יבלות: כל הסוגים, הגורמים ודרכי הטיפול

יבלות על העור הן גידולי עור הנגרמים על ידי נגיפים. היבלות הן למעשה זיהום עור נגיפי שמקורו בגורמים שונים, בניהם הדבקה מהסביבה, עור בקוע או רטוב ונטייה תורשתית.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של יבלות, ושתיהן שכיחות בעיקר בקרב ילדים

1. יבלות הנגרמות על ידי נגיפי הפפילומה (Human Papilloma Virus) 

2. יבלות הנגרמות על ידי נגיפי ה- Poxavirus ונקראות המולוסקום המדבק (Molluscum Contagiosa).

יבלות מקבוצת הפפילומה

ישנם קרוב ל-100 סוגי נגיפים שונים (לסוג הנגיף חשיבות משנית מבחינת האבחנה והטיפול) הנמנים תחת קבוצה זו. היבלת עשויה להיעלם לאחר מספר חודשים, אך היא עלולה להישאר שנים, ואף לחזור לאחר ריפויה. רוב היבלות אינן מידבקות, אך הן עשויות להיות מידבקות בין אזור אחד בגוף למשנהו. מיעוט מטיפוסי נגיפי הפפילומה ידועים כמחוללי סרטן.

צמיחה של היבלת קשורה לחדירתו של הנגיף לגוף , במעין נקודת תורפה, כמו סדק בעור או חבלה. הנגיף פוגע בתאי אפיתל בלבד כמו עור וריריות, לאחר תקופת דגירה של כמה חודשים. במקרים מסוימים הנגיף נמצא בגוף באופן רדום והשפעתו לא ניכרת או שהיא ברמה מיקרוסקופית. בדומה להתמודדות עם נגיפים אחרים, ההתמודדות עם נגיף מקבוצת הפפילומה, תלויה ביכולתה של המערכת החיסונית של הגוף.

גודלה וצורתה של היבלת נקבעים בהתאם לסוג הנגיף ומיקום של היבלת. ישנן יבלות המופיעות כבודדות, ואחרות מופיעות במקבץ. היבלת עשויה להתפתח בכל מקום על פני הגוף כאשר האזורים השכיחים ביותר הם הידיים והרגליים ובמיוחד כפות הידיים והרגליים. למרות שהיבלת עשויה להופיע בכל גיל, היא מצויה במיוחד אצל ילדים.

בתמונה: יבלת מסוג מולוסקום

מהם הסוגים הנפוצים של יבלות מסוג הפפילומה?

1. יבלת מצויה 

יבלת מצויה היא מעין יבלת מחוספסת המורמת מעל לפני שטח העור. גודלה יהיה לרוב כעד סנטימטר והיא תופיע בצבע אפור או צהבהב. היבלת המצויה היא הנפוצה ביותר, ומהווה כ-70% מכלל היבלות. סוג זה יופיע בעיקר על פני הידיים (סביב הציפורניים, האצבעות וגב כף היד) המרפקים והברכיים.

2. יבלת שטוחה 

יבלת שטוחה היא יבלת קטנה בעלת פני שטח חלקים, בצבע העור או בגוון שזוף. גודלה בין 2-5 מ"מ והיא מתפתחת בעיקר באזור הפנים, הצוואר, שורש כף היד והברכיים. 

3. יבלת חוטית

יבלת בצורת חוט ארוך וצר. יבלת חוטית נפוצה על פני הפנים, במיוחד ליד העפעפיים והשפתיים.

4. יבלת כף הרגל

יבלת שמצויה בדרך כלל בנקודות לחץ, ומתפתחת על גוש סוליית כף הרגל. צורתה שטוחה בשל הלחץ המופעל עליה כתוצאה מההליכה, והיא רגישה וכואבת בדרך כלל. לרוב היא זרועה במרכזה בנקודות שחורות, שהם כלי הדם המזינים את היבלת. יבלת כף הרגל נחשבת כיבלת קשה לטיפול.

