ריבוי תרופות: איך אפשר לעשות שימוש מושכל בתרופות בגיל המבוגר?

ריבוי תרופות הוא מצב בו מספר רב של תרופות ניטלות במקביל. הסף המוגדר של ריבוי תרופות משתנה מארגון לארגון: בעוד שארגוני בריאות מסוימים מגדירים את התופעה כנטילה של שש תרופות או יותר, אחרים מתייחסים לריבוי תרופות כמצב בו נלקחות שמונה תרופות או יותר במקביל.

 ריבוי תרופות היא תופעה שכיחה בעולם המערבי, בייחוד בקרב קשישים. הסיבה לכך טמונה בעובדה ששכיחותן של רוב המחלות הכרוניות עולה עם הגיל, וכפועל יוצא  גם מספר התרופות הניטלות בשגרה גדל משמעותית. מחקרים שונים ראו כי רוב הקשישים בעולם המערבי סובלים מתופעה של ריבוי תרופות, אולם הממצאים העגומים מעידים על כך ששינוי המצב, וכתוצאה מכך שיפור בבריאותם של הקשישים, פעמים רבות אינו ישים.

sebra | Shutterstock

אילו טעויות יכולות להתרחש בעקבות רישום של מספר תרופות?

ההגדרה היבשה מתייחסת לטעויות ברישום של מספר תרופות בודדות והיא אינה כוללת מאפיינים אחרים הקשורים בתופעה, לרבות:
1. כפילויות – מתן של שתי תרופות בעלות השפעה דומה המיועדות לטיפול באותה המחלה (לדוגמה רישום של לוסק ולנטון לטיפול בכיב בקיבה או בתריסריון).
2. נטילה של תרופה ללא התוויה – כלומר, מתן של תרופה שאינה נחוצה לטיפול במחלותיו של המטופל (למשל רישום של אלוריל למטופל שאינו סובל משיגדון- גאוט).
3. רישום תרופות שאינן ראויות בקשישים – תרופות מסוימות יכולות לגרום לתופעות לוואי מסוכנות בקשישים, כמו סיכון גבוה לנפילות, לירידה קוגניטיבית או לישנוניות מוגזמת.
4. רישום תרופות שאינן מותאמות לתפקודי הכבד ו/או הכליות של המטופל – למשל, רישום של תרופה במינון גבוה ביחס לתפקוד הכלייתי של המטופל.למרות שריבוי תרופות נקשר פעמים רבות להשלכות שליליות עבור המטופל/ת, במקרים מסוימים נטילה של עודף תרופות היא חיונית. כך למשל, מטופלים שעברו צנתור התערבותי (PCI) בעקבות אירוע לבבי, זקוקים לטיפול באמצעות מספר תרופות מעכבות ACE  (כמו חסם בטא,  בסטטין) וכן גם בשילוב של שתי תרופות נוגדות טסיות (למשל אספירין ופלביקס). עם זאת, טרם מתן מרשם של תרופות דומות על הרופא/ה המטפל/ת לשקול היטב את החסרונות והיתרונות של הטיפול הניתן.

האם גם מידת ההיענות של המטופל/ת לטיפול התרופתי משפיעה על הצלחתו ועל תופעות הלוואי שיכולות להתפתח?

היענות לתרופות היא מצב שבו המטופל/ת נוטל/ת את הטיפול התרופתי כפי שהומלץ על ידי הרופא/ה המטפל/ת. למרות שזו נראית כמו דרישה בסיסית וקלה ליישום, מחקרים שונים הראו כי ככל שמספר התרופות הנרשמות למטופל/ת גבוה יותר, כך ההיענות לטיפול התרופתי נמוכה יותר.

אי היענות לתרופות היא תופעה שכיחה בקרב אוכלוסיית הקשישים, הגורמת לשיעור גבוה של תחלואה ותמותה ממחלות שונות. כך לדוגמה, בקרב חולי אי ספיקת לב (רובם קשישים), נמצא כי הסיבה השכיחה ביותר להחמרת המחלה ולאשפוז היא היעדר היענות לטיפול התרופתי.

