בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

תחושת גוש בגרון נובעת לרוב מפתולוגיות שקשורות לדרכי הבליעה העליונות, ועל מנת לאבחן פתולוגיות מסוג זה, צריך לבצע בדיקת גסטרוסקופיה. לדבריך, עברת גסטרוסקופיה והתוצאה היתה תקינה. נירבקסל היא תרופה המשלבת 2 מרכיבים: אחד הוא נוגד חומצה והתכווצויות מהקיבה, והשני מדכא את מערכת העצבים מרכזית ונוגד חרדה. ציפרלקס הוא נוגד חרדה ודיכאון. נראה שהרופא קישר את תחושת הגוש בגרון לחרדה, ולכן קיבלת טיפול זה. איני יכולה להעריך כמה זמן יימשך המצב. אם הטיפול אינו עוזר ואת ממשיכה לסבול מאותה התחושה, אמליץ לך לנסות לקבל חוות דעת מרופא אחר, גסטרואנטרולוג או פסיכיאטר. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

הקושי שלך יכול בהחלט להתאים להפרעת קשב וריכוז. תוכלי לקרוא על הפרעת קשב וריכוז במבוגרים בפורטל אינפומד בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/questions/q_111005_6.htm

לאנשים בעלי נטייה ביולוגית או מולדת לפתח מצבי חרדה, יש הרבה פעמים רגישות מוגברת לחומרים שאנחנו מכנים "פסיכו-אקטיבים". חומרים אלה כוללים אלכוהול, סמים שונים, תרופות הרגעה. יש אנשים שרגישים באופן דומה גם לחומרים יותר "קלים", כגון סיגריות וקפאין. שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים גורם אצל כל אדם של שינוי בפעולת מערכת העצבים. כך, אלכוהול, למשל, גורם לאנשים לדבר שטויות, או להשתכר, או להתעלף, וקפה גורם עירנות מוגברת. בתור אחד שנאלץ ליטול פקסט מספר שנים, אני מניחה שהיתה לך הפרעת חרדה שהפריעה לך באופן משמעותי. אם כך, אתה שייך לקבוצת האנשים עם הנטייה לפתח חרדה בתגובה לכל מיני דברים (חשיפה לחומרים כמו אלכוהול, ואולי חשיפה למצבי חיים מלחיצים כגון, למשל, שירות צבאי, ואולי מצבים נוספים שתיתקל בהם בעתיד, כמו חתונה, הולדת ילד, וכדומה). בעצם, עשית בעצמך ניסיון, והוכחת לעצמך, שעבורך באופן ספציפי, שימוש באלכוהול, ברמה שגורמת לך להשתכר, גורם להחמרת החרדה. לכן, אני ממליצה לך שכדי לשמור על עצמך ועל בריאותך, תימנע משימוש באלכוהול, או לפחות תגביל את צריכתו לכמויות קטנות, לא עד כדי שכרות, ושתמנע משימוש בו לעתים קרובות. דע לך שחומרים דומים לאלכוהול מבחינת פעולתם על המוח מסוכנים עבורך באותה מידה. אני ממליצה לך במיוחד להתרחק מגראס, ובוודאי שמסמים אחרים. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעות חרדה כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI כגון פלוטין או ציפראמיל. המינון הנדרש נע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון של פי 4-3 מכך (למשל, אם המינון של פלוטין לטיפול בדיכאון הוא 20 מ"ג ליום, אז לטיפול בחרדה יידרש מינון של 20 מ"ג עד 80 מ"ג ליום, תלוי במטופל/ת). אותם מינונים נכונים גם לגבי מבוגרים וגם לגבי ילדים. חשוב לשים לב, שמלוא ההשפעה של התרופה ניכר רק לאחר 5 עד 8 שבועות של נטילת התרופה ניטלה במינון המלא. בהתחלה לפעמים מעלים את המינון בהדרגה, כדי להימנע מתופעות לוואי, אך את זמן הטיפול יש לספור החל מהיום בו התחילה הילדה לקחת את המינון המלא. במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב-SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון קטן של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. במקרים של ילדים שנמצאים בתת-משקל, לפעמים התרופות מסייעות לעלייה במשקל, ובדרך כלל, כאשר הילד במשקל וגובה תקינים, ההתבגרות המינית מופיעה מעצמה ללא צורך בזירוז. במיוחד לגבי נערות (בנות) בגיל הזה, השילוב של חרדות ושל משקל נמוך מעורר חשד לקיומה של הפרעת אכילה, ואני מאד ממליצה לברר זאת ולטפל במידת הצורך. לכל אחת מהתרופות שהזכרת עלולות להיות תופעות לוואי (אך הן לא מופיעות בהכרח), ואי אפשר לחזות מראש את תגובתו של כל מטופל. אציין רק כי אם הניסוי הטיפולי הנוכחי לא יסייע במידה מספקת, ניתן לנסות תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצות אחרות, למשל תכשירים מקבוצת SNRI, או קבוצת הטריציקלים. כמו כן, כדאי לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), שיעיל במיוחד לטיפול בהפרעות חרדה, גם בילדים, ומצמצם את כמות ומשך השימוש בתרופות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

