אי ספיקה ורידית : מה גורם להתפתחות המחלה ואיך ניתן לטפל בה?

מחלת ורידים כרונית היא אינה מחלה אחת אלא מגוון רחב של הפרעות ארוכות שנים. מדובר במצבים נפוצים שעלולים להופיע בכ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת.

אחד הגורמים המובילים להתפתחות של הפרעות אלו הוא יתר לחץ ורידי. יתר לחץ ורידי עלול להתפתח עקב סיבות רבות, אחת המרכזיות שבהן  היא זרימת דם הפוכה באזור הרגליים (ריפלוקס, אי ספיקה ורידית שטחית או עמוקה). אי ספיקה ורידית עלולה לגרום להתפתחות של סימנים קליניים שונים, כמו למשל התרחבות ורידית שטחית מינימלית או שינויים כרוניים בעור שעלולים להגיע עד לכדי כיבים. מה גורם לאי ספיקה ורידית, אילו סימני אזהרה ראשוניים יכולים לאותת על הבעיה, למה היא עלולה לגרום ואיך ניתן לטפל? התשובות בכתבה הבאה.

Shutterstock | Vova_3,  זרימה דו כיוונית בדליות

מדוע מתפתחת אי ספיקה ורידית שטחית?

מערכת ורידי הרגליים, אשר מנקזת את הדם הוורידי מהגפיים התחתונות לכיוון הלב, מורכבת משלוש מערכות: מערכת ורידית עמוקה, מערכת ורידית שטחית (שאליה שייכים וריד הספנה הגדול והקצר)  ומערכת פרפורנטים שמחברת את שתי המערכות ותפקידה לנקז את הדם מהמערכת השטחית למערכת העמוקה.

בכל המערכות בוורידי הרגליים ישנם שסתומים חד כיווניים שנועדו כדי למנוע את זרימת הדם מטה – חזרה לכפות הרגליים.  פגיעה בשסתומים גורמת לאי ספיקה ורידית, כלומר למצב בו הדם זורם הפוך בחזרה לכיוון כף הרגל  (ריפלוקס).  לחץ הדם המוגבר בתוך הווריד, אשר נגרם כתוצאה מפגיעה זו, גורם להתרחבות הוורידים השטחיים ולהתפתחות הסימנים הקליניים האופייניים.

אילו תסמינים וסימנים יעידו על אי ספיקה ורידית?

התסמינים כוללים בעיקר כאב או תחושת כבדות ברגליים, נפיחות או בצקת, יובש בעור, לחץ, גירוד או גירוי ברגליים, והתכווצויות שרירים. כמו כן, יכולה להופיע צליעה סירוגית (קלאודיקציה) ורידית שמוגדרת ככאב חזק וכבדות בעיקר בשרירי הירך. צליעה מסוג זה תופיע לרוב במאמץ ועמידה ממושכת והיא עשויה להצביע על מחלה ורידית חסימתית כרונית. 

באנשים הסובלים מאי ספיקת ורידים שטחית ניתן לזהות (לפי דרגת המחלה) ורידים שטחיים מורחבים (נימים, ורידים רטוקולרים, דליות), נפיחות ברגליים, שינויים בעור (שינוי בצבע העור, עור עבה ופיברוטי, אקזמה עורית) והתפתחות של כיבים. 

נימים, ורידים רטיקולרים ודליות ורידים קטנות

נימים ורידים רטיקולרים הם ורידים קטנים עוריים או תת עוריים מורחבים. בהשוואה למחלות ורידים קשות יותר, נימים וורידים רטוקולרים הם הנפוצים ביותר ומופיעים בהיעדר סימנים חמורים בקרב 50-66% מהאנשים. התופעה שכיחה יותר אצל נשים (71%) מאשר אצל גברים (36-44%). 

כתר ורידי עכבישי

הופעת כתר ורידי עכבישי (Corona Phlebectatica) באזור הקרסול הפנימי, מהווה לעיתים קרובות אינדיקציה קלינית ליתר לחץ ורידי משני לאי ספיקה ורידית של וריד הספנה או הוורידים הפרפורנטים. באחת העבודות נמצא כי אם התגלה כתר ורידי עכבישי בבדיקה קלינית הסיכוי לאי ספיקה ורידית שטחית גבוה פי ארבע. 

