מניעת ריח רע מהפה

חשוב לדעת

ריח נעים מהפה יכול לשפר את האינטראקציה עם הסביבה ולהפוך אותה לחוויה מהנה. על פי מחקרים ועדויות נוספות, הפעולות המפורטות להלן עשויות לסייע בהתמודדות עם ריח רע מהפה.

• בקרת הגופרית
• שימוש באופן קבוע במשחת שיניים, או בתכשיר לשטיפת הפה, שמכיל תרכובות אבץ, או כלור דו חמצני מיוצב, המסייעים להתגברות על  הריח – שנגרם על ידי החומרים הכימיים המצויים בגופרית.
• הקפדה על היגיינה.
• צחצוח שיניים ושימוש בחוט דנטאלי לניקוי המרווחים שבין השיניים, באופן קבוע, לצורך שמירה על שיניים נקיות מחלקיקי מזון, שעלולים להוביל למצב של ריח רע מהפה.
• קרצוף הלשון.
• צחצוח הלשון, או שימוש במגרדת לשון באופן קבוע, על מנת להסיר גורמי ריח רע ולפקח על רמת החיידקים.
• בדיקה על ידי רופא השיניים.
• ביקור אצל רופא השיניים, על מנת לבדוק אם קיימות בעיות שתורמות למצב של ריח רע מהפה וקשורות לבריאות הפה.

המלצות אלו הן חלקיות בלבד ואינן אמורות להחליף התייעצות עם רופא, או עם רוקח. בהמשך המאמר יובא מידע מפורט ומעמיק יותר בנוגע לתרופות, ויטמינים, צמחי מרפא, תזונה ושינויים באורח החיים שעשויים להועיל.

מה הכוונה ריח רע מהפה?

באשת הפה (הליטוזיס) היא המונח המקצועי המתאר ריח רע שנודף מהפה. על פי ההערכות כ- 50 עד 65 אחוזים מכלל האוכלוסייה, סובלים מבעיה זו.

ב- 90% מהמקרים מקור הבעיה נמצא בפה  וכולל בין היתר: בעיות היגיינה, מחלות מיסב השן, הצטברות שכבה על הלשון, שאריות מזון, טיפול לקוי בשיניים וזיהומים בגרון. 10 האחוזים הנותרים נובעים מבעיות מערכתיות, כמו כיב קיבה (כאשר הוא קשור לזיהום), מחלות בכבד או בכליות, סוכרת, סרטן, או אפילו דמיון (אנשים בריאים לפעמים מתלוננים על ריח רע מהפה, שאף אחד אחר מלבדם אינו מסוגל להריח, ואינו קשור לשום בעיה קלינית).

ברוב המקרים ריח רע מהפה מצביע על גז גופרית, שמיוצר על ידי חיידקים שנמצאים בפה. גורמים התומכים בצמיחתם של חיידקים אלו, מגבירים את הנטייה למצב של ריח רע מהפה. 

לדוגמא הצטברות של מזון בתוך כיסים מסביב לשיניים, מסביב לבליטות הנמצאות בחלק האחורי של הלשון, או בכיסים קטנים בשקדים, תאים שנושרים מהפה וזרימה מועטה מידי של רוק. ליחה בגרון, או בסינוסים יכולה אף היא לשמש קרקע פורייה לחיידקים. התנאים הטובים ביותר להיווצרות ריח רע מתקיימים בשעות הלילה ובין הארוחות.

למרות העובדה שריח רע מהמפה מהווה בראש ובראשונה מטרד וגורם למבוכה, במחקרים נמצא שגזי הגופרית, שאחראים לבאשת הפה (מימן גופרי ומתיל מרקפטן), עלולים לגרום גם לנזק ברקמות שבפה ועלולים להוביל למחלות מיסב השן (דלקת בחניכיים וברצועות שתומכות בשיניים). 

כאשר מחלה במיסב השן מתקדמת, גם באשת הפה עלולה להתקדם, מאחר והחיידקים מצטברים בכיסים שנוצרים בסמוך לשיניים.

אורח חיים

שינויים באורח החיים שעשויים להועיל

שמירה על היגיינת הפה, היא כנראה הדרך היעילה ביותר להפחתת ההצטברות של פסולת וחיידקים, שגורמים למצב של ריח רע מהפה. שמירה על היגיינת הפה כוללת צחצוח שיניים וניקוי בין השיניים באמצעות חוט דנטאלי באופן קבוע, ו/או שימוש במכשירי שטיפה מכאניים להסרת שאריות מזון, שהצטברו לאחר הארוחה. 

צחצוח הלשון, או שימוש במגרדת לשון, במיוחד באזור הגבשושי של הלשון, עשויים לסייע בהסרת גורמי הריח וכן להפחית את כמות החיידקים שנמצאת בפה באופן כללי.

בשל חלקן המשמעותי של מחלות בחניכיים בגרימת באשת הפה, מומלץ לטפל בשיניים באופן קבוע, לצורך מניעה של מחלות חניכיים, או לצורך טיפול בהן. הטיפול בכיסים במיסב השן כולל לעיתים ניקוי אבן שן.

