התמודדות כפולה עם חרדה ודיכאון

באופן זה, כאשר מופיע מצב חרדה או דיכאון, פעמים רבות מתפתחים עקב השפעותיו קשיים מהסוג שני, כמו שניתן לראות בדוגמאות הבאות:

מירית, מורה מוערכת ואם ל- 3 ילדים צעירים, עברה משבר קשה בעקבות גירושיה. כשנתיים היא היתה מעורבת במאבקים על חלוקת הרכוש ועל המשמורת על הילדים, והשקיעה בו את מיטב כוחותיה. לאחר סיום המאבק בפשרה שהיתה מקובלת עליה ועל הגרוש שלה, מירית חשה עייפות קשה, ריקנות, עצב, יאוש וכאב. היא הרגישה שהפסידה שנתיים מחייה ולמרות הצורך החזק לפצות את ילדיה על הזמנים הקשים שעברו, היא מצאה עצמה חסרת כוחות ועצבנית. תחושות הדיכאון וחוסר הכוחות גרמו לפגיעה תפקודית אצל מירית גם בבית וגם בעבודה. היא חשה את עצמה אשמה וחסרת אונים וכן עלו בה ספקות לגבי יכולותיה וכוחותיה. באחד הימים שבהם לא הגיעה למקום עבודתה, מירית הרהרה לגבי האפשרות של פיטורין. תוך כדי שחשבה על כך, היא החלה לרעוד ולהזיע והרגישה שהיא "פשוט הולכת ומשתגעת". היא פנתה באופן מיידי לרופא המשפחה שהציע שייתכן שמדובר בהתקף פאניקה. במקרה של מירית, הדיכאון והפגיעה בהרגשות היכולת והערך העצמי גרמו להופעתו של התקף פאניקה.

בדוגמא הבאה מתואר מצב הפוך, בו הפרעת החרדה גרמה להתפתחותו של דיכאון:

עופר, חייל משוחרר, לא הצליח להחליט איך לפעול לאחר שחרורו מהצבא. הוא ניסה לעבוד בכמה עבודות זמניות אבל התקשה להרגיש בנוח עם הפער בין התפקיד המשמעותי שמילא בצבא לבין עבודות המלצרות והמכירה שבהן עבד. נוסף על כך, הוא התקשה להחליט על תחום לימודים מה שגרם לו להיות חסר מוטיבציה לקראת תחילת לימודי הפסיכומטרי. בתקופה זו הוא שם לב שהוא החל להיות קפדן יותר ויותר לגבי היגיינה. הוא, שהיה שבועות שלמים בשטח באימונים, שוטף ידיים במשך דקות ארוכות ובודק בקפדנות אם כלי האוכל נקיים. חיפוש שביצע באינטרנט הוביל אותו למסקנה שזוהי הפרעה המכונה הפרעה טורדנית-כפייתית ומתבטאת בביצוע חזרתי כפייתי ובלתי רציונלי של פעולות מסוימות. עופר הרגיש מושפל ונבוך, אך על אף הניסיונות להשתלט על הדחף שחש לשטוף ידיים ולבדוק את כלי האוכל, הוא לא הצליח לעצור את עצמו. הרגשת ההשפלה הצטרפה לתחושת חוסר הערך ולפסימיות שעם הזמן גרמו לפגיעה קשה במצב הרוח וכן לתחושה ש"אם אלו הם החיים- מוטב לי כבר לא לחיות".

גם המקרה של עופר מתאר כיצד חרדה ודיכאון עלולים להשפיע זה על זה: החיים עם הפרעת חרדה גורמים למצוקה, פגיעה בדימוי העצמי ותחושת ייאוש העלולים להידרדר בקלות למצב של דיכאון.

כפי שניתן להבין מהדוגמאות של מירית ועופר, חרדה ודיכאון מתפתחים זה בעקבות זה כשהקושי הבסיסי לא טופל ולא קיבל התייחסות מתאימה. טיפול בדיכאון של מירית עשוי היה למנוע את תחושת חוסר האונים וחוסר הערך שהובילו לחרדה וייתכן שטיפול מיידי בתסמינים האובססיביים של עופר היה מונע את הופעתן של תחושות הכישלון וההשפלה שהתפתחו לכדי דיכאון.

חרדה ודיכאון הינם קשיים שכיחים ביותר כיום ועל אף שהם גורמים פעמים רבות ליאוש וספקות בנוגע לאפשרות לשנותם, הם ניתנים בהחלט לטיפול. כיום, קיימים שלושה סוגים מרכזיים של טיפולים המסייעים להתמודדות עם חרדה ודיכאון. 

טיפול פסיכודינמי הינו הטיפול הרגשי המוכר לרובנו. הטיפול מתבסס על תמיכה ומתן הכוונה בהתמודדות עם הקשיים היומיומיים שמייצר מצב הדיכאון והחרדה ועל התבוננות משותפת על הנסיבות שהביאו למצב החרדה והדיכאון. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו טיפול המתמקד בסימפטומים ומבוסס על שינוי של דפוסי החשיבה וההתנהגות המצויים בבסיס החרדה והדיכאון. למשל, במקרה של נורית הטיפול יהיה מכוון לשינוי של אמונות לא הגיוניות ומכאיבות כמו "אם אני לא מצליחה לתפקד ב-100% - אני אמא נוראית" ואילו הטיפול בעופר יתמקד בלימוד אסטרטגיות שיסייעו לשליטה בהתנהגות הכפייתית. 

מלבד טיפולים פסיכולוגיים עבור מצבי חרדה ודיכאון, קיימת אפשרות להיעזר בתרופות פסיכיאטריות שונות הניתנות במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי ויכולות להקל על הסימפטומים דרך השבת האיזון הנוירו-כימי הקשור למצבי חרדה ודיכאון. טיפול תרופתי יכול להינתן ללא טיפול פסיכולוגי, אך מחקרים מראים ששילוב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי הוא הטיפול היעיל ביותר להתמודדות עם מצבים של חרדה ודיכאון.