שיקום הפה לבעלי חרדה דנטאלית

שיקום הפה עוסק בשחזור מראה השיניים לצורך שיפור תפקודי ולהקניית מראה בריא ואסתטי. מלאכת השיקום כוללת טיפולים בסיסיים, דוגמת כתרים וסתימות, אך מונה גם רשימת טיפולים מורכבים יותר, כמו טיפול בשחיקת שיניים, הפרעות מפרק הלסת והשלמת חוסר שיניים אקסטנסיבי המבוצעים באמצעות תותבות, גשרים והשתלות.

למרות שטיפולים אלו מבוצעים על ידי טובי המומחים, עדיין 80% מכלל האוכלוסייה חשים חרדה בהקשר זה, אשר עבור חלקם מתבטאת ברמה אקוטית (חריפה). חריפות החרדה נובעת מיחס המטופל להחדירה למרחבו האישי, יחס המשתנה בהתאם לנסיבות ולאלטרנטיבות הטיפוליות המוצעות בפניו.

מקורות החרדה
חרדה דנטאלית נובעת מסיבות מרובות, כאשר בין הסיבות העיקריות נמנות:

כאב
החשש מכאב מקנן, בעיקר בקרב מטופלים אשר חוו טיפולים בצעירותם, בתקופה בה פרוצדורה 'נטולת כאב' הייתה עדיין על שולחן התכנון.

מבוכה
יש החשים כי בדיקת שיניים מהווה מעין חדירה לפרטיותם, היות ששיניים חושפות את אורח חייו של המטופל, החל מהרגלי אכילה לקויים וכלה בהיעדר צחצוח. מבוכה זו גוברת כאשר המטופל מודע למצבו ורגיש לתגובת המטפל. כמו כן, הטיפול עצמו יוצר קרבה פיזית בין המטפל למטופל אשר עלולה לעורר חוסר נוחות.

חוסר וודאות
נוכח הלא-נודע וחוסר שליטה על תוכן הפרוצדורה. מחשבות כמו "האם יכאב לי עכשיו?", "מה הרופא מתכוון לעשות עם מכשיר זה?" מעסיקות רבים ומעוררות בהם חרדה במהלך הטיפול.

ניסיון עבר אישי ו/או של מכרים
מטופל אשר חווה תחושת חוסר נוחות, כאב טראומתי, או יחס שלילי מצד המטפל, עלול לפתח חרדה אשר תלווה אותו בביקורו הבא במרפאה, או שתדיר רגליו ממנה לחלוטין. חוויה טראומתית של מכר או בן משפחה עלולות לעורר חשש דומה.

שיקום הפה על אף פוביה דנטאלית
על מנת להימנע מדחיית תורים שיטתית או מהימנעות מוחלטת מביקור אצל רופא השיניים, מומלץ לבחון את מכלול האלטרנטיבות המוצעות, הן מבחינת נותני השירות והן מבחינת מהות הפרוצדורה:

√ רופא חדש - אם החרדה נובעת מהרופא הנוכחי, הרואה בכם סט שיניים ותו לא, מעבר לרופא סבלני ועדין, הקשוב לבעייתכם, יכול ליצור תמונת מצב שונה.

√ מרפאה נעימה - היכרות טרום-טיפולית עם המרפאה, הן מבחינה חזותית והן מבחינת הצוות המקצועי, עשויה לחזק את תחושת הביטחון. מרפאה המקרינה נועם וצוות אדיב ומנוסה מהווים 'רשת בטחון' חשובה.

√ היפנוזה רפואית - שינוי הכרתי מודרך באמצעות סוגסטיה (שכנוע או הטמעת רעיון), המאפשרת למטופל לעקוף את מנגנון הביקורת הקיים בתודעתו ולהפחית את החרדה. טיפול בשיטה זו מחייב רישיון מתאים מטעם משרד הבריאות.

√ גז צחוק (נייטרוס) - נכלל תחת הכותרת 'סדציה נשאפת' ומהווה גז מאלחש עדין. הגז מעורב עם ריכוז חמצן, ההופך אותו לבטוח לשימוש, אך בעל אפקט מורגש (גז בריכוזיות של 60% שקול ל-15 מ"ג מורפיום). נייטרוס-אוקסיד מפיג חרדה, משרה אווירה נעימה, מעלה את סף הכאב ומאפשר קיום תקשורת בין הרופא למטופל.

√ טיפול תרופתי - תרופות הרגעה או טשטוש, על רמותיהן השונות, ניטלות במספר צורות:
• דרך הפה - נטילת כדור הרגעה לפני הטיפול. השפעתו אורכת עד כ-4 שעות, הוא יוצר תחושת נמנום ונטילתו מחייבת אישור רופא המשפחה.
• שאיפה - גז צחוק.
• דרך הווריד - מחייבת נוכחות של רופא מרדים, כאשר למרפאה קיים הציוד המתאים לניטור המטופל.
• הרדמה כללית - המטופל במצב של חוסר הכרה זמני ואינו יכול להגיב או לזכור את הטיפול. זו מבוצעת אך ורק בבית חולים, בנוכחות צוות מרדים, המונה אחיות חדר ניתוח, רופא מרדים, רופא השיניים וסייעות המיומנות בטיפול המבוצע תחת הרדמה.

המאמר נכתב על-ידי רופאי הוועדה הרפואית של תדהר - מרכז רפואי להשתלות שיניים, המתמחים בתחום השתלת השיניים ושיקום הפה בהרדמה כללית וביום אחד.

מאת: תדהר - מרכז רפואי להשתלות שיניים