הגדלת חזה

מבוא
הגדלת חזה הוא ניתוח אסתטי פופולרי מאוד בקרב נשים בארץ ובעולם. בתרבות המודרנית ובמדינות חוף רבות דוגמת ישראל וברזיל בהן תרבות הפנאי ואופנת הקיץ מבליטות את החזה, נשים רבות מייחסות לחזה חשיבות אסתטית המשפיעה על תחושת הנשיות והביטחון העצמי. הניתוח נועד להעניק לחזה מראה אסתטי ושופע, לשפר את האסתטיקה של החזה במקרה של "שדיים צינוריים", שאינם בעלי מראה אנטומי או במקרים של אי-סימטריה, להבליט אותו ולהעניק לו יותר נפח, נוכחות ובולטות.
ניתן לחלק את קהל הנשים הפונות לניתוח למספר קבוצות:

1. בחורות צעירות בהן החזה כלל לא התפתח חשות חוסר בטחון עצמי ומבוכה נכרת ועל כן פונות לניתוח בגיל צעיר מאד לרוב לפני השירות הצבאי. במקרים רבים קיים "סיפור משפחתי" של חוסר התפתחות השדיים.

2. נשים צעירות בעלות חזה קטן ויפה אך לא מספיק בולט לטעמן, אשר מעוניינות בהגדלת נפחו ובהבלטתו. במקרים אלו חשוב להקפיד שבחירת השתל תעשה בצורה נכונה ולא מוגזמת מדי, כדי להגיע לתוצאות טובות יותר. 

3. נשים לאחר הריונות ולידות: החזה משנה את צורתו באופן ניכר לאחר ההיריון הראשון והשני ובעיקר בעקבות הנקה ממושכת והופך ריק רפוי וצנוח (נשים רבות משתמשות בביטוי "שקיות שוקו"...) במקרים אלו חשוב להבדיל בין התרוקנות וצניחה ולאבחן את מידת הצניחה ביחס להתרוקנות. הטיפול בהתרוקנות הוא מילוי עם שתל, הטיפול בצניחה הוא הרמה. לעתים דרגת הצניחה היא קלה ומילוי נכון של הרקמה עשוי להביא לתיקון מספק בדרגת הצניחה. במקרים בהם הצניחה משמעותית יותר יש צורך לשלב הגדלה ומילוי על ידי שתל עם הרמה - הגדלה והרמת חזה.

4. בחורות ונשים עם אסימטריה מולדת או התפתחותית ומראה השדיים שלהן לא אסתטי סובלות לרוב מפגם התפתחותי של השדיים הקרוי "שדיים צינוריים" או "חזה צינורי" - TUBEROUS-BREAST. מקרים אלו דורשים התייחסות מעמיקה יותר מתוך מטרה לעצב את השדיים בצורה האסתטית והאנטומית ביותר שניתן ועל מנת ליצור סימטריה מירבית. לעתים נדרש יותר מניתוח אחד על מנת להשיג תוצאה מיטבית. לעתים יש צורך בביצוע ניתוחים שונים בשני צדי החזה על מנת לאזן ולהשיג סימטריה מירבית לרוב הגדלה בצד אחד והגדלה והרמת חזה או אף הקטנת חזה בצד השני. על אף מורכבות הניתוח במקרים רבים תיתכן מידת שיפור משמעותית באסתטיקה של השדיים לאחר הניתוח.
 
הכנה לניתוח
הפגישה הראשונה והחשובה ביותר היא פגישת הייעוץ. במהלכה, סוקר תחילה הרופא המנתח את הרקע הרפואי של המועמדות לניתוח ובהמשך מנסה להבין מהן התלונות ביחס למראה האסתטי של השדיים: גודלם, צורתם, מנח השדיים על פני החזה ומידת הסימטריה. בהמשך מנסה המנתח להבין מהן השאיפות והמטרות האסתטיות אותן מצפה המועמדת לניתוח להגשים. בהמשך מבצע המנתח מדידות מדויקות של רוחב החזה, השדיים והמרחק ביניהם, עובי רקמת השד, מידת האלסטיות של מעטפת העור ורקמת השד. על פיהם ייבחר את מידות השתלים המתאימים בכל מקרה ומקרה.
בהמשך מבוצעת סמולצית מדידה במהלכה מוסיף המנתח שתלי מדידה בגודל הרצוי לחזיית מדידה מיוחדת אותה לובשת המועמדת לניתוח מול המראה על מנת להדמות בצורה הקרובה ביותר את התוצאה הצפויה לאחר הניתוח.

