איידס ובידוד חברתי

מעבר לקושי שבהתמודדות עם מחלה חשוכת מרפא, אחד האתגרים העומדים בפני חולי איידס ונשאי HIV הוא הקושי הנפשי שבהתמודדות עם הסביבה, הרואה אותם בצורה שלילית

עבור נשאי HIV וחולי איידס, המילה "חיובי" לא מסמלת משהו טוב כלל... כל כך הרבה פחדים עוברים בראשו של אדם כאשר הוא מבין כי הוא נשא HIV, ורוב הנשאים מבינים בשלב כזה או אחר, כי לא פחות מהתרופות והבעיות הבריאותיות אחד הדברים היותר קשים להתמודד איתם הוא התגובה של הסביבה.

איידס היא אחת המחלות בעלות התדמית הגרועה ביותר. התדמית השלילית אינה פוגעת אך ורק בחולים, שנאצלים לספוג עלבונות וביקורת, אלא גם בחולים בפוטנציה – אנשים שאינם מודעים לחומרת הסכנה ומושפעים מדעות קדומות ובורות.

התדמית השלילית של האיידס נובעת בעיקר מהקישור (המוטעה) שנעשה בין איידס להומוסקסואליות. בגלל שהמקרים הראשונים של איידס שתוארו לפני כ-30 שנה היו בגברים הומוסקסואלים, איידס קושרה באופן חד משמעי ליחסים הומוסקסואלים. גורמים הומופובים ניצלו את ההקשר הזה כדי לבודד ולתקן, את הקהילה ההומוסקסואלית, ולמרות שהאיידס פגע והרג לא מעט סטרייטים, נשים וגברים מאז, עדיין ההקשר הביקורתי והשלילי נשאר.
בנוסף, העובדה שאיידס קשור לשימוש בסמים (עקב השימוש הרב פעמי במחטים לא סטריליות) לא הוסיפה.

התדמית של איידס הייתה מחלה של הומוסקסואלים ונרקומנים ומכאן שלא זכתה ליחס ולזהירות ההולמת מצד הקהילה הסטרייטית.

גם היום, כשברור שזהו אינו המצב, איידס נחשב "טאבו" במקומות רבים – מחלה שמעידה על התנהגות "לא הולמת" או אפילו פושעת. יחד עם היותה של איידס מחלה מדבקת, נוצרה תדמית בעייתי אשר מקשה על חולי איידס ונשאי HIV להיחשף בפני הסביבה.

הפחד מדחייה, מיחס שיפוטי וביקורתי דוחק נשאים וחולים רבים לחיים של הסתתרות, התבודדות ובושה. כך בנוסף לבעיות הפיזיות, נאלצים נשאים וחולים להתמודד גם עם מועקות נפשיות.

פעמים רבות, הדחייה מגיעה לא רק מהסביבה הרחוקה, אלא גם מבית. הורים שנידו את ילדיהם ומשפחות שהרחיקו את החולה הם מקרים שאינם נדירים. הדחייה הזו מהקרובים ביותר יכולה אף לדרדר את המצב הבריאותי של החולה במובן זה שהטיפול באיידס תלוי בעיקר בהתמדה של החולה בלקיחת ה"קוקטייל" – אותו שילוב תרופתי שעוצר את התקדמות המחלה. לחולים החיים בבידוד ודחויים על ידי הסביבה עלולה להיות  מוטיבציה פחותה לטפל בעצמם וליטול את התרופות.

אז איך מתמודדים?
במקרה של איידס, מודעות מהווה חלק בלתי נפרד מההתמודדות. ברגע שהחברה תיטיב להתמודד עם התדמית של האיידס ו-HIV ולהעניק לחולים ולנשאים מענה נפשי הולם, ההשפעות השליליות של המחלה יפחתו ואולי גם הסיכויים למנוע אותה.

הדרך הטובה ביותר להגיע למודעות היא לדבר על המחלה, לקרוא עליה ולהכיר אותה. כך תדעו כיצד להגן על עצמכם, ובדרך תגלו כי מי שהינו נשא או חולה, לא נגזר דינו למוות וגם לא לבידוד.

