"הגיל עושה את שלו" – האם גם תפקוד המוח חייב להיפגע עם העלייה בגיל?

"הגיל עושה את שלו" היגד פשוט זה המושמע לעיתים כל כך קרובות בקרב אנשים במחצית השנייה של החיים מגלם השלמה ואף מידה מסוימת של ייאוש, ללא הצדקה.

המוח האנושי הוא איבר גמיש שניתן לאמן ולהאריך את היכולות התפקודיות שלו הרבה מעבר למה שאתם משערים.

ניתן להבין כאשר אנו משלימים עם הירידה ביכולות הפיזיות שלנו כתוצאה מהגיל המתקדם, אך כאשר השלמה זו עוסקת ביכולות החשיבה שלנו, כאן ההתייחסות צריכה להיות שונה. הטרמינליות של מחשבה זו מאיצה בנו לזהות את הסכנות האורבות לאיכות החיים העתידית שלנו.

ואכן הגיל עושה את שלו בכל תחום של בריאותנו. כמו כל חומר אורגני אחר, התאים האנושיים תוכנתו לחיות זמן מסוים שאינו אינסופי. הדבר נכון לתאי העור (המתייבשים ומתקמטים) לתאי השיער (המלבינים או נושרים) השרירים, הלב וגם המוח. מכאן שגם המוח כמו כל איבר אחר בגופנו – מזדקן. המשמעות הפיזיולוגית של ההזדקנות הנה מגוונת ורבת פנים ואף שונה במקצת מאדם אחד למישנהו.

החל מסוף שנות העשרים שלנו, עם סיום תהליך הגדילה וההתבגרות, תאי מוח מתים בקצב לא מבוטל. חומר הבידוד (מיאלין) המבודד את השלוחות הארוכות של תאי העצב (אקסונים) מתפורר ומתפרק עד שאינו מבודד עוד והאות החשמלי האמור לעבור בתוך התא עצמו נחלש ונעלם.

לעיתים, רמות הייצור של החלקיקים המעבירים את האותות (נוירוטרנסמיטר ים) יורדות, בעיות במערכת הקרדיו-וסקולרית שהן כה נפוצות במחצית השנייה של החיים עלולות לגרום לסתימות של כלי דם קטנים ובכך לגרור העברה לא מספקת של חמצן וגלוקוזה לאיזורים במוח, איזורים האחראים על פונקציות כאלה ואחרות בתפקודנו הפיזי או המנטלי.

אך האם ההזדקנות של המוח בהכרח גוררת הזדקנות של הפונקציה אותה ממלא המוח - כלומר יכולות החשיבה? התשובה היא שלילית.

המערכת המוחית שלנו ערוכה כך שלמרות הפיחות הפיזי של המוח, בתנאים מסוימים לא תורגש כל ירידה פונקציונאלית והאדם לא יחוש בירידה בכושר החשיבה והזיכרון.

כיצד הדבר אפשרי? הרי ירידה במצבו הפיזיולוגי של הלב למשל, תגרור בהכרח ירידה בכושר הגופני וכך גם לגבי כל איבר מרכזי אחר בגופינו. אך המוח יוצא מכלל זה, מכמה סיבות:

1. רזרבה מוחית – לכל אדם ישנה "רזרבה מוחית", כלומר יכולות רחבות שהמוח מציע שאינו עושה בהם שימוש. רזרבה זאת משתנה מאדם לאדם והיא תלוית השכלה ועיסוק.

2. הפלסטיות של המוח – המוח הנו האיבר הפלסטי ביותר בגוף בעל יכולת רה-ארגון עצומה. אנו מכירים יכולות אלה ממצבים קליניים של פגיעה חיצונית קשה במוח הפוגעת באופן בלתי הפיך בחלק גדול מהמוח, ובכל זאת חלקים אחרים לוקחים את התפקוד של החלק הפגוע (אם כי לעולם לא באופן מושלם).

3. הרזרבה הקוגניטיבית – המצב הפיזי של המוח יורד עם השנים והדבר בא לידי ביטוי אפילו בנפח הנמדד של המוח, מאידך הלמידה שאדם צובר במהלך חייו יוצרת אצלו תבניות קוגניטיביות המאפשרות התמודדות עם משימות מוכרות תוך שימוש מינימאלי במשאבי המוח. בתחום הזיכרון אנו מכירים את המושג זיכרון גנרי - זיכרון של מושג כללי אשר כל למידה של מושג פרטי במסגרתו תהווה רק תוספת קטנה של מידע. יכולת זאת קרויה רזרבה קוגניטיבית. גם לאחר שהרזרבה המוחית נוצלה כמעט במלואה, התבניות תלויות הניסיון שבנה האדם במהלך חיו יאפשרו לו תפקוד קוגניטיבי תקין.

4. קישוריות –כל למידה חדשה יוצרת מערך קשרים נוירונאלים חדשים ובכך מגדילה את המספר הסופי של הקשרים במוח. עוצמתו של המוח נמדדת פחות במשקלו וגודלו ויותר באמצעות מספר הקישורים – החיווטים הקיימים בו. הקפדה על הפעלה מתמדת של היכולות השיכליות, התמודדות עם אתגרי מחשבה מגוונים, למידה של תחומים חדשים מעלה באופן ניכר את הקישוריות במח ובכך את הרזרבה הקוגניטיבית.

לפיכך הגיל אכן עושה את שלו, עושה טוב: הניסיון שצברנו עם השנים יחד עם החידוד הקוגניטיבי לו נדאג, יביאו אותנו לחשיבה מעמיקה וזיכרון צלול.

מאת: רוני ארז – ראש צוות הפיתוח של שיטת בריינספא