הומוסקסואליות (Homosexuality)

המונח הומוסקסואליות מתאר נטייה והתנהגות מינית, המתבטאות בקיום קשר מיני עם בן או בת אותו המין. 

במהדורה השנייה של ה DSM מ-1968 הוגדרה הנטייה ההומוסקסואלית כאחת מה"הפרעות הפסיכו-סקסואליות", אך הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי ביטל אבחנה זו ב-1973.

כיום הומוסקסואליות נחשבת ליותר מנטייה מינית, ועבור רבים מבני הקהילה ההומוסקסואלית מדובר בסגנון חיים ובזהות חברתית.

לרוב, המשיכה המינית והתחושות הארוטיות כלפי בני/בנות אותו המין מתגלה עוד בטרם תקופת הבשלות המינית, בד"כ בתקופת ההתבגרות המוקדמת. ההכרה הברורה בנטייה המינית מגיעה עפ"י רוב מעט לאחר מכן, בגיל ההתבגרות המאוחר.

במחקרו החלוצי מ-1948 על מיניות האדם, הצביע החוקר אלפרד קינסי על כך שכ- 37% ממרואייניו האמריקאיים עברו התנסות מינית הומוסקסואלית אחת לפחות. הוא עוד מצא כי 10% מהגברים שהשתתפו במחקר היו הומוסקסואליים, ו- 5% מהנשים היו לסביות. מחקרים אחרים שנערכו במשך השנים הצביעו על אחוזים נמוכים יותר, אך המשמעות של מחקרו של קינסי היא העלאת המודעות לכך שמתקיים רצף בין הטרוסקסואליות (המשיכה לבן/בת המין האחר) להומוסקסואליות.

על אף כי הנטייה ההומוסקסואלית עוברת תהליך של קבלה ונורמליזציה בחברה המערבית המודרנית, מדובר עדיין בתופעה הקיימת בקרב מיעוט יחסי מתוך כלל האוכלוסייה.

עבור חלק מן האנשים, מסיבות אישיות, תרבותיות או דתיות, הומוסקסואליות מעוררת פחד ודחייה. ביטוי של דעות שליליות אלה נקרא הומופוביה, והוא מביא אנשים להבעת דעותיהם השליליות על הומוסקסואלים, לעיתים עד כדי נקיטת אפליה או התנהגות תוקפנית.

הניסיונות להבין את שורש הנטייה המינית, הומוסקסואלית או אחרת, מעסיקים כיום חוקרים ומטפלים. הדרכים השונות להסביר את מקור הנטייה המינית עברו שינוי בעשורים האחרונים: מהסברים המתמקדים בהתפתחות הפסיכולוגית כמסבירה את הנטייה המינית עבר המוקד יותר ויותר להסברים ביולוגיים-גנטיים, המתייחסים למשיכה לבני אותו המין כנטייה מולדת. יחד עם זאת, לא ידוע כיום מספיק על הסיבות להיווצרות הנטייה המינית, כך שלא ניתן לדעת בוודאות מהם הגורמים העיקריים להומוסקסואליות.