בעיות בתפקוד המיני בגברים הסובלים מיתר לחץ דם: איך ניתן לטפל?

התפקוד המיני מהווה מרכיב מרכזי בהצלחתן של מערכות יחסים והוא עשוי לתרום להעצמת הביטחון העצמי. ירידה בתפקוד המיני נובעת ממספר רב של גורמים המחולקים לשלוש קבוצות מרכזיות: גורמים אורגניים פיסיולוגיים, גורמים פסיכולוגיים (בהם דיכאון, חרדה, מתח נפשי ועוד), או שילוב שלהם.

קיימים מספר גורמים פיזיולוגיים שיכולים לגרום לבעיות בתפקוד המיני: 

- בעיות הורמונליות הקשורות בהפרשה מהאשכים, המוח ובלוטת האדרנל

- בעיות עצביות נוירולוגיות המובילות לפגיעה בעצבוב המוליך לאזור הגניטאליה 

- בעיות בכלי הדם העורקיים שמקורן בהסתיידות טרשתית (ארטרוסקלורוזיס) של כלי הדם הגדולים והקטנים, ביתר לחץ דם, או בהשפעת תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה.

על הקשר שבין לחץ דם גבוה לבין אין אונות (אימפטונציה)
שכיחותה של אין אונות חלקית או מלאה בקרב אוכלוסיית הגברים הסובלים מיתר לחץ דם גבוהה באופן משמעותי מאשר שכיחות הבעיה באוכלוסייה הכללית:  יותר  מ-30% מהגברים אשר סובלים מיתר לחץ דם סובלים גם מאין אונות, ולמעלה מ-40% מאלה המטופלים באמצעות תרופות להורדת לחץ הדם דיווחו על ירידה ניכרת בתפקוד המיני. הגורם העיקרי המוביל לאין אונות בחולים אלה הוא הסתיידות עורקים  (אטרוסקלורוזיס). 

מחקר שבוצע בשטוקהולם, שבדיה ובחן כ-500 חולים שסבלו מאימפוטנציה מצא כי  85% מהנבדקים סבלו מהפרעה בזרימת הדם העורקית ו- 25% מהם סבלו מיתר לחץ דם. בקרב הנבדקים שנטלו תרופות לטיפול ביתר לחץ דם התפקוד העורקי היה אף גרוע יותר. טיפול תרופתי הניתן לצורך הורדת לחץ דם גבוה יכול לגרום להחמרה באין אונות, לירידה בעוצמת הזקפה וירידה בליבידו משנית לפגיעה בתפקוד המיני. 

בקרב חולים אלה, אשר מקבלים טיפול תרופתי, לא ניתן לדעת האם המקור לאין האונות קשור במנגנון הפעולה של התרופה עצמה והשפעתה על כלי הדם (כולל אלה המצויים באיבר המין), או שהבעיה נובעת מעצם הורדת לחץ הדם על ידי התרופה.

במחקר שבדק קבוצות שונות של תרופות להורדת לחץ דם נמצא כי תרופות מקבוצת חוסמי בטא גורמות לפגיעה קבועה בתפקוד המיני, תרופות מקבוצת מעכבי ACE מובילות להשפעה שלילית על התפקוד המיני ותרופות מקבוצות אחרות גורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד המיני.  לעיתים, שילוב של תרופות שונות מחמיר אף הוא את דרגת האימפוטנציה עד כדי חוסר זקפה מוחלט. כאשר למחלת יתר לחץ הדם מתלווים גורמי סיכון נוספים, כמו עישון או מחלת סוכרת, עלול להתפתח תהליך טרשת מואץ הפוגע באופן ניכר בזרימת הדם לאיבר המין ובעקבות כך מוחמר מצב אין האונות.

כיצד ניתן לטפל באין אונות בחולי יתר לחץ דם?
אם מתפתחת אין אונות במטופלים הסובלים מיתר לחץ דם ומקבלים טפול , הרופא המטפל ישקול שינוי בתרופות הניטלות להורדת לחץ הדם, בעיקר כאשר קיים חשד לקשר בין הטיפול הפומי לירידה בתפקוד המיני. במצבים בהם לא ניתן לבצע שינוי בטיפול התרופתי מסיבות שונות האורולוג ייתן טיפול באין אונות. 

הטיפולים השכיחים ביותר לחולי יתר לחץ דם הסובלים מאין אונות הם:

1. טיפול תרופתי:
מתן תרופות דרך הפה ממשפחת מעכבי אנזים PDE5 . אנזים PDE  גורם לפירוק מרפה השריר CGMP אשר נוצר בגופים הספוגיים של איבר המין, כתוצאה מגירוי מיני המופעל על קצוות העצבים. ה- CGMP מייצר ומשחרר NO (חמצן חנקתי) שגורם ליצירת מרפה השריר הנ"ל. כאשר ניתנת תרופה המעכבת את האנזים,  הפירוק של מרפה השריר נעצר ואז הזקפה מתמשכת. התרופה נלקחת לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. שיעור הצלחת הטיפול הפומי עומד על כ-50% . 

2. טיפול בזריקות- intracorporeal injection:
הזרקות עצמיות לגוף הספוגי (חלל מחילתי) באיבר המין של תרופות: פפברין, רג'יטין ו- PGE1, או שילובים ביניהן. הזריקות ניתנות טרם למגע המיני בהתאם להוראות האורולוג המטפל. 

הטיפול בזריקות עשוי להיבחר במצבים הבאים:

1. במקרים בהם הטיפול הפומי נכשל

2. במטופלים הסובלים מבעיות לב ונוטלים תרופות המכילות ניטריטים ולכן לא יכולים לטול PDE5-I 

3.  חולים עם תסמונת אנגינוטית פעילה, או  עם מחלת לב איסכמית פעילה, או אלו הסובלים מאי ספיקת לב פעילה וערכי לחץ דם נמוכים.

בקבוצות אלה שיעור הצלחת הטיפול בזריקות גבוה ומעל ל-85%. 

לסיכום, הפרעות בתפקוד המיני שכיחות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם, ויתר לחץ דם לכשעצמו, בעיקר אם הוא מופיע יחד עם מחלת כלי דם, סוכרת ועישון, גורם להופעת אין אונות. טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם מחמיר את האימפוטנציה. הרופא המטפל ישקול שינוי בתרופות בהתאם למצב המטופל. כיום, ניתן לטפל באין אונות המופיעה בחולים הסובלים מיתר לחץ דם, בצורה יעילה ובטוחה הן בטיפול תרופתי מתאים או באמצעות טיפול הזרקתי מדויק ויעיל.