 Doro Guzenda | Shutterstock,  נימים ורידים רטיקולרים 

דליות ורידים
דליות ורידים הן ורידים מאורכים, מפותלים, תת עוריים, בקוטר של  3 מ"מ או יותר. דליות קיימות אצל 10-30% מכלל האוכלוסייה והן נפוצות יותר בקרב אנשים מבוגרים ובקרב נשים. הופעת דליות ורידים הנראות לעין היא הדאגה הנפוצה ביותר עבור מרבית המטופלים. חשוב לציין כי הופעת דליות ורידים, קשורה אמנם לאי ספיקה במערכת השטחית, אך חשוב להעריך את שתי המערכות, השטחית והעמוקה, ע"י דופלקס, לפני כל התערבות. 

JRC-Stop Motion | Shutterstock,   דליות ורידים

נפיחות, שינויים בעור והופעת כיבים ברגליים

מטופלים עם סימנים ותסמינים של בצקת , שינויים בעור, או כיב ורידי נחשבים כסובלים מאי ספיקה ורידית כרונית מתקדמת אשר קשורה למערכת שטחית או עמוקה על רקע של ריפלוקס ו/ או חסימה ורידית. 

 vchal | Shutterstock,  בצקת ברגל

האם ישנם מצבים אחרים, מעבר לאי ספיקה ורידית, שעלולים להוביל להתפתחות של דליות ורידים ושינויים בעור?

גם מחלות ורידים שונות יכולות לגרום להתפתחות של דליות ורידים ושינויים בעור, כמו למשל התנוונות של דפנות הוריד בשל מצבים שונים, לרבות מפרצות ורידיות, פיסטולה בין העורק לווריד (כתוצאה מחבלה, מלפורמציה), היצרות או חסימת וריד הכסל שאינה כתוצאה מפקקת, נימים ופיגמנטציות עוריות. כמו כן, אטרופיה עורית יכולה להיות תוצאה של טיפול קרינתי. 

Blueee77 | Shutterstock,  שינויים בעור

מהם גורמי הסיכון לאי ספיקה ורידית?

גיל מבוגר, סיפור משפחתי של מחלת ורידים, רפיון רצועות , עמידה או ישיבה ממושכת, השמנת יתר, עישון, חבלת גפיים תחתונות, פקקת ורידים שהתפתחה בעבר, או מחלות תורשתיות מסוימות (Klippel-Trenaunay syndrome), כל אלה עלולים להוביל לאי ספיקה ורידית. אי ספיקה ורידית שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים. מעבר לכך, גם רמה גבוהה של הורמון אסטרוגן והיריון הם חלק מגורמי הסיכון להתפתחות של דליות ורידים.

בקרב אלה הסובלים מהשמנת יתר עולה הסיכוי לאי ספיקת ורידית כרונית. בנוסף, בחולים אלה יתפתחו לרב סימפטומים משמעותיים יותר. עבודות רבות הראו קשר משפחתי למחלה. באחת מהן נמצא כי הסיכון לפתח דליות ורידים ברגליים היה 90% כאשר שני ההורים סובלים מדליות, וכאשר אחד ההורים סובל מדליות הסיכון בקרב בנים היה 25% ובקרב בנות הסיכון עמד על כ- 62%. כמו כן נמצא כי גם אם ההורים אינם סובלים מדליות ורידים, הסיכון לילדים עמד על כ- 20%. 

Stop Motion | Shutterstock,  כיב ורידי 

איך ניתן לאבחן?

בראש וראשונה תתבצע בדיקה קלינית לאיתור ממצאים מתאימים לאי ספיקה ורידית. לאחר מכן, תתבצע גם בדיקת אולטרסאונד דופלקס כדי לאשר את האבחון. בבדיקה זו מתבצעת הערכה של שתי מערכות הורידים, השטחית והעמוקה, ורק לאחר מכן ייבחר הטיפול המתאים. 

איך מטפלים באי ספיקה ורידית?

