חינוך מיני או אולי טיפול מיני למתבגרים – האומנם?

בעקבות הירידה שחלה בשנים האחרונות, בגיל בני הנוער אשר מתנסים בקיום יחסי מין, עלו סוגיות שונות אשר איתן נאלצים להתמודד הורים, אנשי חינוך ובני הנוער עצמם. סוגיות הנקשרות להפרעות חשק והפרעות בתפקוד המיני בקרב שני המינים. למותר לציין שאלה גורמות לסבל ולתסכול, ועלולות לקבע תבניות רגש והתנהגות לא בריאות העלולות לפגוע בחיי המין של צעירים אלה במשך שנים.

בעבר, שיעור בני הנוער אשר התנסה בקיום יחסי מין, לא היה גבוה כמו היום וגילאים לא היה נמוך כמו היום. כתוצאה מכך סוגיות שונות כמו מיניות והתנהגות מינית, המחייבות התמודדות בימינו, לא עלו על סדר היום בעבר. כיום הפתרון לסוגיות אלו, נעשה ב"כלים" מקצועיים שונים, דוגמת האינטרנט.

כאשר בני הנוער מתמודדים עם סוגיות אלו הם חשים לא מעט פחדים, חששות ובושה. אנשי מקצוע לעומת זאת צריכים להתמודד עם מציאת מענה מורכב יותר מאי פעם.

אחת הדרכים למענה היא בעזרת עולם האינטרנט הנגיש לבני הנוער ומאפשר להם לשמור על אנונימיות, לכן בני נוער רבים בוחרים לחפש דרכו תשובות בתחומים כמו זוגיות ומיניות. אחד האתרים שעומדים לרשותם הוא, "א.י.ת.כ.ם-דלת פתוחה" אליו מגיעות כל יום בין שלושים לארבעים שאלות העוסקות בעולם הזוגי, רגשי ומיני.

אין מדובר רק בשאלות של התפתחות גופנית ושינויים פיזיולוגיים אלא גם בסוגיות מורכבות אשר קשורות לתפקוד המיני. שאלות שבעבר ייחסנו למבוגרים, היום נשאלות גם על ידי צעירים.

אחת הדוגמאות הבולטות לשאלות, הם של נערות אשר חשות כאבים בעקבות התכווצות שרירי הנרתיק בעת קיום יחסי מין. לא אחת הכאב נגרם כתוצאה, מחוסר ידע של הפרטנרים הצעירים שלהם, אשר מבצעים את האקט המיני בכוח מתוך מחשבה, שהכאב הינו ראשוני ולאחר מכן חולף. לא אחת, מלבד תחושת כאב, נגרם לנערות פגיעות גופניות קשות. כמובן שלטווח הארוך, הפגיעה איננה רק גופנית, אלא גם תודעתית, שכן הנערות קושרות את הכאב ביחסי מין, מה שיוצר אצלן רתיעה מקיום יחסי מין ומחסומים בקשר זוגי.

התפקיד שלנו הוא להסביר לבני הנוער, כיצד להתמודד עם יחסי המין והמיניות. בני נוער אומנם חשים מוכנים גופנית הורמונאלית לקיים יחסי מין, אך האמת היא שמבחינה נפשית הם אינם בשלים לכך בגילם הצעיר. כיום נערות מתפתחות מהר מאוד מבחינה גופנית, והחברה המערבית סבלנית מאוד כלפי התפתחות זו, ומוכנה לתת לגיטימציה לנערות להאריך את גיל ההתבגרות שלהן. מה שיוצר תחושה אצלן, כמו אצל הנערים, של דחיית פירעון האחריות שלהם כפי החברה. כך נוצר פער בין המימד הגופני שהם חשים למימד הנפשי, ופער זה בא לידי ביטוי בתופעות מיניות, כפי שתוארו בתחילת המאמר.

מתוך השאלות של בני הנוער, ניתן להסיק, שהם מתעסקים ביחסי מין באופן קונקרטי ופחות באופן הוליסטי. מעניין אותם מאוד, ה"איך", "כמה" ו"באיזו מידה". הם פחות נותנים חשיבות ליחסי מין באופן השלם שלהם, קרי הרשות, מחשבות, פנטזיות, חוויות, דימויים ועוד. בכך הם מחמיצים לא היבטים חשובים במיניות, היבטים שיכולים להשפיע עליהם בטווח הארוך.

למרות שבני נוער פעילים מינית, עדיין הם מתקשים בתקשורת בין אישית ביניהם. אין להם את היכולת לקיים תקשורת גלויה עם בני או בנות זוגם. חוסר הידע והבושה, מונעים מהם לדבר על כל מה שסובב את האקט המיני, קרי רגשות ומחשבות. אלו באים לידי ביטוי באמצעות הגוף ולא באמצעות תקשורת ישירה.

לפיכך, אני סבורה, שאין צורך לשלוח בני נוער לטיפול מיני אלא יש לתת להם את החינוך וההסברה הנדרשת בנושא. יש להסביר להם את ההבדל בין מיניות ליחסי מין, לעודד אותם לשאול שאלות, לתקן להם מיתוסים וסטריאוטיפים ולהראות להם, שחווית יחסי המין איננה מנותקת ממה שעובר עליהם בקשר שלהם עם עצמם ועם העולם שסביבם.

המאמר נכתב בבלעדיות ובאדיבות:

ד"ר נלי שטיין, (Ph.D)
יועצת מקצועית של א. י. ת. כ. ם - דלת פתוחה
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת
מתמחה בטיפול מיני
מנחה ומדריכה בתחום מיניות האדם