לשם השגת מודעות חשוב לנפץ מספר מיתוסים שגויים ומסוכנים על איידס:

- רק הומוסקסואלים או נרקומנים חולים באיידס: אנשים רבים מדי חושבים כי רק הומוסקסואלים ונרקומנים יכולים להידבק באיידס, מחשבה לא נכונה ומסוכנת. כל מגע מיני לא מוגן עם נשא HIV או חולה איידס, יכול להוביל להידבקות.

- אישה שנדבקה באיידס היא מופקרת: מחשבה מסוכנת לא פחות, שהרי מספיק מגע מיני אחד לא מוגן על מנת להידבק. אדם שנדבק באיידס אינו בהכרח הומוסקסואל או מופקר, מחשבה זו מאוד מקשה גם על נשים להיחשף כנשאיות HIV או חולות איידס, מה שגורם לאנשים לחשוב כי זו אינה בעיה של נשים, בטח לא כזו שיש לדאוג ממנה.

- כל מגע עם חולה איידס מסוכן: אחת המחשבות המעגנות את התדמית השלילית והשיפוטית בקשר לאיידס. ממש לא נכון! נוזלי הגוף היחידים דרכם אפשר להידבק באיידס הם זרע, הפרשות נרתיק, דם וחלב אם. אפשר לחלוטין לחבק, לנשק ולאחוז בידו של חולה איידס או נשא HIV. יתרה מזו, מגע שכזה אפילו מומלץ בתמיכה בחולה. אינסוף מחקרים הוכיחו כי קיים קשר בין מצב נפשי מרומם וטוב של החולה לבין מצבו הבריאותי. וכאמור, במקרה של איידס, בו הצלחת הטיפול תלויה בהתמדת החולה, תמיכה נפשית הכוללת יד אוהבת או חיבוק יכולה לעזור מאוד לכל נשא או חולה.

- אי אפשר לחיות עם איידס: לא נכון. אמנם אין מרפא, אבל הטיפול התרופתי כיום המורכב מקוקטייל התרופות מעניק לחולי איידס תוחלת חיים טובה שאינה רחוקה מתוחלת החיים הרגילה לאנשים בריאים. בשנים האחרונות אף נהוג להתייחס לאיידס כמחלה כרונית.

- חולי איידס לא יכולים לחיות בזוגיות: לא מדויק. יחסי מין מוגנים עם נשא HIV או חולה איידס לא יגרמו להדבקה של הפרטנר/ית שאינו/ה חולה. נשא HIV או חולה איידס המטופל באופן קבוע ומנוטר כראוי, יכול לחיות חיים מלאים, כולל קיום יחסי מין (מוגנים כמובן) ולשמש בן/בת זוג לכל דבר ועניין.

- ניתן לראות איידס על פניו של אדם: מיתוס ה"פצעים" כנראה מושפע מסרטים הוליוודים המתארים את השלבים הסופיים במחלה. כאמור, כיום עם טיפול תרופתי מנוטר וקבוע, אין שום סימנים חיצוניים למחלה.

יום המודעות הנוכחי בישראל לאיידס מוקדש לחשיפת החולים ולפן החברתי של המחלה, ולא בכדי. הבורות והדעות הקדומות המלוות את האיידס אינן מקשות רק על החולים והנשאים, אלא גם על החברה כולה, מכיוון שהן מונעות מאנשים להיבדק ולהגן על עצמם.

לפיכך, חיבוק של חולי האיידס והסרת מסך העשן מעל המחלה חשובים לא רק לבריאותם הנפשית והפיזית של החולים, אלא לבריאות של כולנו.

אם אתם מכירים מישהו שהינו נשא HIV או חולה איידס, דברו איתו/ה, שאלו שאלות וחשוב מכל – אל תחששו...

יש לכם עוד שאלות / הערות על איידס? בואו לדבר איתנו על זה בפייסבוק

מאת: מערכת אינפומד