על הספקטרום: איך מסווגות הפרעות על הרצף האוטיסטי?

אוטיזם  הוא שם כללי לרצף של הפרעות נוירו-התפתחותיות להן יש השלכות חברתיות והתנהגותיות. על פי המרכזים האמריקאים לבקרת מחלות ומניעתן (ה-CDC), אחד מכל 59 ילדים לוקה באוטיזם בדרגה מסוימת. ברוב המקרים, סימני האזהרה אשר יכולים להעיד על הפרעה על הספקטרום האוטיסטי יופיעו עוד בגיל צעיר, אך לעיתים חלק מהסובלים ממנה מאובחנים רק בבגרות. לפי ה-DSM-IV (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders 5), דירוג האוטיזם נעשה על פי דרגות חומרה, בהתאם לדירוג בשתי סקאלות של ציונים. סקאלה אחת, מדרגת את התפקוד החברתי בעוד שהשנייה נועדה כדי להעריך דפוסי התנהגות חזרתיים ומצומצמים (כמו טקסים), שיכולים להעיד גם הם על קיום ההפרעה. הציון בשני המדדים ניתן על ידי רופא מומחה והוא מייצג את חומרת הסימפטומים. אבחנה נכונה המאגדת בתוכה את הציון בשני המדדים. 

 Africa Studio | Shutterstock

איך מסווגות את דרגות החומרה של הפרעות על הספקטרום האוטיסטי?

הפרעות על הספקטרום האוטיסטי מסווגת על פי 3 דרגות חומרה: 

רמה 1: דורש תמיכה

רמה 1 נחשבת לקלה ביותר מבין הרמות המאובחנות. אלה הסובלים מהפרעה ברמה זו עלולים להתקשות בקיום אינטראקציה חברתית, להגיב בצורה שאינה תואמת את הסיטואציה או לאבד עניין במהירות. כתוצאה מכך, אלה הסובלים מהפרעה בדרגה זו מתקשים לייצר  קשרים חברתיים , בייחוד אם לא ניתנת התמיכה המתאימה. 

מעבר לכך, אלה הלוקים בהפרעה על הספקטרום האוטיסטי בדרגת חומרה זו עלולים לחוות קושי בהסתגלות לסיטואציות מסוימות וכן גם בהתמודדות עם שינויים, כמו סביבה חדשה. חלקם יזדקקו לסיוע בארגון וניהול הזמן ותכנון של פעולות. 

רמה 2: דורש תמיכה משמעותית

אלה הסובלים מהפרעה ברמה זו יהיו בעלי קשיים חברתיים משמעותיים יותר והם עלולים להתקשות בקיום של תקשורת קוהרנטית. בנוסף, הם עלולים שלא להגיב בצורה מתאימה לסיטואציות חברתיות מסוימות. מעבר לכך, נפוצים גם דפוסי התנהגות חזרתיים, כמו התעניינות בנושאים ספציפיים וכן גם דיבור במשפטים קצרים. 

לצד זאת, אלה המאובחנת כסובלים מהפרעה בדרגה זו יכולים להתקשות בתקשורת לא מילולית ובגמישות התנהגותית -  דבר העלול להפריע להם בתפקוד היומיומי. לרוב הם מתקשים להתמודד עם שינויים, ואף יכולים להיקלע לסטרס משמעותי בעקבותיהם. 

רמה 3: דורש תמיכה משמעותית מאד

רמה 3 נחשבת לדרגה החמורה ביותר באבחנה של אוטיזם והיא תתבטא לרוב בפגיעה משמעותית בתקשורת מילולית ובלתי מילולית.

לעיתים קרובות אלה הסובלים מהפרעה בדרגה זו ימנעו מאינטראקציות עם אחרים, יתנהגו בצורה רפטטיבית ויביעו חוסר גמישות התנהגותית משמעותית. הם יתקשו לרוב בשינויים ואף עלולים להיקלע למצוקה קשה בסיטואציות הדורשות מהם להסתגל או לווסת את הקשב. 

מהם הסימפטומים האופייניים?