מבין הגורמים השכיחים המובילים להיענות נמוכה לטיפול ניתן לציין:
1. תקשורת לקויה בין הרופא/ה למטופל/ת
לעיתים, הרופא/ה המטפל/ת מחליט/ה להתחיל טיפול באמצעות תרופה מסוימת, מבלי לקיים דיון עם המטופל/ת בנושא, להסביר את היתרונות והחסרונות של התרופה ולהציג בפני המטופל/ת את החלופות האפשרויות לטיפול זה. על הרופא/ה להציג למטופל/ת או למטפליו/ה את כל המידע על אודות הטיפול התרופתי ולוודא כי קיימת נכונות ויכולת מצד המטופל/ת להתמיד בטיפול.
2. שיקולים כספיים
מבוגרים/ות רבים/ות נאבקים בקשיים כלכליים ועל כן יעדיפו ליטול רק תרופות מסוימות הנתפסות בעיניהם/ן כחשובות יותר לטיפול במחלות העיקריות. לצד זאת, מטופלים/ות מסוימים נוטים לבצע תיעדוף ולרכוש את התרופות הזולות בלבד.
3. ליקויים קוגניטיביים
אדם שאינו זוכר ליטול את תרופותיו ואין מי שמכין לו את התרופות, סביר שההיענות שלו לטיפול התרופתי תהיה נמוכה יותר.
4. אי נוחות בנטילת התרופות
אדם המתקשה בבליעה יעדיף לעיתים להימנע מנטילת כדורים "גדולים".

תרופות לא ראויות בקשישים

מחקרים רבים הראו כי שיעור גבוה מאוכלוסיית הקשישים נטולים תרופות לא ראויות, כלומר תרופות בעלות פוטנציאל לגרימת נזק משמעותי למטופל/ת. הימנעות מתרופות אלה חיונית במיוחד בקרב אוכלוסיית הקשישים והיא עשויה למנוע סיבוכים קריטיים ולשמור על הבריאות הכללית של המטופל/ת.לכן, על כל רופא/ה המטפל/ת בקשישים להכיר את רשימת התרופות המסוכנות, כמו גם את הטיפולים החלופיים האפשריים כדי למנוע נזק מהמטופלים/ות.

איך להתמודד עם תופעת ריבוי התרופות? 4 דרכים שיעזרו

טרם לבחירה ברופא/ה המטפל/ת, מומלץ לוודא כי הפרמטרים הבאים מתקיימים כדי לאפשר טיפול אפקטיבי ויעיל.

1. וודאו שהרופא/ה מכיר את תופעת ריבוי התרופות
טרם לבחירה ברופא/ה, וודאו כי הוא מכיר את התופעה לעומק כדי להפחית את הסיכוי למתן טיפול לא ראוי בקשיש/ה.

2. הקפידו לקיים דיון טרם בחירת הטיפול
חשוב שהרופא/ה המטפל/ת ישתף את הקשיש/ה ואת הקרובים בהחלטה בנוגע לרישום של תרופה מסוימת. כך ניתן להגביר את ההיענות לטיפול התרופתי מצד המטופל/ת ואת שיתוף הפעולה של בני המשפחה.

3. בחנו אם מתקיים מעקב תקופתי אחר הטיפול התרופתי
על הרופא/ה המטפל/ת לבצע מעקב תקופתי אחר התגובה לטיפול התרופתי ולשנות את תכנית הטיפול במידת הצורך כדי למנוע החמרה בתופעות קיימות או התפתחות של השלכות אחרות הנובעות מנטילת התרופה לאורך זמן.

4. הקפידו על הפחתת התרופות שנוטל/ת המטופל/ת ככל הניתן
פעמים רבות בני המשפחה של המטופל/ת מעידים כי "לא ניתן להפחית את כמות התרופות הניטלת, כי זה מה שהרופא אמר". אולם, מחקרים רבים שבחנו את הנושא קבעו כי ברוב המקרים ניתן להפחית באופן משמעותי את כמות התרופות שנוטל המטופל ובכך לשפר את מצבו הרפואי, תפקודו ואיכות חייו. המעקב התקופתי שמצבע/ת הרופא/ה חיוני לשם ניטור מצבו של הקשיש, והפסקת תרופות שאינן נדרשות עוד.