האם ענישה יעילה נגד עברייני מין?

8 שנות המאסר שנגזרו השבוע על שוטר שאנס פקודות הציפו שוב את השיח הסוער אודות עבריינות מין – האם הענישה מרתיעה מספיק? האם החוק מספק לשופטים כלים מספיקים לגזור עונש "הולם" בגין עבירות מין? כיצד ניתן למזער את התופעה? והאם ניתן "לרפא" ממנה?

עבריינות מין היא מונח כולל לסוגים שונים של עבירות. עבריין מין נחשב מי שביצע עברה אחת או יותר ממגוון העבירות המוגדרות בחוק כעבירות מין – אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה, תקיפה מינית, הטרדה מינית וכו'.

עד לשנים האחרונות, יחס החברה לעברייני המין היה כאל אנשים מסוכנים, סוטים, שיש להרחיקם מהחברה, להענישם ותו לא. אולם, בשנים האחרונות מחלחלת ההבנה - הן בחברה והן מצד גורמי הממסד - שמאסר בלבד ללא טיפול שיקומי אינו יעיל וכי שיעור הרצידיביזם (פשיעה חוזרת) ימשיך להיות גבוה כל עוד לא ייעשו צעדים שיקומיים כבר במהלך תקופת המאסר. הבנה זו הוכחה במחקרים, אשר מצאו כי עברייני מין שלא עברו טיפול ייעודי הראו נטייה רבה יותר לחזור ולפשוע בהשוואה לעברייני מין שעברו טיפול ייעודי שכזה.

המציאות, כמו תמיד, קצת יותר מורכבת. בעוד שהמצב האופטימאלי הוא ענישה המחייבת טיפול שיקומי כבר בתקופת המאסר וכן לאחריו, החוק בישראל אינו מחייב את האסיר עבריין המין להמשיך בטיפול עם שחרורו. למעשה, עם שחרורו, הוא חופשי למעשיו, כאשר מידת המסוכנות שלו אינה מהווה גורם משפיע לחזרתו לחברה. היעדר שילוב בין ענישה וטיפול בחוק הישראלי בהחלט משחק תפקיד מרכזי בחוסר יכולתו של הממסד להתמודד ביעילותעם תופעת הפשיעה החוזרת של עברייני מין.

כיום, אין בישראל מוסד המרכז את הנתונים אודות עברייני מין או מאפשר מסגרת טיפולית ומפקחת אשר עוקבת אחר העבריינים עם שחרורם מהכלא. עובדה זו מצערת ביותר, במיוחד נוכח העובדה שהוכח כבר כי עברייני מין, במיוחד הסוטים מינית מביניהם, חוזרים לסורם ומבצעים עבירות מין מיד לאחר שחרורם. כך נוצר דפוס חוזר הקרוי על ידי המערכת 'הדלת המסתובבת', בו עבריין מבצע עבירת מין, נאסר, משתחרר וחוזר לסורו מיד לאחר מכן.

כחלק מההתמודדות של מדינות מערביות אחרות עם עברייני מין, הצורך בפיקוח עליהם והגנה על הקהילה מפניהם עם שחרורם, נחקקו חוקים שונים המחייבים רישום של עברייני מין ויידוע של הקהילה בדבר הימצאותם בקירבה. בארץ לא קיים חוק המחייב רישום ויידוע על שחרורו של עבריין מין מהכלא, אולם קיימים חוקים אחרים הקובעים הגבלות שיש להפעיל כנגד עברייני מין משוחררים, כמו לדוגמא החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסד המכוון למתן שירותים לקטינים,חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, וחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין – שמטרתו להגן על הציבור מפני עבירות מין חוזרות על ידי ביצוע הערכות מסוכנות במסגרת ההליך המשפטי ותוכנית פיקוח ומעקב (סעיף 1 בחוק).

המסגרות הטיפוליות המצומצמות שזמינות לעברייני מין לאחר שחרורם הביאו את הרשות לשיקום האסיר להפעיל תכנית מיוחדת של מסגרות טיפול פרטניות או בקבוצה, שמטרתן לסייע בתהליך שיקומו של האסיר והשתלבותו בחזרה בחברה.

בין השנים 2005-2008 מימן הביטוח הלאומי תכנית ניסיונית של מרכז לטיפול בעברייני מין, אשר נמצאה כיעילה בהפחתת המסוכנות של עברייני המין ובסיוע להשתלבותם בקהילה באופן נורמטיבי. 

נושא הפשיעה החוזרת הוא נקודה מרכזית ומשמעותית ביותר בכל הנוגע לתהליך שיקומם של אסירים. שירות בתי הסוהר משקיע מחשבה רבה בתהליכי שיקום בזמן תקופת המאסר, מתוך רצון להכין את האסירים להשתלבות חיובית ומלאה בחברה. לצד שפע של מסגרות טיפוליות הקיימות בארץ בתקופת המאסר, מחינוך והשכלה, דרך טיפול בהתמכרויות, ועד שילוב תרפיות שונות (אפילו מדיטציית ויפסנה ככלי שיקומי – תכנית אשר נחלה הצלחה בעולם ונוסתה גם בישראל), ישנו חוסר עצום במסגרות תומכות לאחר השחרור.

לסיכום, בכל הקשור לעבריינות מין, הניסיון והמחקרים מראים שהמפתח לצמצום תופעת הפשיעה החוזרת ולהשתלבות בריאה ונורמטיבית בחברה הוא שילוב של ענישה וטיפול גם יחד.

מאת: מערכת אינפומד