חוק ההגנה על חוסים (Incompetent persons law)

חוק ההגנה על חוסים מאפשר לפקיד הסעד כפייה של תוכנית טיפול מותאמת לצורכי החוסה, אם סבור הוא ששלומו הגופני או הנפשי נפגע, או עלול להיפגע מהיעדר טיפול נאות כאשר החוסה או האחראי לו מתנגד.

"חוסה" הוא קטין שטרם מלאו לו 14, או מי שמפאת נכות, ליקוי שכלי או בשל גיל מופלג אינו מסוגל לדאוג לצרכיו.

"אחראי לחוסה" הוא הורה, לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס, מי שהחוסה נמצא במשמרתו או בהשגחתו, או מי שהחוסה נתון באותה שעה להשפעתו.
תיקון מס' 26 לחוק העונשין (1989) קובע שקיימת חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה על עבירות של אלימות, התעללות או הזנחה של קטין או של חסר ישע. התיקון בחוק מגדיר את החייבים בדיווח וקובע עונשים על אי-דיווח.

חסר ישע הוא מי שמחמת גיל, מחלה, מוגבלות גופנית או נפשית, ליקוי שכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו לבריאותו או לשלומו.

החוק קובע ענישה ברמות שונות על אי-דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, ומחמיר במיוחד עם אנשי מקצוע: רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע. חובה עליהם לדווח בהקדם לפקיד הסעד או למשטרה. העובר על הוראה זו דינו שישה חודשי מאסר.