הסימנים האופייניים להפרעות על הספקטרום האוטיסטי כוללים סימנים התנהגותיים וחברתיים:

הסימנים החברתיים כוללים:

• קושי להתחיל או לתחזק שיחה

• תגובות לא מותאמות לאחר או לסיטואציה

• שיח מפורט מאד על תחומי העניין שלהם

• הימנעות מקשר עין

• הבעות פנים שאינן מתאימות להקשר או לתקשורת

• קושי בהבנת נקודת מבט שונה

הסימפטומים ההתנהגותיים כוללים:

• התנהגויות חוזרנית, כמו ניעה מצד לצד או אמירה חוזרת של מילה או משפט

• יצירת ריחוק מאחרים

• עניין אובססיבי בנושאים מסוימים

• יכולות גבוהות מאד בתחומים מסויימים, כמו מתמטיקה או אמנות

• חוסר יכולת להתמודד עם שינויים בסביבה הקבועה

• עלייה או ירידה ברגישות לגירויים סנסוריים, כמו רעשים חזקים

• קשיי שינה

לחלק מהאנשים האוטיסטים יש קושי בשמירה על שיווקי משקל, קואורדינציה ופעולות מוטוריות נוספות.

אבחנה

מכיוון שמדובר ברצף של הפרעות, אבחנת אוטיזם עלולה להיות מאתגרת. עם זאת, אבחנה מוקדמת חיונית עבור הטיפול ויכולה לאפשר איכות חיים טובה יותר עבור אנשים הלוקים באוטיזם.

בילדים, הסימנים הברורים ביותר לרוב ניתנים לגילוי בגילאי שנתיים עד שלוש. עם זאת, ייתכן והסימנים יופיעו בגיל מבוגר יותר. 

אבחנת אוטיזם בילדים נעשית בשני שלבים:

1. בדיקות התפתחותיות: כל הילדים צריכים לבצע מעקב התפתחותי לאורך הגדילה שלהם. לרוב, רופאים יעריכו סימנים אוטיסטים בילד בגילאי 18-24 חודשים. כחלק מהבדיקה, ההורה או המטפל יתושאלו לגבי התנהגויות שונות של הילד, אופן ההתפתחות והרקע הרפואי המשפחתי.

2. הערכות נוספות: אם קיים חשד להפרעה על הרצף האוטיסטי, הילד יופנה לבדיקות נוספות שיבוצעו על ידי אנשי מקצוע, כמו פסיכיאטרים וקלינאי תקשורת, שיעריכו את היכולות הקוגניטיבית והשפתיות של הילד. 

לעיתים יהיה גם צורך בבדיקות נוספות על מנת לשלול מצבים אחרים. 

בילדים מבוגרים יותר, ייתכן ומי שישים לב לסימני האוטיזם יהיו המורים, המטפלים, ההורים או כל אחד אחר שנמצא באינטראקציה קרובה עם הילד. במצבים כאלו יש לפנות להערכה רפואית באופן יזום.

טיפול

למרות שלא קיימת עוד תרופה לאוטיזם, טיפול מתאים עשויים לסייע בהתמודדות.  טיפולים חינוכיים והתנהגותיים יכולים לאלה הסובלים מאוטיזם ובפרט לילדים צעירים, בתחומים בהם הם מתקשים במיוחד. כך, למשל, מטרת טיפול של מטפל מומחה יכולה להיות שיפור המיומנויות החברתיות והשפתיות בבית הספר, דבר שיכול לסייע לילד לשמר על שיחות עם קבוצת השווים ולפתח מיומנויות הנדרשות על מנת להגיע לעצמאות. חלק מהטיפולים יכולים לערב גם את בני המשפחה או גורמים אחרים בחיי הילד עמם הוא מקיים אינטראקציה קבועה. השתתפות בטיפול יכולה לסייע לבני המשפחה ולמטפלים להבין טוב יותר את המצב ולפתח דרכים יעילות להעניק תמיכה. 

המידע בכתבה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי והוא נועד לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים/ות. אין לראות במידע המוצג עצה רפואית, המלצה ו/או חוות דעת מקצועית.