הטלוויזיה איננה הבייביסיטר של הילדים

כל הורה צעיר לילד בן שנה עד חמש מכיר את הסיטואציה הבאה. הוא חוזר הביתה עייף מהעבודה, כל מה שהוא רוצה לעשות זה לנוח, אך הילד הקטן שלו משועמם ורוצה לעשות משהו. מאחר ואין להורה כוח לשחק עם הילד שלו ואין הוא רוצה שהילד ישתעמם, אז הוא מדליק בשבילו את הטלוויזיה על ערוץ שמתאים לו, או שם לו קלטת שאהובה עליו ונותן לו לצפות בה. זה סידור שמטיב עם ההורה. השאלה היא האם הוא מטיב גם עם הילד.

בשנים האחרונות, הפכה הטלוויזיה לבייביסיטר של הילדים. לא מעט הורים משתמשים בה, או בקלטות וידיאו וסרטי DVD, כדי לתת תעסוקה לילד על מנת שהם יוכלו לנוח. הבעיה היא שבייביסיטר זה איננו תורם לילד בתהליך התפתחות בגיל הרך, לא מבחינה מחשבתית, לא מבחינה חושית ולא מבחינה פיזית. זאת בתקופה הכי חשובה הילד מבחינה התפתחותית.

על מנת להבין את הבעייתיות שיוצרת צפייה בטלוויזיה אצל ילדים בגיל שנה עד חמש, יש לעמוד על מספר נקודות. ראשית, מהם הדברים שהילדים רואים והאופן בו הם תופסים אותם. בגילאים שנה עד חמש הילד מעצב את תפיסת המציאות שלו. אם הילד צופה הרבה בתוכניות טלוויזיה וקלטות וידיאו, אז האופן בו הוא תופס את המציאות הוא האופן בו הוא רואה וקולט אותה מאותה תוכנית או אותה קלטת. מה שכמובן איננו מייצג את המציאות האמיתית. עם הזמן הסיטואציה עלולה להחריף שכן הילד ייחשף בתוכניות הטלוויזיה לאלימות, והוא עלול לעצב לפיה את תפיסת המציאות שלו.
הנקודה השנייה היא יכולת השפה של הילד. ילדים בגיל שנתיים עד חמש חווים התפתחות שפה. הם לומדים מילים חדשות, לבנות משפטים, להגות מילים בצורה נכונה ולנהל שיחות. כל זה באמצעות האזנה ודיבור עם הוריהם. כאשר הם צופים בטלוויזיה לא מתאפשר להם לנהל שיחות עם דמויות אמיתיות, או ללמוד שפה בצורה נכונה. מחקרים רבים מוכיחים שבניגוד להנחה הרווחת, ילדים שצופים בגיל זה בטלוויזיה אינם לומדים לדבר נכון ושפתם אינה עשירה מילדים שלא צפו בטלוויזיה. עם זאת, הם כן סבלו מתופעות של השמנה.

כאן אנו עוברים לנקודה השלישית, תנועה והשמנה. כאשר מושיבים ילד למשך שעות רבות מול הטלוויזיה מונעים ממנו אפשרות לנוע. דבר שילד אמור לעשות הן כדי לפתח יכולות מוטוריות והן כדי לפתח יכולת משחק וכושר. יש הטוענים שכאשר מושיבים ילד מול הטלוויזיה ולא לוקחים אותו לשחק בחוץ, מונעים ממנו בעצם להיות את כל ההנאה שבלהיות ילד. הבעיה היא גם שכאשר ילד יושב מול הטלוויזיה הוא נוהג לאכול. מה שגורם לו להשמין ועלול לפגוע בו מבחינה חברתית, אסתטית ופיזית בהמשך.

נקודה רביעית היא, סיפוק הצרכים של הילד. ילד שצופה בטלוויזיה מסופק בצורה מהירה ועל כן הוא משתעמם בקלות מדברים אחרים. עודף המראות, הקולות והצלילים שסופג הילד מהטלוויזיה גורם לו להשתעמם באופן מהיר מהמציאות האיטית והמונוטונית שבחוץ. כמו כן, הוא מתקשה לפתח סבלנות והתמדה. קושי זה גורם לו להתנהג בצורה פרועה ולהתקשות לעשות דברים לאורך זמן.

אז מה הפיתרון? גם הורה עייף צריך להקדיש את זמנו לילד. במקום לשלוח אותו לצפות בטלוויזיה עליו לתת לו לשחק עם צעצועים שונים, או להקריא לו סיפורים. רק בגיל מאוחר יותר יש לחשוף את הילד לטלוויזיה, וגם אז במידה מועטה ובתהליך הדרגתי.