בחירת הטיפול במטופלים עם מחלה ורידית כרונית תלויה בחומרת התסמינים, כמו גם באופי ורמת הריפלוקס הוורידי. בחלק מהמטופלים הסובלים מדליות ורידים אין תלונות משמעותיות, ואף יתכן שהוורידים המורחבים אינם נראים לעין. אחרים רואים אפילו בנימים הקטנים ביותר בעיה קוסמטית ועל כן יעדיפו לטפל בבעיה גם בהיעדר תסמינים נוספים.

1. טיפול שמרני 

זהו הטיפול הראשוני המוצע לכל המטופלים הסובלים מאי ספיקה ורידית שטחית. הטיפול השמרני כולל המלצות, כמו הרמת רגליים, הימנעות מעמידה או ישיבה ממושכת, הליכה ושימוש בגרביים אלסטיות (דבר המשפר את החמצון בשכבת העור, מפחית את הבצקת והדלקת ולוחץ את הוורידים המורחבים). אם הופיעו שינויים בעור ייתכן והרופא המטפל ימליץ על שימוש במשחות רפואיות מקומיות לשימור של העור.  כיבים ורידיים ניתנים לטיפול בשילוב של טיפול מקומי בפצע וטיפול בגרביים אלסטיות או בגרביים פנאומטיות.

2. טיפולים  פולשניים 

במטופלים שלא הגיבו ביעילות לטיפול השמרני או לאלה הסובלים מאי ספיקה מתקדמת יוצעו טיפולים פולשניים. מטרתם היא למנוע זרימת דם הפוכה במערכת השטחית ולהעביר את הניקוז דרך המערכת העמוקה. קיימות מספר שיטות: 

טיפול בסקלרוטרפיה (חומר מטרש)

טכניקה זעיר פולשנית מינימאלית. במהלך הפעולה מבצע הרופא דיקור של  הווריד המורחב במחט קטנה ולאחר מכן מזריק חומר כימי לסגירתו. הטיפול מתבצע במרפאה ללא צורך בהרדמה ומשמש בעיקר לטיפול בנימים, ורידים רטיקולרים ודליות קטנות מ- 6 מ"מ במטופלים הסובלים מתסמינים וכן במטופלים שהדליות או הנימים הבולטים מהווים עבורם בעיה קוסמטית. הטכניקה מאפשרת להזריק חומר נוזלי אם מדובר בנימים וורידים קטנים, או קצף לדליות (הקצף בדר"כ מוזרק לדליות בהנחיית אולטרסאונד). החומר הכימי המוזרק גורם לפגיעה באנדותל של הווריד המורחב, דבר הגורם לפיברוזיס של הווריד והעלמתו. 

טיפול בהזרקת דבק רפואי

מטרת הטיפול היא אטימת הווריד בעזרת הזרקה של כמות קטנה של דבק רפואי, כשהווריד עובר בהמשך תהליך של ספיגה. טיפול זה מתבצע בדר"כ בחדר ניתוח. 

טיפול בעזרת חום (אבלציה תרמית תוך ורידית)

אבלציה תרמית תוך ורידית נחשבת לפעולה זעיר פולשנית עם יעילות גבוהה, המתאימה למטופלים עם אי ספיקה ורידית מתקדמת בווריד הספנה הגדול, הקטן או הספנה הקדמי. אבלציה תרמית מתבצעת בדר"כ במסגרת חדר ניתוח תחת הרדמה מקומית, עם או בלי סדציה. הטכניקה נעשית בשתי שיטות - שימוש בגלי רדיו או לייזר. ללא כל תלות באנרגיה בה משתמשים, היא תועבר באמצעות  קטטר מיוחד המוכנס לתוך הווריד השטחי המורחב בהנחיית אולטרסאונד עם הזרמת חום אל תוך הווריד. שיטה זו מובילה גם היא להרס של שכבת האנדותל בווריד והעלמתו.

טיפול ניתוחי (Ligation & Stripping)

טיפול המתבצע בחדר ניתוח תחת הרדמה כללית או אפידורלית. דרך חתכים קטנים בעור מבצעים קשירה של וריד הספנה הגדול והוצאתו מהגוף.