זרימה מצומצמת של רוק מעלה את ריכוז החיידקים בפה ומחמירה את הריח הרע. אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפה יבש הן תרופות, כמו אנטיהיסטמינים, תרופות נוגדות דיכאון מסוימות ותרופות משתנות. גם מצבים כמו נשימת פה כרונית, טיפולי הקרנה, התייבשות ומחלות שונות, יכולים לתרום למצב של ריח רע מהפה. 

שימוש באמצעים להגברת יצור הרוק בפה (כמו לעיסת מסטיק ללא סוכר ושתיית מים), עשויים לשפר מצב של באשת הפה, כאשר זאת נובעת מזרימה דלילה מידי של רוק. הימנעות מאלכוהול (שבאופן אירוני הוא אחד הרכיבים בתכשירים רבים לשטיפת הפה), עשויה אף היא לסייע, משום שאלכוהול מייבש את הפה.

כאשר החיידקים הנמצאים בפה באים במגע עם חומצות אמינו, שמכילות גופרית מתגבר יצור גזי הגופרית, שאחראים להיווצרות ריח רע מהפה.. 

תגובה זו הודגמה במחקר בו ריכוז גזי הגופרית הללו בפה עלה, לאחר שהמשתתפים במחקר שטפו את הפה בתכשיר שהכיל חומצת אמינו בשם ציסטאין. ניקוי הפה לאחר אכילה של מזונות עשירים בגופרית, כמו מוצרי חלב, דגים ובשר, עשויה לסייע בסילוק שאריות מזון, שמזינות גם את החיידקים.

תוספי מזון    

ויטמינים שעשויים להועיל

מאחר ורוב המקרים של באשת הפה נובעים מתרכובות ריחניות שמיוצרות על ידי החיידקים, אמצעים כלליים לצמצום כמות החיידקים כמו גם טיפול ממוקד במניעת מחלות מיסב השן ודלקות חניכיים עשויים לסייע. תכשירים לשטיפת הפה, או משחות שיניים המכילות רכיב שנקרא כלור דו חמצני מיוצב, מסייעות כפי הנראה במניעת ריח רע מהפה, בכך שהן נלחמות ישירות ברכיבי הגופרית שנמצאים בפה. 

במחקר אחד נמצא כי ריח רע מהפה הופחת לפרק זמן של ארבע שעות לפחות, לאחר שימוש בתכשיר לשטיפת פה שמכיל את החומר הנ"ל.

מחקרים מוקדמים יותר הדגימו את יכולת האבץ לצמצם את הריכוז של תרכובות גופרית נדיפה בפה. במחקר אחד נמצא שהוספת אבץ למשחת שיניים שמכילה סודה לאפיה הפחיתה את באשת הפה, בכך שהורידה את רמות התרכובות הללו בפה. במחקר אחר נמצא שתכשיר לשטיפת פה שמכיל אבץ, נטרל את הנזק הנגרם על ידי מתיל מרקפטן לרקמות של מיסב השן בפה.

חלק מהרופאים ממליצים על תוספי תזונה לצורך מניעה וטיפול במחלות מיסב השן, ביניהם ויטמין C (אנשים הלוקים במחלת מיסב השן, לעתים קרובות סובלים מחסר של ויטמין C), ויטמין E, סלניום, אבץ, קואנזים Q10 וחומצה פולית. חומצה פולית מפחיתה גם את הרגישות לדלקות בחניכיים כאשר משתמשים בה לשטיפת הפה.

האם קיימות תופעות לוואי או תגובות גומלין?

צמחי מרפא

צמחי מרפא שעשויים להועיל

חלק מהתכשירים הנמכרים בשוק כתכשירים לשטיפת פה, מועילים לפתרון הבעיה בשל העובדה שהם מכילים תימול  (מקורנית) ואוקליפטול (מאקליפטוס), שמנים ארומטים שפעילותם נגד החיידקים מוכחת. על פי דיווח אחד, ספירת החיידקים בפה צנחה שלושים שניות לאחר השימוש בתכשיר לשטיפת פה בשם ליסטרין, שמכיל תימול ואאוקליפטול. במחקרים נמצאים כי התימול לבדו מצליח לעצור את הצמיחה של החיידקים הנמצאים בפה. 

בשל תכונותיהם האנטי בקטריאליות, שמנים ארומטים נוספים המופקים מעץ התה, משום, מקימל, ממנטה וממרווה, כמו גם צמחי המרפא מור ודמיה יכולים לשמש כרכיבים בתכשירים לשטיפת פה או במשחות שיניים. בשל הסיכון להתפתחות תגובות אלרגיות, או תופעות לוואי במידה ובולעים חלק מהשמנים הללו, מומלץ להתייעץ עם מומחה לפני שממשיכים בטיפול עצמי בשמנים ארומטים שאינם מאושרים למכירה ללא צורך במרשם לטיפול בבעיית ריח רע מהפה.