גישת התכונות (Trait Approach to Personality)

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים בייאוש " אין מה לעשות הוא פשוט טיפוס עצבני"; "היא כזאת, אי אפשר לשנות אותה"... אמירות אלו ודומות להן מצביעות על הנטייה האנושית הבסיסית לסווג אנשים ולנסות למיינם לקבוצות שונות.

למעשה, הניסיון למיין בני אדם לפי טיפוסים שונים הינו עתיק יומין. עוד במאה ה 5 לפנה"ס חילק היפוקרטס, הרופא היווני, את בני האדם ל 4 טיפוסים: הדיכאוני, הרגזן, האדיש והשמח. היפוקרטס קישר טיפוסים אלה לארבעה נוזלי גוף: מרה שחורה, מרה צהובה ריר ודם. במאה ה- 19 פרנץ גל, אבי "תורת הפרנולוגיה", טען שהתפתחות המוח והגולגולת מעידים על אישיות האדם. גל בנה את תורתו על בסיס ההנחה שאזורים שונים במוח, האחראים על תפקודים מסוימים ותכונות אופי, מתפתחים בצורה שונה אצל טיפוסים שונים. בשל כך, זיהוי טיפוסי האישיות השונים אפשרי באמצעות מישוש צורת הגולגולת.

כיום גישת התכונות לא מתייחסת לקשר בין משתנים גופניים ואישיות האדם, אולם היא נחשבת עדיין לאחת הגישות לחקר האישיות, העוסקת במיון בני האדם לקבוצות שונות. על פי הגישה ניתן לאפיין בני אדם לפי הנטיות ההתנהגותיות שלהם. בניגוד לגישה הדינאמית, זוהי אינה גישה העוסקת בגרעין האישיות או בהתפתחותה, ואינה מנסה למצוא גרעין משותף בין בני האדם. גישה זו עוסקת באבחון של טיפוסי אישיות, התכונות המאפיינות אותם וההתנהגויות הנובעות מתכונות אלה. קטל ושאלון 16 גורמי האישיות שחיבר הוא נציג מובהק של שיטה זו.