אם סבלת בעבר ממחלת הבולימיה, מומלצת בדיקת רופא כללי, שעשוי להמליץ על ביצוע בדיקות הדמיה או בדיקות דם נוספות, בדיקת רופא שיניים וטיפול / מעקב פסיכולוגי. הסיבוכים האפשריים ממחלת בולימיה בעבר הם: 1. שחיקת ציפוי האמייל של השיניים כתוצאה מהקאות חוזרות החושפות את חלל הפה למיצי קיבה חומציים, וכתוצאה מכך חורים בשיניים ורגישות בשיניים לחום וקור: ועל כך תוכלי להיוועץ ברופא השיניים שלך. 2. דלקת של הוושט, היצרויות בוושט או חזרה של תוכן קיבתי כלפי הוושט, עובדה הגורמת לכאבים וצרבות: בעיה זו מאובחנת ע"י רופא המשפחה שעשוי לשלוח אותך לבדיקות הדמיה שונות. 3. בעיה כרונית בתפקוד המעי הגס עקב שימוש יתר בתרופות משלשלות. סיבוך זה יאובחן גם הוא ע"י רופא המשפחה, עם או בלי בדיקות הדמיה נוספות. 4. סיבוכים במישור הפסיכולוגי שיכולים להיות חזרה של המחלה, הופעת אנורקסיה נרבוזה, התמכרויות לסמים ו/או אלכוהול, דיכאון וחרדה, לכן מומלצת תמיכה פסיכולוגית גם לאחר ההחלמה.

לפי הערכים שנתת את סובלת מתת- משקל משמעותי (כדי להגיע לגבול התחתון של המשקל התקין עליך לעלות לפחות 10 ק"ג). עם זאת, מחלת האנורקסיה אינה מוגדרת רק ע"י המשקל. מאפיינת אותה גם הפרעה בתפיסת הגוף (שבהחלט יש לך - את מספרת שאת נראית לעצמך שמנה), פחד גדול מעליה במשקל והפסקת המחזור החודשי. טוב שפנית כדי לבקש עזרה, משום שככל שמתחילים לטפל בבעיה מוקדם יותר - הסיכוי להחלמה גבוה יותר. אני מפנה אותך אל שאלה דומה שנשאלה באתר לא מזמן, ובה מפורט קצת יותר על המחלה, ומצורף מספר של קו טלפון אנונימי שמסייע לבחורות עם הפרעות אכילה. פני לשם והם יוכלו לסייע לך: http://www.infomed.co.il/questions/q_112606_14.htm

הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD, היא בעיה כרונית, אולם צורת ההתבטאות של ההפרעה לאורך זמן, וגם חומרתה, שונים מאד בין אדם לאדם. אצל מיעוט מהאנשים עם הבעיה, ההפרעה ממשיכה באופן כמעט רצוף לאורך שנים, ואז מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי כל החיים. אצל רוב האנשים עם הבעיה, מתקיים במשך החיים מצב בסיסי עם מעט מאד סימפטומים, עם תקופות של החמרה הנמשכות כמה שבועות עד כמה חודשים. ההחמרה מופיעה בדרך כלל בתקופות בהן יש עלייה במתח בחיים, בשל שינויים המתרחשים בחיים באופן נורמלי, כגון גיוס לצבא, חתונה, עבודה חדשה וכדומה. לגבי ילדים ונערים שהגיעו לטיפול בגלל OCD, נמצא במחקרים שטיפול בתרופות מקבוצת ה- SSRI הביא להחלמה מלאה אצל כ-50% מהם, ולהחלמה חלקית - כלומר להישארות של חלק מהסימפטומים, או להפחתה בעוצמתם - אצל 25% נוספים. יש לציין כי בדרך כלל בודקים המחקרים שנה או שנתיים לאחר הפסקת טיפול תרופתי, ואין מספיק מידע על מה שקורה במהלך החיים, למשל לאחר 10 או 20 שנה. ניתן לשער כי חלק מן הנערים נזקקו בתקופות מסוימות בחייהם לחידוש של הטיפול התרופתי, באופן זמני. על פי מחקרים עדכניים, הטיפול האופטימלי ב- OCD כולל שילוב של טיפול תרופתי ושל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT - Cognitive Behavioral Therapy)

אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה שנקראת אנורקסיה נרבוזה. הבעיה במצבים אלה שהם כמו מדרון חלקלק שקשה לטפס ממנו החוצה. זה רעיון מצויין לפנות לעזרה מקצועית, שכן גם אם יש לעיתים תחושה של שליטה במצב, זה לא קל להיחלץ ממנו לבד. תוכלי לקרוא על אנורקסיה ולקבל מידע על מרכזי טיפול במחלה בקישורים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_121205_7.htm

כמובן שלא. טיפול התנהגותי או פסיכולוגי אחר אמור לפתור את הבעיה בלי צורך בתרופות.

ישנן גישות שונות בהתייחסות לחרדה ולטיפול בה. הטיפול יכול לכלול טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב של שניהם. גם בטיפול הפסיכולוגי עצמו ישנן גישות שונות. לפי גישה אחת, החרדה היא סימפטום של בעיה עמוקה יותר, ולכן יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי לטפל בשורש הבעיה. לעומתה ישנה גישה שלפיה ניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי - התנהגותי שהינו ממוקד וקצר יותר, וע"י שיטות שונות כמו טכניקות של הרפיה, דמיון מודרך ועוד כדי ללמוד לשלוט בהתקפי החרדה. ניתן לשלב בין שתי השיטות, וניתן גם לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי. תוכל לקרוא בהרחבה על הגישות השונות והטיפולים בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm