סיכון מוגבר לשבץ והתקפי לב: כל הנזקים של המעבר לשעון קיץ

כמו ברוב המקומות בעולם, גם בישראל נהוג לעבור בין "שעון קיץ" ל"שעון חורף" לסירוגין, בתלות בעונות השנה. הסיבה למעבר היא הרצון לחסוך בחשמל (וכפועל יוצא גם לחסוך כסף) על ידי הסתה של הפעילות היומיומית לשעות האור ו"ניצול" של אנרגיית השמש למשך זמן רב יותר על פני יום העבודה. 

בישראל נוהגים לעבור לשעון קיץ ביום שישי שלפני יום ראשון האחרון של חודש מרץ. דהיינו, בלילה שבין חמישי לשישי השבוע (25.3.16) כולנו נזיז את מחוגי השעון שעה אחת קדימה, כך שזמן השקיעה יהיה מאוחר יותר ואנו "נזכה" לעוד שעה של אור טבעי. 

קראו עוד: עובדים יותר מ-46 שעות בשבוע? אתם בסיכון מוגבר למחלות לב

הסוגיה של שעון הקיץ היוותה נקודת חיכוך ביחסים שבין דתיים וחילונים בישראל במשך שנים, בין היתר בשל איחור מועדי התפילה וזמן צאת השבת. כעת מחקר חדש מעלה על פני השטח סוגיה נוספת: האם המעבר לשעון קיץ עלול לעלות לנו בבריאות? מסתבר שישנה היערכות גבוהה יותר של אשפוזים על רקע שבץ מוחי ואוטם לבבי בימים שלאחר המעבר לשעון קיץ.

עקב המעבר לשעון קיץ – עלייה גבוהה באחוז התחלואה

החוקרים מהאקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN) ביצעו את המחקר באופן רטרוספקטיבי, על ידי ניתוח נתונים של עשור שלם. הם ערכו השוואה בין 3,000 חולים שאושפזו בשבוע שלאחר המעבר לשעון קיץ ל-12 אלף חולים שאושפזו בשבועיים שלפני או אחרי המעבר. התוצאות הראו שביומיים שלאחר המעבר לשעון חלה עליה של 8% בשכיחות לשבץ מוחי איסכמי (שבץ מוחי כתוצאה מחסימה של כלי דם) באנשים ללא מחלות רקע, ובחולי סרטן השכיחות הייתה אף גבוהה יותר: הם, בניגוד לאוכלוסייה ה"בריאה", היו בסיכון גבוה ב-25% לחלות בשבץ מוחי. בנוסף, נמצא שאנשים בני 65 ומעלה היו בסיכון מוגבר ב-20% ללקות במחלות נוירו-וסקולריות. נקודת האור היחידה, באופן יחסי, הייתה שלא נמצאה עליה בשכיחות מקרי המוות, כלומר, האנשים חולים יותר, אבל רובם שרדו.

מחקר נוסף שנערך ב-2012 בדק את הקשר בין המעבר לשעון קיץ לשכיחות של אוטם לבבי. החוקרים מצאו כי ביומיים שלאחר המעבר לשעון קיץ הייתה עליה של 10% בשכיחות של התקפי לב, כשהנתון המעניין הוא שביומיים שלאחר החזרה לשעון חורף (כאשר מוסיפים שעת שינה) – נצפתה ירידה של 10% בשכיחות. ההבדלים יוחסו אז לחוסר אקוטי בשעות שינה במעבר לשעון קיץ, שברוב הפעמים התווסף לחוסר כרוני בשעות שינה, ממנו סובלת רוב האוכלוסייה ממילא. 

מה ההסבר לתופעה?

את התוצאות של שני המחקרים ניתן לייחס ל"שעון הביולוגי הפנימי", או "circadian rhythm". זהו הגורם העיקרי שמשפיע על הפעילות ההורמונלית בגוף, והוא נקבע בעיקר על ידי גורמים גנטיים. זו גם הסיבה שחלק מהאנשים מעדיפים להתעורר עם צאת החמה ("טיפוס יום") וחלק מתפקדים טוב יותר בשעות הערב והלילה ("טיפוס לילה"). העובדה שהחברה המודרנית יצרה מכנה משותף בין כלל האוכלוסייה והנורמה היא לעבוד בשעות הבוקר – אינה מיטיבה עם "טיפוסי הלילה" ועם השעון הפנימי שלהם, ופעמים רבות הם אלו שחשופים יותר לתחלואה מוגברת. במילים אחרות ובניגוד למה שנפוץ לחשוב, ניתן לומר שאנשים האלה אינם "עצלנים", הם פשוט "מכוונים" לפעילות שמתחילה מאוחר יותר ומסתיימת מאוחר יותר.

מחקרים קודמים כבר הוכיחו שפעילות בשעות מנוגדות לשעון הביולוגי משפיעה רבות על אופן הפרשת ההורמונים, כשהחשובים ביניהם כוללים את הורמון הגדילה (GH), קורטיזול, אינסולין והורמונים נוספים שקשורים למחזורי השינה והעירות. הפרעה זו עלולה לקרות בשל הפרעות שינה, "יקיצה מאולצת", או בעבודת משמרות. 

