מתי הופכת חרדה לחיים לחרדה מהחיים?

חרדה כללית או תגובה טבעית?

ינון, אב לשלושה ילדים, מציב את המשפחה במקום הראשון בסדר העדיפויות: הוא אב מסור וחם, בן זוג קשוב ותומך וגם עובד קשה בכדי שלמשפחתו תתאפשר רמת חיים גבוהה. פעמים רבות הוא חושב שחייו היו מושלמים בלי הדאגות המציקות לו כמעט בכל יום. האפשרות שילדיו או אשתו ייפגעו ממשהו או יסבלו מצרה כזו או אחרת מטרידה אותו באופן קבוע וגורמת למצוקה לא רק לו עצמו אלא גם לבני משפחתו שחשים מותשים ומתוסכלים מהטלפונים הרבים ("רק רציתי לדעת שהכל בסדר"), מהאיסורים על השתתפות בפעילויות יומיומיות כמו רכיבה על אופניים ומהאזהרות התכופות בנושאים שונים. 

 

רבים מאתנו עשויים לחוש הזדהות עם פחדיו של ינון. כולנו מכירים את שכיחותן של תאונות דרכים, וכמובן שאף אחד מאתנו אינו רוצה להיות מפוטר ולאבד את היכולת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. אלא שרוב האנשים אינם חושבים על אפשרויות אלו באופן בלתי פוסק. אנחנו משתמשים בתחבורה פרטית וציבורית, מרשים לילדינו לצאת לטיול שנתי וללכת לישון אצל חברים ועובדים בלי להיות עסוקים במרבית הזמן, באפשרות שיתרחשו תאונה, פיטורין או סכנה אחרת. אירועים חריגים שעברנו או ששמענו עליהם יכולים להגביר את המודעות לסכנות וכתוצאה מכך גם את החרדה: למשל אם בטיול השנתי האחרון הילד שלנו שבר את היד, ייתכן שנהיה מתוחים יותר לקראת הטיול השנתי של אחותו. אם שמענו על התרחשותה של תאונת דרכים קטלנית, אנחנו עשויים להשתדל לנהוג יותר בזהירות בימים שלאחר מכן. ככל שעובר זמן מהאירוע, הדריכות המוגברת יורדת ומודעותינו לסכנות פוחתת.

חרדה כללית היא חלק מקבוצת הפרעות חרדה הכוללת הפרעות נוספות כמו פוביה , פוסט טראומה , הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ועוד. חרדה כללית מתאפיינת בתחושה בלתי פוסקת של דאגה לגבי נושאים שונים: לימודיים, תעסוקתיים, כלכליים, בריאותיים, זוגיים, ביטחוניים וכו'. 

ברוב המקרים, לחרדה כללית השפעה על ארבעה היבטים:

- היבט רגשי: תחושה חוזרת של מצוקה, מתח, חוסר שקט, דאגה וחשש שמשהו רע עומד לקרות.

- היבט קוגניטבי: מחשבות חוזרות ופסימיות בנוגע לאסונות, בעיות שיכולות להתרחש ו"תסריטי אימה". לרוב, החשיבה מתאפיינת בהיותה קטסטרופלית ומוקצנת. לדוגמא, אדם עם חרדה כללית יכול להיבהל משכיחותן של תאונות דרכים, אך לשכוח שרוב התאונות הן קלות ומסתיימות בנזק לרכב בלבד.

- היבט גופני: רגעי הדאגה יכולים להיות מלווים בתסמינים גופניים כמו כאבי בטן, יובש בפה, הזעה ורעד.

- היבט התנהגותי: אנשים הסובלים מחרדה כללית נמנעים או מונעים מאחרים לעיתים קרובות פעילויות שהם תופסים כמסוכנות, ומפעילים שיטות שונות בכדי להרגיע את החרדה כמו טלפונים חוזרים, ליזום שיחות "הבהרה" והרגעה עם בני זוג, בוסים וכדומה.

נכון שהחיים ובמיוחד החיים בישראל, מלאים באירועים מעוררי מתח ולחץ ונכון גם שכמו שיטענו בעלי חרדה כללית - החרדה והמודעות לסכנה מגבירות את הזהירות וגורמות לנהיגה זהירה, חסכנות, התרחקות מעימותים עם בוסים ועוד. אך ההתנהגות הזו עשויה כאשר היא תופסת יותר ויותר מקום לצמצם את הספונטניות וההנאה, וכך להפוך את החיים שעליהם האדם משתדל להגן- למלאי פחד וחסרי הנאה. מה עושים?

- נמנעים מהימנעות: מומלץ לזהות את הפעולות והמצבים מהם נמנעים בכדי להמנע מסכנה- ולהתחיל להיחשף אליהן שוב ושוב. באופן דומה, יש להפחית את תדירותן של התנהגויות הרגעתיות כמו טלפונים חוזרים. שינויים אלו יכולים להגביר את החרדה לזמן קצר, אך כעבור זמן מה מתבססת החוויה ש"אפשר לקחת את הסיכון" והחרדה יורדת.

-  לומדים טכניקות הרגעה עצמית: יוגה, מדיטציה ודמיון מודרך נחשבות לשיטות טובות להרגעה עצמית שיכולות לעזור במצבים שבהם החרדה מתגברת.

- לוקחים בפרופורציה: קל להגיד אך קשה ליישם כאשר חשים חרדה אמיתית ומשום כך, מומלץ לנסות ולזהות טעויות והגזמות בחשיבה דווקא במצב רגיעה ולא כאשר מצויים בחרדה. לדוגמא, האם אתם מבצעים לעיתים קרובות הכללות כמו "כל טיול שנתי נגמר באסון"? האם אתם מייחסים לעצמכם יכולת שליטה מוגזמת במצב (למשל "אם הילדים לא יאכלו שוקולד- הם לא יחלו")?

- להקשיב לאנשים לידכם: ייתכן שלכם נראית החרדה מוצדקת בדרך כלל, אך שיחה כנה עם אנשים הקרובים לכם עשויה לגלות לכם זווית ראייה שונה, ולהסב את תשומת לבכם לתחומים שלגביהם אתם דאגניים באופן חריג.

- לפנות לטיפול: לא קל להישאר בשליטה למרות רגשות החרדה, ובייחוד במצבים של חרדה כללית שהאדם סובל ממנה לאורך תקופת חיים ארוכה והיא הופכת להיות חלק מאישיותו ("אני טיפוס דאגן"). פסיכותרפיה לטיפול בחרדה מסייעת בהתמודדות עם ההיבטים השונים של חרדה: הטיפול מסייע לזהות את דפוסי ההתנהגות והחשיבה שמשמרים את החרדה ואף מחמירים אותה, ומעניק כלים לשינוי דפוסים אלו. בנוסף מסייע הטיפול בהבנת מקורות החרדה ובהגברת יכולת ההתמודדות עם החששות ואי הודאות ולצמצם את הפגיעה בשגרת החיים האישית והמשפחתית.