מחלת פרקינסון : רקע , אבחנה וטיפול על קצה המזלג

מחלת פרקינסון תוארה לראשונה עוד בתחילת המאה ה-19, על ידי רופא אנגלי בשם ד"ר ג'יימס פרקינסון . מקורה הוא באבדן תאי עצב האחראיים על ייצור של דופמין (Dopamine) - כימיקל המשמש להעברת מסרים עצביים בין התאים במוח ומהמוח לשרירים. אובדן תאי עצב אלה, הנמצאים בחלק של המוח המכונה "החומר השחור" (Substantia nigra), מוביל להקטנת כמות הדופמין שהם מייצרים וכתוצאה מכך להופעתם של הסימפטומים   האופייניים למחלת הפרקינסון.

שכיחות מחלת הפרקינסון בישראל היא מהגבוהות בעולם, כאשר עם העלייה בתוחלת החיים והתובנה כי יהודים אשכנזים נמצאים בסיכון יתר לפתח את המחלה בשל מטען גנטי ייחודי – הופכת מחלת הפרקינסון לבעיה לאומית.

Daisy Daisy |Shutterstock

באילו גילאים מתפתחת לרוב מחלת הפרקינסון?

הסימנים המוטוריים של מחלת הפרקינסון מופיעים בממוצע בגילאי 55-65 , כאשר כ-10% מהחולים מאובחנים מתחת לגיל 50 ופחות מ-5% יפתחו את התסמינים מתחת לגיל 40 . המחלה יכולה להופיע גם בגיל מבוגר יותר ולמעשה שכיחותה עולה עם הגיל. בנוסף, היא שכיחה מעט יותר בגברים .
 

אילו תסמינים עלולים להתפתח בשל המחלה?

היום אבחון המחלה תלוי בעיקר בהופעת הסימנים המוטוריים הכוללים רעד במנוחה , איטיות, נוקשות שרירים (שבאופן קלאסי מתחילה באופן אסימטרי, בצד אחד של הגוף). רעד במנוחה שכיח מאוד וקיים ב-60-70% מהחולים בעת אבחון המחלה. לרוב, הוא מורגש בעיקר ביד. לצד זאת גם תסמינים, כמו נוקשות שרירים בצד המעורב, איטיות או חוסר זריזות בתנועות חוזרות וירידה בכמות התנועות הספונטניות, כגון טלטול הזרוע המעורבת בזמן הליכה שכיחים.

אבחנת המחלה מתבצעת אמנם על פי התסמינים המוטוריים, אך ידוע כיום כי התהליך הניווני במוח מתחיל כבר שנים רבות (10-30 שנים) לפני הופעת הפרעת התנועה. משכך, עלולים להופיע תסמינים נוספים שיפריעו לחולה עוד קודם.
מבין התסמינים הנפוצים ניתן לציין הפרעות שינה עם נטייה לחיות ולהתנהג את שנת החלום, אובדן חוש הריח, עצירות, הפרעות בתפקוד המיני, הפרעות בשליטה על השתן , תסמיני כאב – בעיקר בכתף, בגב או ברגל אחת , שינויים במצב הרוח עם נטייה לחרדה ולדיכאון ואף קשיים בחשיבה , בתכנון וביוזמה . יש לציין כי שינויים אלה מיוחסים למחלה רק בדיעבד, לאחר שבוצעה האבחנה על בסיס התסמינים המוטוריים.

כיום ידוע כי לא מעט חולים מוגבלים יותר מהתסמינים הלא מוטוריים של המחלה אשר פוגמים באיכות חייהם של החולים ובני משפחותיהם . לכן, הטיפול הכוללני בחולה עם מחלת פרקינסון חייב להביא בחשבון גם את אותם התסמינים הלא מוטוריים אשר מפריעים לחולה.

מהן דרכי הטיפול?

נכון להיום, אין בידינו תרופה אשר מסוגלת לרפא את המחלה, לחדש את תאי המח שנפגעו או לעכב את התהליך הניווני,  אולם משאבים מחקריים מרובים מופנים בכיוון של מציאת תרופה שכזו .

לצד זאת , מחלת הפרקינסון נבדלת באופן חד ממחלות ניווניות אחרות של המוח בהקשר הטיפולי וכיום קיים ארסנל די גדול של תרופות אשר מקלות על הסימפטומים ויכולות להעלים רבים מסימני המחלה בשלביה המוקדמים ולמתן אותם בשלבים מאוחרים. תרופות אלו פועלות במנגנונים שונים על מנת לשפר את התפקוד הדופמינרגי במוח .

הטיפול במחלה נעשה בעיקר על-ידי תרופות המעלות את הדופמין במוח, לצד טיפול רב-תחומי הכולל סיוע תומך במגוון צרכים של החולה ובהם סיוע נפשי וסוציאלי, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולי ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור, ייעוץ סקסולוגיה ועוד. טיפול רב-תחומי זה לצד השגת איזון תרופתי, מאפשרים הקלה בתסמיני המחלה.

הדור הבא של הטיפול בפרקינסון: מענה גם לשלבי המחלה המאוחרים

בשלבים מתקדמים של המחלה, ישנם חולים להם ניתן להציע טיפול מתקדם באמצעות ניתוח לגירוי עמוק של המוח (Deep Brain Stimulation- DBS ) או באמצעות משאבות להזלפה רציפה של תרופה  (משאבות דאודופה או אפומורפין) .

בעשורים  האחרונים חלה התקדמות רבה גם בטיפול בשלבי המחלה המתקדמים, הן בשכלול ניתוחים לגירוי עמוק של המח ע"י אלקטרודות, והן בשדרוג הדרכים למתן רציף של תרופות (בהזלפה מתמשכת למעי , בהזלפה מתמשכת דרך משאבה לאזורים תת עוריים וכיוב'). כל הטיפולים המתקדמים הנ"ל נכללים בסל התרופות בישראל .לצד זאת, מתנהל מחקר אינטנסיבי למציאת התרופה אשר תאט את קצב התקדמות המחלה וכיום מופנית גם תשומת לב רבה לטיפול בהיבטים הלא מוטוריים של המחלה.

הטיפול  בפרקינסון מותאם לכל חולה ואף לכל משפחה באופן אישי, למעשה אין דומה הטיפול בתחילת המחלה בחולה צעיר לטיפול בחולה קשיש. כדי לבחור את אסטרטגיית הטיפול המתאימה, מומלץ לפנות לנוירולוג המתמחה בטיפול בהפרעות תנועה לשם אבחון מקיף של המחלה, ביטוייה, והשלב בו היא נמצאת והתאמת אסטרטגיית טיפול שתשפר, ככל הניתן, את החיים לצד מחלת הפרקינסון.