דוגמא חשובה היא קורטיזול, הורמון המופרש במצבי לחץ אבל בעל תפקיד חשוב לפעילות השוטפת, ולכן מופרש בצורת "פעימות" לאורך היום. בשעות הבוקר המוקדמות, קרי בין 5-8 בבוקר, ישנה עליה חדה בריכוז ההורמון בדם, דבר אשר מעלה את הדופק, לחץ הדם וריכוז הגלוקוז והשומן בדם. כתוצאה מכך, שעות הבוקר הן השעות שבהן יש, באופן סטטיסטי, מקרים רבים יותר של אוטם בשריר הלב, או במילים אחרות: אלו השעות ה"מועדות לפורענות" עבור חולי לב.

האם ניתן להקטין את הסיכון? 

החוקרים הצביעו על מספר פעולות שעשויות להוריד את הסיכון באוכלוסייה בריאה ובאוכלוסייה עם מחלות רקע:

1.נסו להתעורר כחצי שעה לפני הזמן ביומיים שלפני וביומיים שאחרי המעבר לשעון קיץ. זה יקל את המעבר, וכך השעון הביולוגי יחווה טראומה קטנה יותר מאשר שינוי חד ופתאומי.

2.בצעו פעילות גופנית בבוקר, בהתאם ליכולת הגופנית. הספורט עצמו משחרר קורטיזול ואימונים בבוקר "משתמשים" בקורטיזול שמופרש גם ככה. העדיפו פעילות בחוץ, בשמש, על פני פעילות במכון כושר המואר בתאורה מלאכותית.

3.אכלו ארוחת בוקר מסודרת ובריאה, הכוללת חלבונים ושומנים בריאים.

ובכל זאת, מהם יתרונות המעבר לשעון קיץ?

עם כל החסרונות של הפסד שעת שינה, יש גם לא מעט יתרונות ליקיצה מוקדמת ולעובדה שכולנו נחווה יותר שעות של אור טבעי. היתרון העיקרי הוא שיפור במאזן הסידן בגוף באמצעות ויטמין D.

ויטמין D, או בשמו המדעי "קלציפרול", הוא מקרה מיוחד של חומר שהוא גם ויטמין (שניתן לקבל בדיאטה) וגם הורמון (שניתן לייצור בגוף). מטרתו היא הגברת הספיגה של סידן במעיים, ובלעדיו כמעט ואי אפשר לספוג סידן מהמזון. זהו חומר ממשפחת הסטרואידים שמצוי באופן טבעי בעור בצורה לא פעילה, והפעלה שלו דורשת חשיפה של העור לשמש. 

הסידן שנספג בעזרת הויטמין נועד בראש ובראשונה לבניית העצמות. מסיבה זו, ילדים (בעיקר בזמנים עברו) שלא נחשפו מספיק לשמש היו בסיכון לפתח את מחלת הרככת (או: "rickets"). כיום ההמלצה של משרד הבריאות היא מתן תוסף תזונה של ויטמין D לכל התינוקות מהלידה ועד גיל שנה, כולל פגים, ללא קשר לסוג המזון שאותו הם צורכים (חלב אם או תחליפי חלב). 

מלבד היתרון בספיגת הסידן, ויטמין D גם מעניק הגנה מסוימת למבוגרים כנגד סרטן המעי הגס וסרטן השד, והוא אפילו מגן על קשישים מפני נפילות ושברים.

למרות שויטמין D מצוי במזון (דגים שמנים, כבד ומוצרי חלב "מועשרים"), דרך טובה לקבל את כמות הויטמין המומלצת היא על ידי חשיפה לשמש. בעבר הניחו מומחים שבמדינת ישראל שטופת השמש לא יכול להיות מצב של חוסר בויטמין D באוכלוסיה בריאה. אולם לאחר מספר שנים, במיוחד לאור ההצלחה של הקמפיין של האגודה למלחמה בסרטן כנגד חשיפה לשמש, מחקרים הוכיחו שגם ישראלים נוטים לסבול מחוסר בויטמין D. 

קשה לקלוע במדויק ולומר כמה זמן נדרש להיחשף לשמש על מנת לקבל את כמות הויטמין הדרושה, וזה תלוי בעיקר בסוג העור, משך השהות, עונת השנה ומשתנים כגון לחות באוויר ורגישות לשמש. בהערכה גסה - שהייה בשמש עד לאדמומיות קלה (בין 15-20 דקות) מספקת את כמות הויטמין הדרושה למספר חודשים. זוהי גם הסיבה לכך שילדים שלקו ברככת חלו בה בסוף החורף, מכיוון שבחודשים הראשונים הם עדיין השתמשו במאגרים שלהם מתקופת הקיץ.

יחד עם זאת, חשוב לזכור ששהות ממושכת בשמש היא בעלת סכנות אחרות, כשסרטן, הופעת קמטים, קטרקט ופיגמנטציה הם רק חלק מהם. בנוסף, יצירה מוגברת של ויטמין D קשורה לעליה בכמות הסידן בדם והגברת הסיכון ליצירת אבנים בכליות. ניתן למנוע את כל אלה על ידי חשיפה חכמה לשמש: שימוש בכובע, שתיה מרובה, שימוש במקדם הגנה וחשיפה לשמש בשעות הבוקר המוקדמות או אחרי הצהריים. לאנשים בהירי עור או כאלה שחלו בסרטן העור ולא יכולים להיחשף לשמש - חשוב לבצע בדיקות דם תקופתיות לקביעה של ריכוז הסידן בדם, ובמידת הצורך יש לשקול, ביחד עם הרופא המטפל, שימוש בתחליפים להשלמת החוסר.

קראו עוד: מחקר מצא: 12.6 מיליון מקרי מוות בשנה משויכים לתנאי סביבה גרועים