רגישות ללקטוז, איך תתמודדו ומה תאכלו בשבועות?

הלקטוז הינו הסוכר המצוי בחלב והוא נחשב למקור אנרגיה טוב לגוף המסייע בספיגתם של מינרלים שונים כגון, סידן, מגנזיום וברזל ועל כן יש חשיבות רבה לצרוך אותו בתזונה היומיומית.
על מנת שהגוף יוכל לעשות שימוש בלקטוז, עליו ראשית להתפרק במעי הדק לגלוקוז וגלקטוז (סוכרים פשוטים יותר בהרכבם) ורק אחר כך להיספג בדם. אצל הסובלים מרגישות ללקטוזה, פירוק זה אינו מתבצע באופן תקין וזוהי בעצם אי הסבילות של הגוף.

כיצד מתפרק הלקטוז בגוף?

האחראי על פירוק הלקטוז בגוף האדם הינו אנזים בשם לקטאז. אנזים הלקטאז נוצר אצל העובד במעי הדק בשלב מתקדם של ההריון ורמתו נשארת גבוהה במשך השנים הראשונות לחייו של הילד, כל עוד הוא צורך חלב באופן סדיר ומוגבר.
במהלך השנים, עם הירידה בצריכת החלב, פוחתת גם רמתו של אנזים הלקטאז בגוף.
במצב שבו לגוף יש אי סבילות ללקטוז, הוא עובר דרך הקיבה, לא מתפרק במעי הדק ומגיע לא מפורק למעי הגס. במעי הגס קיימים חיידקים המתסיסים את החקטוז ויוצרים חומצות שומן וגזים שונים הגורמים לסימפטומים מהם סובלים הרגישים ללקטוז, כאבי בטן, גזים, בטן נפוחה ורגישות במערכת העיכול. עוד סימפטומים נפוצים הם שלשולים או יציאות רכות, בחילות, כאבי בטן עוויתיים.

ישנם שני סוגי מחסור באנזים הלקטאז

1. מחסור ראשוני – מתפתח לרוב סביב גיל 5, גיל בו צריכת החלב הינה בירידה ועל כן ייצור האנזים בגוף מתמעט, אולם עדיין קיים ייצור חלקי.
2. מחסור שניוני – מתרחש בעקבות מחלה במעי, פציעה כלשהי, תרופות או ניתוח במעי. לעיתים מדובר בפגיעה זמנית בייצור האנזים המתחדשת לאחר המחלה ולעיתים הפגיעה בייצור האנזים הינה קבועה ובלתי הפיכה.
המחלות העלולות לגרום לפגיעה בייצור אנזים הלקטאז הן: גסטרואנטריטיס, קרוהן, צליאק, קוליטיס. גם מתן ממושך של אנטיביוטיקה וחשיפה לחומרים כימותרפיים עלולה לפגוע בייצור הלקטאז בגוף.

הטיפול השכיח באי סבילות ללקטוז, מלבד הימנעות מאכילת חלב ומוצריו (יוגורט ובעיקר פרוביוטי וגבינות קשות ומעובדות כגון קוטג' מכילים מעט מאוד לקטוז), הינו טיפול בנטילת כמוסות המכילות את האנזים לקטאז, בטרם אכילת מוצרי חלב.