בדיקות דם כהכנה לניתוח: ספירת דם, תפקודי קרישה – מעריכים את יכולת הגוף ליצור קרישת דם תקינה ולמנוע בעיות דמם לאחר הניתוח. אק"ג ובמקרים מסוימים (מעשנות, מעל גיל 50) צילום חזה – בכדי לתת לרופא המרדים מידע בסיסי לגבי בטיחות ההרדמה.
בדיקת על-קול שדיים (אולטרסאונד) – להעריך את מרקם השדיים בנשים צעירות או כאשר רקמת השד מגורגרת.
ממוגרפיה – בנשים לקראת גיל 40 או בנשים בסיכון גבוה לסרטן שד עקב נטייה גנטית או משפחתית.

בחירת השתל 
קיים מגוון גדול מאד של שתלים בארץ ובעולם. השתלים נבדלים זה מזה במספר תכונות:

צורה 
קיימים שתלים עגולים בעלי צורת "כיפה" ושתלים אנטומיים בעלי צורת "טיפה" או "אגס" . בעקרון, ככל שמעטפת העור ורקמת השד דקה יותר כך תיראה יותר צורתו של השתל מבעד לעור ובמקרים אלו ייתכן ויהיה צורך בשימוש בשתלים אנטומיים. ככל שרקמת השד עבה יותר כך ניתן להשתמש בשתלים עגולים בכדי לקבל שד במראה טבעי.

מילוי 
בעבר, בייחוד בארה"ב נעשה שימוש רב יותר בשתלי מי-מלח, כיום במרבית המקרים נעשה שימוש בשתלי סיליקון שהנם שתלי החזה הנפוצים ביותר. הסיליקון עבר מספר שיפורים, שדרוגים ושינויים במרוצת השנים. הדורות המתקדמים של שתלי הסיליקון המודרניים מכילים ג'ל סיליקון מיוצב או צמיג (קוהסיבי). כיום, גם אם במרוצת הזמן ייווצר נקב במעטפת השתל, הסיליקון לא ינזול ממעטפת השתל, והשתל לא ייאבד מצורתו. אלו השתלים הבטיחותיים ביותר שיש כיום לרפואה ולמדע להציע. שתלים אלו עברו במשך שנים רבות בדיקות מדוקדקות עד אשר קבלו לבסוף בשנת 2003 את אישור ה-FDA האמריקאי.

פרופיל
היחס בין רוחב השתל לבין מידת התבלטותו נקרא פרופיל השתל. שתלים בעלי פרופיל נמוך הנם פחוסים ושטוחים יחסית. השימוש בשתלים אלו מוגבל למדי. שתלים בפרופיל בינוני מקנים מראה יותר טבעי, שתלים בפרופיל גבוה הנם השתלים הנפוצים ביותר ומקנים לחזה מראה שופע ומלא בקוטב העליון, שתלים בפרופיל גבוה ביותר מקנים לחזה מראה "פוש-אפ" וניתן להשתמש בהם במקרים בהם המטרה היא לתת מקסימום נפח בשדיים צרים יחסית.

מעטפת 
מעטפת השתל עשויה לרוב מסיליקון אלסטומר שהנו מוצק וגמיש. המעטפת יכולה להיות חלקה או מחוספסת. בעבר מרבית השתלים היו בעלי מעטפת חלקה. כיום מרבית השתלים המודרניים הנם מחוספסים. החספוס מאפשר לרקמה להצמד לשתל והוא אמור להקטין את הסיכון להתקשות קופסיתית.

מיקום השתל
את השתל ניתן למקם בכיס מעל השריר או מתחת לשריר. לכל שיטה יתרונות וחסרונות, המנתח יבחר בשיטה העדיפה בעיניו בכל מקרה על פי ניסיונו. שריר החזה הגדול - Pectoralis Major משמש רקמת כיסוי נוספת במקרים בהם רקמת השד והעור דקות למדי. במרבית המקרים רקמת השד דקה למדי ובהם יעדיף המנתח למקם את השתל מתחת לשריר. השיטה המודרנית ביותר הנה הגדלה בחלל כפול -  DUAL-PLANE הגדלה בחלל כפול שחלקו העליון מתחת לשריר וחלקו התחתון מעל השריר. שיטה זו משלבת את מירב היתרונות של שתי השיטות הישנות יותר והנה השיטה המועדפת בעיני מנתחים רבים.

הניתוח
הניתוח נעשה תחת הרדמה כללית, אורך כשעה עד שעה וחצי ולרוב ניתן לשוב הביתה עוד באותו היום. במהלכו יוצר המנתח כיס אליו מוחדר השתל שנבחר. ניתן למקם את החתך בשלוש אפשרויות: הנפוץ ביותר הנו חתך בקפל השד אשר לאחר ההחלמה מותיר סימן עדין ומוחבא בקפל ולרוב ללא סימנים גלויים על פני השדיים. ישנם מנתחים המעדיפים לבצע חתך בהיקף העטרה, בחלק קטן מהמקרים ובייחוד באותם מצבים בהם יש צורך לשנות את גודלה או מיקומה של העטרה, יבוצע החתך סביב העטרה. במקרים מיוחדים ניתן לבצע את החתך בבית השחי אך שיטה זו היא הנדירה ביותר ויש לה מספר מגבלות וחסרונות. ההקפדה על סטריליות בניתוח זה היא מירבית ובמרבית המקרים ייבחר המנתח להמשיך בטיפול האנטיביוטי הן במהלך הניתוח והן בתקופת ההחלמה שלאחריו. בסיום הניתוח החתך נתפר בתפרים נמסים שאין צורך בהוצאתם והחזה נחבש בחבישה אלסטית רכה נצמדת או בחזיית ספורט מיוחדת, המספקת תמיכה לחזה בתקופת ההחלמה. 

תהליך ההחלמה
ההחלמה מהניתוח משתנה אך מרבית הכאב וההגבלה בתפקוד הם במהלך שלושת הימים הראשונים שלאחר הניתוח. מנוחה חשובה מאד לתהליך ההחלמה. חזרה לעבודה משרדית רגילה היא לרוב בתוך כשבוע. חזרה לפעילות גופנית הדורשת מאמץ של הידיים יכולה להתארך לשבועיים או יותר. לפעילות ספורטיבית בהיקף מלא ניתן לשוב רק כחודש לאחר הניתוח. בימים שלאחר הניתוח יש כאבים והחזה נפוח מעט. במקרים נדירים עלולים להופיע שטפי דם על פני החזה. דרגת הכאב משתנה מאישה לאישה ובהתאם לטכניקה הניתוחית ונמשכת לרוב ימים ספורים בלבד. ניתן ליטול משככי כאבים כגון אקמול אופטלגין וכד' במידת הצורך ולאחר עיון בעלון לצרכן. הזרקת תרופה מאלחשת לסביבות שד בסיום הניתוח עשויה להקל על הכאבים בשעות הראשונות לאחר הניתוח ומסייעת להפחית את הכאב בימים שלאחר מכן.

בתוצאה ניתן להבחין מיד לאחר הניתוח אך לעתים לוקח זמן מה עד שהשד מקבל את צורתו היפה, העגולה והטבעית. הנפיחות והמתיחות בשדיים לאחר הניתוח יחלפו כעבור כשבועיים עד חודש אך לעתים כאשר עור השדיים מתוח מלכתחילה התהליך עשוי להתארך למספר חודשים. תהליך החלמת הצלקת אורך עד שנה. התוצאה המתקבלת יכולה להישמר לשנים רבות. יחד עם זאת, שינויי משקל משמעותיים, הריונות ולידות ובייחוד הנקה ממושכת, כמו גם נטייה שלא ללבוש חזייה יכולים כולם לתרום בדרגה זו או אחרת לשינויים החלים על רקמת השד. שינויים אלו עשויים בבוא העת להוביל את המנותחות לרצות לעבור ניתוח לעיצוב השד פעם נוספת.

סיכונים בניתוח
כמו בכל ניתוח פלסטי גם בניתוח זה קיימים סיכונים ובמקרים נדירים ייתכנו אף סיבוכים אך הם נדירים יחסית. דווקא במצבים אלו נמדד המנתח ביכולתו לטפל כראוי במקרים החריגים מתוך מטרה למנוע נזק לרקמות על מנת לעזור לך להתגבר על כל מכשול שיצוץ בדרך להשיג עבורך את התוצאה הטובה ביותר שניתן.

דימום
במהלך הניתוח מפריד המנתח את הרקמות בכדי ליצור כיס. ברקמה קיימים כלי דם רבים הנצרבים במהלך הניתוח. במרבית המקרים כלי דם אלו אינם מדממים לאחר הניתוח. במידה ובסוף הניתוח קיים דמם יותר מהרגיל ייתכן והמנתח ייבחר להשאיר צינורית ניקוז אשר תישאר כ-3-4 ימים ותוסר במרפאה. במקרים נדירים מאד אם לאחר הניתוח ישנה נפיחות מוגברת בצד אחד ייתכן צורך בניתוח חוזר על מנת לנקז את עודפי הדם ולהחזיר את השתל למקומו.
 
זיהום
נדיר ביותר, ההקפדה על סטריליות בניתוח זה הנה הגבוהה ביותר מבין כל הניתוחים בכירורגיה פלסטית. יינתן טיפול אנטיביוטי סב-ניתוחי. במידה וקיים זיהום התחלתי כגון אודם בעור ללא הפרשה מוגלתית ניתן לטפל באנטיביוטיקה רחבת טווח, לעתים יש צורך בטיפול בהזלפה לווריד. במקרים נדירים בהם הזיהום הנו סביב השתל עם הפרשה מוגלתית תתכן "דחיית השתל".
 
פתיחת תפרים, חשיפת השתל, "דחיית" השתל
במקרים נדירים ביותר, במידה והשתל נחשף עקב זיהום או ריפוי לא תקין של החתך הניתוחי ייתכן שיהיה צורך בהוצאת השתלים בניתוח, ורק לאחר מספר חודשי החלמה ניתן יהיה לבצע את הניתוח מחדש. סיבוך זה מכשיל את הניתוח אך הוא כאמור נדיר ביותר.

צלקות 
במרבית המקרים החתך בקפל השד ייראה כפס על העור כמו שצוייר בעט או טוש. במקרים נדירים של בעיה בהחלמה או נטייה גנטית להצטלקות גסה תיווצר צלקת גסה יותר אשר אולי תצריך ניתוח מתקן. צלקות סביב העטרה במקרים של עטרה רחבה יכולות להתרחב עם הזמן.

א-סימטריה 
במרבית המקרים קיימת דרגה מסוימת של אי סימטריה לפני הניתוח. אי סימטריה יכולה להיות בגודל או בנפח השד אך יכולה להיות גם במיקום השד על פני החזה בגובהו ובמיקום הפטמה והעטרה ומידת הצניחה שלהן. כאשר קיימת אי סימטריה נכרת אחת המטרות הטיפוליות בניתוח הנה שיפור הסימטריה אך בכל מקרה לאחר הניתוח כמעט תמיד תוותר דרגה מסוימת של אי סימטריה. נדיר שניתוח יחמיר אי סימטריה קיימת.
 
התקשות קופסיתית  
המנתח יוצר כיס שמותאם בדיוק למידותיו של השתל, במקרים נדירים עקב בעיות  ריפוי והצטלקות נוצרת התקשות והתכווצות מוגזמת של הכיס. במקרים קלים והתחלתיים ניתן לעתים לטפל תרופתית בשילוב עם עיסוי, אך במקרים של התקשות קופסיתית משמעותית יותר לעתים הפתרון היחידי הנו ניתוח מתקן במהלכו מסיר המנתח את השתל יחד עם הקופסית סביבו ומחדיר שתל אחר לרוב גדול יותר.
 
אובדן תחושה בפטמות או בעור   
במהלך הפרדת הרקמות המנתח מקפיד לשמור על סיבי העצב ככל שניתן, יחד עם זאת באחוז קטן מהמקרים קורה שישנה לאחר הניתוח ירידה בתחושה לעור או לפטמות. הסיכון עולה ככל שמנסים להחדיר שתלים גדולים יתר על המידה. במידה וקיימת ירידה בתחושה היא עשויה להשתפר הדרגתית אפילו עד שנתיים לאחר הניתוח, אך ייתכן ותיוותר חוסר תחושה או תחושה עמומה באופן קבוע באחוז קטן מהמקרים.

תוצאה אסתטית לא אופטימלית
מאחר ומטרת הניתוח היא להגדיל ולעצב את השדיים, ייתכן והתוצאה המתקבלת לא תתאם את ציפיותיה של המנותחת. על מנת למנוע אכזבה מנתח מנוסה יידע להתאים את סוג הניתוח וסוג השתלים בכל מקרה ומקרה ויידע לבצע התאמת ציפיות בהתאם ליכולתו להשיג עבורה את התוצאה האידיאלית.
 
צורך בניתוח מתקן או ניתוח נוסף בעתיד  
באחוז קטן של המקרים במידה והתוצאה לא משביעת רצון ייתכן וייווצר צורך בביצוע ניתוח מתקן. בנוסף נשים אשר בצעירותן עוברות ניתוח אסתטי של השדיים צריכות לדעת שהשדיים כמו גם אזורים אחרים בגוף האישה משתנים מאד במרוצת השנים. השדיים הנם אבר מאד דינמי ומשתנה בעקבות הריונות, לידות, הנקות, שינויי משקל ואפילו במהלך המחזור החודשי. וסביר להניח שנשים שהאסתטיקה של השדיים חשובה להן תמצאנה את עצמן בעתיד במצב בו הן תחשובנה כי השדיים היפים שהיו להם לאחר הניתוח כבר לא כל כך יפים וייתכן שיהיה צורך לבצע ניתוח נוסף בעתיד על מנת לשמר את האסתטיקה ככל שניתן.