איור: יבלת כף הרגל

5. יבלת של איברי המין 

נקראת גם קונדילומה. יבלת זו  נמצאת באזור של איברי המין. בניגוד לשאר היבלות היא מידבקת ומועברת ביחסי מין. יבלות אלו יכולות לגרום לסרטן של צוואר הרחם או הפין כאשר נגרמות על ידי נגיפים סרטניים (נגיפים אונקוגניים).

רובן של היבלות אינן ממאירות ולרוב מדובר בפגם אסתטי ומטרד אליו לא מתלווים סימפטומים נוספים. לעיתים, היבלות גורמות גם לתחושת חוסר נוחות, במיוחד כאשר מתפשטות באזורים נרחבים. במקרים מסוימים, היבלת עלולה לגרום לכאב עקב גירוי העצבים. יבלת על כף הרגל או כף היד מהווה הפרעה תפקודית הגורמת לצליעה, או לקושי בכתיבה.

כיצד ניתן לטפל ביבלות הנגרמות על ידי נגיף הפפילומה?

ישנן מספר שיטות טיפול שונות ביבלות הנגרמות על ידי נגיף הפפילומה:
 

1. טיפול משחתי בעזרת משחות שונות ( משחות קרטוליטיות)

משחות אלה ממיסות את הקראטין (שכבת התאים הנוקשה של העור העליון), המשגשגת כתוצאה מחדירת נגיף הפפילומה לעור. בנוסף קיימות משחות הפוגעות בנגיף עצמו ויעילות בעיקר כנגד קונדילומות.

 

2. טיפול על ידי צריבה בחנקן נוזלי 

3. טיפול על ידי טכנולוגיה של שימוש בלייזר

במרכז הרב תחומי לעור ילדים מצויות מגוון טכנולוגיות לייזר מתקדמות וניתן להתאים את הטיפול בלייזר למטופל. הטיפול אינו מערב כאב רב ומביא לתוצאה טובה ביותר. 

בתמונה: טיפול בלייזר ליבלות 

יבלות נגיפיות מסוג מולוסקום (Molluscum Contagiosa) 

יבלות המולוסקום נגרמות על ידי נגפים מקבוצת ה- Poxavirus. יבלות אלה שכיחות ביותר אצל ילדים בעיקר בגילאי הילדות המוקדמת. כמו כן, בקרב ילדים הסובלים מאטופיק דרמטיטיס (הנקראת בשפה העממית ה"אסטמה של העור"), יבלות אלה נפוצות אף יותר.  היבלות מדבקות מאוד בעיקר בסביבה מימית (בריכות, אמבטיות, וכדומה) ומתפשטות על פני הגוף במהירות. הן נוטות להיעלם מעצמן תוך חצי שנה עד שנתיים מזמן הופעתן, אך בחלק מהמקרים נשארות על העור לזמן ארוך יותר. 

כיצד מטפלים ביבלות נגיפיות מסוג מולוסקום?

בגלל היעלמותן העצמית קיימת גישה של "אי טיפול", זאת במטרה שהיבלות יעברו מעצמן. אי הטיפול גורם להתפשטות היבלות לאזורי גוף שונים ורגישים ( כמו, הפנים, בית השחי, המפשעה או אברי מין), להדבקה של ילדים נוספים, או להתפתחות של זיהומי עור משניים לזיהום של היבלות. בנוסף, במקרים מסוימים ניתן לטפל ביבלות אלה באמצעות טיפולים המתאימים  ליבלת הפפילומה, כמו משחות קרטוליטיות או שימוש בחנקן נוזלי. מאידך, יעילותם של טיפולים אלה מוגבלת ולעיתים הנזק בבחירתם עולה על התועלת. ישנן גם שיטות טיפול נוספות, כמו שימוש ב"ארס נמלים" - קנטרידין, או ב"חלב תאנים", הדורשות מספר חזרות ולעיתים אף גורמות לתופעות לוואי, כמו גירוי ודלקת של העור. 

הטיפול היעיל ביותר ביבלות נגיפיות מסוג מולוסקום הוא באמצעות פעולה כירורגית. הסרת היבלות בכפית כירורגית היא פעולה יעילה ומהירה שאינה מערבת כאבים ולרוב מתבצעת תוף אלחוש מקומי בעזרת משחה. פעולה זו אינה מותירה צלקות והאזור נרפא תוך ימים ספורים.