשתמשים לרעה בחומרים אלה גם סובלים מדיכאון קשה.

· בידוד חברתי או הרחקה מחברים, בני משפחה או קבוצות חברתיות אחרות.

אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה שנקראת אנורקסיה נרבוזה. הבעיה במצבים אלה שהם כמו מדרון חלקלק שקשה לטפס ממנו החוצה. זה רעיון מצויין לפנות לעזרה מקצועית, שכן גם אם יש לעיתים תחושה של שליטה במצב, זה לא קל להיחלץ ממנו לבד. תוכלי לקרוא על אנורקסיה ולקבל מידע על מרכזי טיפול במחלה בקישורים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_121205_7.htm

סיבות נפשיות ופסיכולוגיות יכולות לגרום להתפתחות קוליטיס, בעיקר בחולים הסובלים ממחלת המעי הרגיז. ההסבר הוא כי ישנה מערכת עצבית לאורך המעי, וכאשר אדם נמצא במצוקה נפשית, מערכת העצבים מעורערת ומשפיעה על כל חלקי מערכת העצבים בגופנו. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

אם סבלת בעבר ממחלת הבולימיה, מומלצת בדיקת רופא כללי, שעשוי להמליץ על ביצוע בדיקות הדמיה או בדיקות דם נוספות, בדיקת רופא שיניים וטיפול / מעקב פסיכולוגי. הסיבוכים האפשריים ממחלת בולימיה בעבר הם: 1. שחיקת ציפוי האמייל של השיניים כתוצאה מהקאות חוזרות החושפות את חלל הפה למיצי קיבה חומציים, וכתוצאה מכך חורים בשיניים ורגישות בשיניים לחום וקור: ועל כך תוכלי להיוועץ ברופא השיניים שלך. 2. דלקת של הוושט, היצרויות בוושט או חזרה של תוכן קיבתי כלפי הוושט, עובדה הגורמת לכאבים וצרבות: בעיה זו מאובחנת ע"י רופא המשפחה שעשוי לשלוח אותך לבדיקות הדמיה שונות. 3. בעיה כרונית בתפקוד המעי הגס עקב שימוש יתר בתרופות משלשלות. סיבוך זה יאובחן גם הוא ע"י רופא המשפחה, עם או בלי בדיקות הדמיה נוספות. 4. סיבוכים במישור הפסיכולוגי שיכולים להיות חזרה של המחלה, הופעת אנורקסיה נרבוזה, התמכרויות לסמים ו/או אלכוהול, דיכאון וחרדה, לכן מומלצת תמיכה פסיכולוגית גם לאחר ההחלמה.

התקפי חרדה מופיעים לעיתים בתקופות של מתח מוגבר בחיים, או לאחר תקופה של עומס רגשי מכל מיני סיבות. בדרך כלל הבעיה נמשכת חודשים בודדים ודועכת מעצמה. במקרים בהם זה נמשך מעבר לכך, מומלץ להיעזר בטיפול, על מנת לקטוע את מעגל הקסמים של ההתקפים והציפייה להתקף נוסף. יתכן שהבעיה תשתפר גם ללא טיפול, אולם אין לדעת מה משך הזמן שזה יארך, ובינתיים ישנה פגיעה ניכרת באיכות החיים ולעיתים גם פגיעה ביכולת התפקוד. הטיפול יכול להיות תרופתי או פסיכולוגי, או שילוב של השניים. התרופות המקובלות כיום כטיפול להפרעות חרדה הם נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת ה-SSRI, כמו רסיטל, פריזמה, סרוקסאט. ההתאמה של תרופה עבורך יכולה להיעשות על ידי פסיכיאטר/ית וגם על ידי רופא המשפחה. התרופות האלו יוצרות הקלה משמעותית בהרגשה רק לאחר נטילה של 3-2 שבועות, ואז מומלץ להמשיך עם התרופה שעזרה למשך מספר חודשים, ולאחר מכן להפסיק בהדרגה את השימוש בה. לעיתים, בשבוע-שבועיים הראשונים של הטיפול מוסיפים כדורי הרגעה, כדי לספק איזושהי הקלה מיידית. לאחר מספר שבועות עם טיפול בתרופה ממשפחת SSRI יש להפסיק באופן הדרגתי, לפי הוראות הרופא, את השימוש בתרופת ההרגעה. טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavioral Therapy או בקיצור CBT), נמצא יעיל לטיפול בהפרעות חרדה במידת יעילות דומה לזו של תרופות, ומובן שיש לו פחות תופעות לוואי. הוא נמצא יעיל במיוחד למניעת הישנות של הבעיה בעתיד. מסיבה זו מומלץ לשקול את האפשרות הזו לצד האפשרות להעזר בטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית