טיפולים להסרת ערמונית מוגדלת שפירה - חלק א'

4 מתוך כל 10 גברים מעל גיל 55 סובלים מערמונית מוגדלת. מספר זה גדל ל-7 מתוך כל 10 גברים מגיל 70 ובגיל 80 השכיחות גבוהה אף יותר.

תפקידה של בלוטת הערמונית
לייצר נוזל הנותן חיות לזרעונים, לצורך הפריית ביצית האישה. הבלוטה ממוקמת בבסיס שלפוחית השתן. היא עוטפת ויוצרת את השופכה האחורית אצל הגבר. כשבלוטת הערמונית גדלה, היא לוחצת על צינור השתן וגורמת בשלב הראשוני לחסימה חלקית של יציאת השתן, ובמשך הזמן, במידה ולא מטפלים בהפרעה זו, אף גורמת לאצירת שתן מוחלטת אשר מצריכה ניקוז מיידי של שלפוחית השתן ע"י צנתר (קטטר).
עצם גדילת הערמונית, כשמדובר בהגדלה שפירה(לא סרטנית), אינה מהווה בעיה. אולם כיוון שבלוטת הערמונית חובקת את אותו צינור שתפקידו להוביל שתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף – יוצרת גדילת הערמונית לחץ על השופכה והפרעות בזרם השתן.

הסימפטומים כוללים
- צורך להטיל שתן בתדירות גבוהה (מפריע בעיקר בלילה).
- זרם שתן חלש או מקוטע.
- הרגשה שאי אפשר לרוקן את השלפוחית.
- הרגשה של עיכוב או היסוס בתחילת הטלת שתן.
- צורך להטיל שתן מיד (דחיפות).

אצל אחוז מסוים של הגברים נשארת שארית שתן גדולה בשלפוחית, העלולה לגרום לדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ולאי יכולת פתאומית להטיל שתן או לנזק הדרגתי של שלפוחית השתן ואפילו נזק לכליות. ערמונית מוגדלת יכולה אף להוליך למצב חמור של אצירת שתן מוחלטת.

שיטות הניתוח הקיימות
קיימים 2 סוגי ניתוחים עיקריים:
"ניתוח פתוח" ((Retropubic and or  Suprapubic Prostatectomy–מבוצע דרך חתך בבטן התחתונה. בוצע לראשונה בשנת 1894 ע"י Eugene Fuller בניו יורק.
"ניתוח סגור" (TURP –Transurethral Resection of Prostate)–  כריתת ערמונית סגורה, מבוצע דרך השופכה (Urethra)ללא חתך בטני.
 
ההחלטה על סוג הניתוח תלויה בגורמים כמו גודל הערמונית, בעיות נוספות בשלפוחית השתן (כגון: אבנים וגידולים) וכושרו וניסיונו של המנתח.

"ניתוח פתוח"- חלק גדול מהסובלים נזקק לעבור ניתוח "פתוח" עם תהליך התאוששות קשה ואיטי. זהו הטיפול המקובל בהגדלה שפירה של הערמונית, הפותר במקרים רבים את הבעיה. בניתוח מוסרת רק הרקמה שגדלה ולוחצת על השופכה (צינור השתן) וגורמת לחסימה, יתר קליפת הערמונית נשארת. הניתוח, מסיר את החסימה ופותר את הבעיה.

"ניתוח סגור"
כריתה (TURP) - פותח לראשונה בארה"ב בשנות 1920 ו-1930.
בשנת 1970 עם התפתחות תאורה דרך סיבים אופטיים, וכן עדשות עם זווית רחבה, כל אלה הביאו לשיפור משמעותי בתמונה הנצפית בניתוחים אנדוסקופים.
כאמור, לא מבוצע כל חתך חיצוני בגוף. לאחר ההרדמה-אזורית או כללית , המנתח מגיע אל בלוטת הערמונית ע"י החדרת מכשיר אופטי דק ביותר דרך צינור השתן. באמצעות מכשיר זה ובעזרת סכין חשמלית ניתן לחתוך את רקמת הערמונית החוסמת. הרקמות שנכרתו נשטפות ע"י נוזל העובר במכשיר אל תוך שלפוחית השתן, ובסיום הניתוח נשאבות החוצה ונשלחות לבדיקה פתולוגית.
לשיטה זו יתרונות על השיטה הפתוחה, בעיקר מכיוון שאין חתך חיצוני ומשך האשפוז וההחלמה קצרים יותר. ישנה טעות רווחת ולעיתים מטופלים קוראים לשיטה זו "הלייזר".
 
"ניתוח סגור"
אידוי (TUVP- Transurethral Evaporization of the Prostate) – אידוי בלוטת הערמונית. השיטה חדשה יותר וקיימת  משנת 1995 בעולם בכלל ובישראל בפרט, זו שיטה דומה מאוד ל TURP, אך במקום לחתוך ולכרות את הבלוטה מתבצע תהליך של אידוי הבלוטה. הערמונית מורכבת מתאים, המורכבים מ-98% מים ולכן ניתנים לאידוי. פעולה זו דורשת מומחיות, מיומנות וניסיון רב וחוסכת צורך בניתוח פתוח.
 
לסיכום
בשיטת הניתוח הסגור ניתן לכרות ולאדות את כל בלוטת הערמונית ולהשאיר רק את הקופסית – תוצאה דומה לתוצאה שמשיגים בניתוח פתוח, במינימום סבל ומקסימום תוצאה.

מאת: ד"ר שלום כץ מומחה לכירורגיה אורולוגית בי"ח אסותא ת"א.
חלוץ שיטת האידוי בישראל - מנהל "רפואה אישית".