מה חדש בניתוח להרמת רצפת הסינוס?

ניתוח להרמת רצפת הסינוס הוא הליך כירורגי ייחודי שמטרתו הוספת עצם לתוך חלל הסינוס. תוספת עצם זו באה לפצות על ספיגת העצם הטבעית הנובעת מעקירת שיניים וכתוצאה מתהליך פיזיולוגי טבעי. כל השיטות להליך - מהמסורתית עד לחדשנית - ובאיזו כדאי לבחור?

עצם שלא מופעל עליה עומס (בזמן לעיסה) נוטה להיספג בקצב מהיר יותר, כאשר בין יתר הגורמים לכך נמצא שוב אותו חוסר עומס המופעל על העצמות.

תהליך הניתוח להרמת רצפת הסינוס הינו ייחודי ומצריך רמת מיומנות גבוהה להפרדת רירית הסינוס בעדינות מבלי לפצוע או לקרוע אותה. לאחר הפרדת הרירית, מתבצע מילוי של עצם אוטוגנית (הנקצרת מהמטופל) או תחליפי עצם ממקור סינתטי או חי (אדם או בקר).

יש לציין, כי כל תחליפי העצם בטוחים לשימוש וכן עברו את כל תהליכי הסטריליזציה והבדיקות המחמירות של רשויות הבריאות בארץ ובעולם.

לעיתים ניתן להחדיר את השתלים באותה הזדמנות בה מתבצע ניתוח הרמת רצפת הסינוס. במקרים אחרים, יש צורך לחכות מספר חודשים עד לקליטת העצם ורק בשלב שני לבצע את הליך ההשתלה.
כיום, ישנן שלוש שיטות מקובלות לפרוצדורה זו ושיטה חדשנית נוספת בשם iI Raise, אשר לטעמי היא השיטה המנצחת.



שיטת החלון

השיטה המסורתית וכנראה המקובלת ביותר כיום היא שיטת ה'חלון', בה מבצעים פתיחה מבוקרת של עצם הלסת העליונה דרך חלל הפה. פתיחה דמוית 'חלון' זו מאפשרת גישה ישירה לחלל הסינוס, כאשר האתגר העיקרי הוא בהפרדת הרירית העוטפת את חלל הסינוס דרך אזור החלון ללא פציעה או קריעה שלה. לאחר שהרירית מופרדת ונדחקת, מתבצע מילוי של עצם חליפית לתוך חלל הסינוס עם או ללא החדרת השתלים באתר ההשתלה.

הרמה סגורה

השיטה השמרנית יותר נקראת הרמה 'סגורה, בה כל התהליך מתבצע דרך קדח ראשוני אותו מבצעים בכל מקרה לצורך החדרת השתל. גם במקרה זה, נדרשת שוב מיומנות ורגישות של הרופא המטפל, מכיוון שבמקרה זה יש צורך להפריד את הרירית בשיטה 'עיוורת', על-פי תחושה וקריאה נכונה של נתוני C.T (צילום של אזור ההשתלה בתלת ממד) בלבד, לאחר הפרדת הרירית ודחיקתה מלמטה למעלה לחלל הסינוס. ושוב, מבוצע מילוי של עצם חליפית אל תוך חלל הסינוס עם או ללא החדרת השתלים באתר ההשתלה.

לשיטה זו כמה חסרונות:
• כמות העצם שאנו יכולים להוסיף לתוך חלל הסינוס היא מוגבלת
• חוסר השליטה של הרופא בפיזור העצם בתוך הסינוס (שיטה 'עיוורת')
• כאשר מדובר ביותר משתל אחד באותו אזור, יש לחזור על הפרוצדורה עבור כל שתל
במרפאתנו, אנו נוהגים להשתמש בשיטה זו בתדירות גבוהה למדי, אך יש לזכור שהיא אינה מתאימה לכל מקרה.

שיטת הבלון

לאחר ביצוע הקדח הראשוני והפרדה ראשונית של הממברנה, מנפחים בלון ייעודי אל תוך חלל הסינוס. תפקידו הוא לדחוק את הממברנה מלמטה למעלה אל חלל הסינוס. לטעמי, לשיטה מספר חסרונות, כאשר העיקרי הוא הפעלת לחץ נקודתי על הממברנה אשר עלולה להרחיב קרעים קטנים ואף לייצר קרע משמעותי. במרפאתנו לא מבוצעות הרמות סינוס בשיטה זו.

שיטת iRaise

השיטה החדשה והמנצחת לטעמי שייכת לחברת מקסילנט ונקראת iRaise. שיטה זו נותנת למעשה פתרון ישיר לחסרון המרכזי של שיטת הבלון. בשיטה זו, דחיקת הממברנה מתבצעת על-ידי הזרקת נוזל (מים פיזיולוגיים) דרך שתל ייחודי. הנוזל (כ- 1-2 מ"ל) מוחדר לתוך הסינוס ומפעיל על הממברנה לחץ שווה בכל נקודה נתונה בסינוס, בכך מרים את הממברנה תוך שימוש בלחץ מבוקר ועדין לכל אורכה (להבדיל מהבלון, בו הדחיקה מוגבלת לקוטר הבלון). לאחר שלב זה נשאבים המים הפיזיולוגיים ובמקומם מוזרקת (דרך אותו שתל ייחודי) עצם ברמת צמיגות של ג’ל, הממלאת באופן שווה ואחיד את החלל הנוצר בנפח ובכמות הרצויים לנו בהתאם למקרה, עם או ללא החדרה של השתלים הנוספים (לרוב עם החדרת השתלים באותה הזדמנות).

השיטה היא זעיר פולשנית, מאפשרת לחסוך ניתוח מורכב ופולשני יותר , אלגנטית, נעשית בשמרנות של ההרמה הסגורה ונהנית מתוצאות של ההרמה הפתוחה.

ניתן ומומלץ כיום לטפל בשיטה זו אשר בסופו של יום מטיבה עם המטופל והרופא גם יחד. המטופל נהנה מהחלמה מהירה, ללא כאבים, נפיחות או חבורות, ומחזרה מיידית לשגרה, תוך קיצור משמעותי של משך ההחלמה. הרופא המטפל נהנה מקיצור 'זמן כיסא' של המטופל (משמעותית יותר מכל שיטה אחרת), מזעור סיבוכים והקטנת הצורך בליווי המטופל לאחר הפרוצדורה.

חשוב לציין כי שיטת iRaise מאפשרת לבצע הרמת סינוס והחדרת שתלים באופן סימולטני במקרים המאפשרים זאת אנטומית.

ככלל, בכל השיטות, אני מעדיף לשלב החדרה של PRF (פיברין עשיר בטסיות), תהליך שגרתי המבוצע בכל הליך כירורגי במרפאתנו, הכולל לקיחת מספר מבחנות דם מן המטופל, הכנסתן למכשיר צנטריפוגה למשך כ- 15 דקות. בזמן זה, הכדוריות האדומות שוקעות לתחתית המבחנה ומתקבל ג'ל צהבהב המוחדר דרך הקדח הראשוני אל תוך חלל הסינוס ודוחק ברכות את הממברנה מבלי לפגוע בה ובמשך כשבועיים (זמן התפרקותו) משחרר אל תוך הפצע את אותם תאים המעודדים ריפוי.

מאת: ד"ר יורם בן שבת, רופא שיניים