חולה ראשון נרפא מאיידס

נגיף הHIV פולש ללימפוציטים, חלק חשוב מן המערך החיסוני הנרכש בגוף האדם, וגורם עם הזמן להיווצרות תסמונת הכשל החיסוני הנרכש, או AIDS.

ההדבקה נעשית בארבע דרכים אפשריות (דרך דם, נוזל זרע, הפרשות ווגינאליות או חלב אם),
ולאחריה נגיף הHIV נכנס לתאי הלימפוציטים על ידי קישור לקולטנים על פני התא.
רוב (95%) הזנים השונים של הנגיף נקשרים לרצפטור CCR5.
בכ-10 אחוז מן האוכלוסיה הלבנה (לא נמצאו ממצאים דומים בגזעים אחרים) קיימת מוטציה בחלק מן הקולטנים הללו, ולכן ההדבקה אפשרית אך הרבה יותר איטית.
ב-1% מן האוכלוסיה הלבנה המוטציה היא הומוזיגוטית, כלומר אצל אותם האנשים אין רצפטורים לccr5
ולכן הם עמידים בפני הדבקה ברוב רובם של הנגיפים. מוטציות אחרות ונדירות עוד יותר מספקות עמידות
בפני כמות גדולה יותר של זני נגיפים. עם זאת, עד היום נחשב תהליך ההדבקה בHIV בלתי הפיך: מרגע
שהפך המטופל לנשא HIV ניתן להאט את הדרך להתפתחות AIDS, אך לא ניתן למנוע אותה.

לאחרונה פורסם תיאור מקרה השובר את המוסכמות בקשר לנגיף ולמחלת הAIDS. נשא HIV מגרמניה חלה
גם בלוקימיה (סרטן הדם), ונדרש לטיפול הקיצוני ביותר במחלה: השתלת מח עצם. מדובר למעשה במצב
בו מח העצם ורקמות לימפואידיות בגוף החולה מטופלות בסדרת הקרנות וכימוטרפיה, שמטרתן להרוג לגמרי
את המערכת החיסונית של המטופל.