מתי ריצוי הופך לבעיה?

ריצוי יתר מטריד אנשים רבים אשר מרגישים כי היו רוצים לשמור יותר על זכויותיהם ורצונותיהם. קראו מדוע זה קורה ואיך ניתן לשנות.

ריצוי: מדוע אנו מרצים? 

ריצוי יתר של האנשים סביבנו עלול לגרום לנו לקשיים רבים. אולם במקור, ריצוי הינו צורך אנושי חיוני. כבר בגיל הרך ילדים ערים ורגישים לפידבק שהם מקבלים מהוריהם על התנהגותם, ובמרבית המקרים מווסתים ומתאימים את התנהגותם לדרישות ההורים. ריצוי זה הינו הישרדותי מאחר והוא מסייע לפעוט לבסס קשר חיובי עם הוריו ולהפנים יכולות הישרדות בסיסיות כגון הבחנה בין התנהגויות יעילות להתנהגויות מסוכנות (למשל, פעוט שנמנע מלרוץ לכביש "כי אמא לא מרשה" עוד לפני שהוא מבין את הסכנות הטמונות בכביש). כמו כן, דרך ריצוי הוריו מתחיל הפעוט להפנים את כללי החברה: ריצוי ההורים מסייע ברכישת התנהגויות התואמות לתרבות בה חי הפעוט, וכך מאפשר לו להשתלב גם במעגלים החברתיים הרחבים יותר. 

מעבר לכך, בגילאים המוקדמים ריצוי של דמויות מרכזיות (הורים, גננת, אחים) תורם לבנייה וביסוס של דימוי עצמי גבוה ותחושת ערך ויכולת: ריצוי ההורים משמש פעמים רבות כמעורר מוטיבציה ללמידה, מקדם התנהגויות חיוביות ומפתח כישורים שונים, כאשר חוויות של הצלחה בתחומים אלו תורמות לבניית תחושת היכולת וההצלחה.

לריצוי אכן יש ערך הישרדותי חיובי, אך ריצוי יתר עשוי לגרום לנו לקחת על עצמנו מטלות שאיננו מעוניינים בהן, להסכים ליחס בלתי הוגן כלפינו, להתנתק מרגשותינו וצרכינו ולהימנע מהצבת גבולות לילדים, קולגות ובני זוג . בהתאם לכך, ריצוי יתר עלול להיות מלווה בפגיעה בהיבטי חיים משמעותיים. ריצוי יתר נתפס פעמים רבות כחולשה, פוגע בהערכת הסובבים אותנו ובתפיסתם אותנו כבעלי יכולת ומביא לא פעם לנצלנות. ריצוי אף פוגע במערכות יחסים קרובות מאחר והצד המרצה חש מנוצל וכועס (גם אם אינו מבטא זאת), בעוד הצד ה"מרוצה" חש פעמים רבות נצלן שלא ברצונו וחסר הגנה מאחר וה"מרצה" אינו נתפס כדמות מגוננת. למשל, ילד שההורה לא מציב לו גבולות חווה עצמו כצד החזק יותר ולכן גם כחסר דמות הורית חזקה שתגונן עליו בעת הצורך. 

כיצד, אם כן, נוצר מצב של ריצוי יתר? 

מקורו של ריצוי יתר מצוי בדרך כלל במערכות היחסים המוקדמות בהן לומד הילד כי ריצוי הוא הדרך היחידה לזכות באהבה . ילדים אשר חשים כי חוסר ריצוי של ההורים משמעו אכזבה קשה, אובדן אהבה או ענישה מחמירה, תופסים ריצוי כדרך היחידה להימנע מאותה חרדה מפני אובדן ופגיעה של ההורה, ומכלילים חוויה זו לכלל האינטראקציות בחייהם. גם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון בתחום החברתי עשויים להתבטא בהתנהגויות של ריצוי יתר, מאחר ואנשים אלו חשים לא פעם כי אין להם מה להציע לאחרים וכי ריצוי של אחרים (טרמפים הביתה, התנדבויות לכל מטלה וכן הלאה) הינו הדרך היחידה לשמר קשרים בין אישיים. 

ריצוי - הדרך לשינוי

ריצוי הינו התנהגות הטבועה בנו מגיל צעיר ומאינטראקציות מוקדמות ולכן לא קל לשנותו. אך הדבר אפשרי, באמצעות מספר דרכים:

- זיהוי מחשבות ואמונות לא רציונליות העומדות בבסיס התנהגויות של ריצוי יתר: "אם אני לא אסכים יפטרו אותי מיד", "אני חייבת לתת לילד שלי הכל כדי שיהיה מאושר", "אם לא אסכים זה יתפתח למריבה נוראית", "הדרך היחידה שלי להתקרב אליה היא לתת לה מה שהיא מבקשת".


- התנסות - ריצוי יתר מלווה בד"כ בהימנעות מאינטראקציות הכוללות סירוב, ניהול משא ומתן או הצבת תנאים. הימנעות זו משמרת את הפחד מהפסקת התנהגויות של ריצוי ולכן הדרך לשינוי היא כוללת יצירת התנסויות והזדמנויות לסירוב, עמידה על המקח וכן הלאה, עד שיצטברו חוויות בהן גם ללא ריצוי מתקבלת תחושה כי האינטראקציה חיובית.

- חיזוק דימוי עצמי - שיפורו של דימוי עצמי משפיע על היבטים התנהגותיים רבים ולכן כדאי לחזק את הדימוי העצמי.

- הרחבת מעגלים חברתיים - קיומם של קשרים חברתיים רבים מקל על ה"לחץ" לרצות את הפרטנרים בקשרים הקיימים, ולכן מומלץ להרחיב את האינטראקציות החברתיות ואת מעגלי ההכרות.

- טיפול נפשי - טיפול נפשי אצל פסיכולוג קליני, פסיכולוגית קלינית או פסיכותרפיסט/ית מהווה הזדמנות ייחודית לחקירת הגורמים לריצוי היתר, נטרול תפיסות ואמונות לא רציונליות לגבי אינטראקציות בין אישיות ורכישת מיומנויות של הצבת גבולות, אסרטיביות וכן הלאה.