מיתוס 8 שעות שינה

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה הקודמת, הפסיכיאטר תומאס ווהאר ערך ניסוי, במהלכו הושמו המשתתפים בחשיכה מוחלטת למשך 14 שעות בכל יום, למשך חודש שלם. אמנם לקח לגופן מעט זמן עד שהתרגל לשעות, אך עד השבוע הרביעי לניסוי הנחקרים פיתחו דפוסי שינה מובהקים. הם ישנו במחזור הראשון במשך 4 שעות, לאחר מכן התעוררו לשעה / שעתיים ואז חזרו לשינה של 4 שעות נוספות. הקולגות של ד"ר ווהאר התרשמו, ובקרב הציבור השתרשה המחשבה כי על בני אדם לישון 8 שעות רצופות.

בשנת 2001 ההיסטוריון רוג'ר אקריך מאוניברסיטת וירג'יניה-טק פרסם מאמר שנשען על כ-16 שנות מחקר, על פיו נתונים תמכו בכך כי בעבר, שנתם של בני האדם התפרשה על פני שני מקטעי שינה שונים - שינה ראשונה ושינה שנייה.

נתונים אלו התבססו על מעל 500 מראי מקום כגון יומנים אישיים, פרוטוקולי בתי משפט, ספרים רפואיים ועוד. על פי עדויות אלו, שנתם של בני האדם בעבר התרחשה במקטע ראשון, כשעתיים לאחר השקיעה (שעות בין ערביים, או דמדומים), לאחר מכן תקופת עירות של שעה עד שעתיים, ואז מקטע שני של שינה.

על פי היסטוריונים, צורה זו של שינה הייתה דבר שבשגרה, דבר שקיבל חיזוק מספרי תפילה מהמאה ה-15, שנמצאו בהם תפילות מיוחדות לבין ה"שינות". זמן הערות בין השינות בדרך כלל נועדו לכתיבה, תפילות, בילוי עם בני משפחה או יחסי מין. השערה זו מקבלת אשרור גם במן חוברת הדרכה של רופא מהמאה ה-16, אשר טען כי הזמן הטוב ביותר עבור זוג להרות אינו בסופו של יום ארוך, אלא "לאחר השינה הראשונה", לשון הכתב.

אזכורים לשינה הראשונה החלו להיעלם בסביבות המאה ה-17. הליך זה החל בקרב תושבי הערים, בני המעמד הבינוני ומעלה בצפון אירופה, ובמהלך 200 השנה הבאות התפשט לכלל החברה המערבית. עד לשנות ה-20 של המאה הקודמת, הרעיון והאזכורים של "השינה הראשונה" וה"שינה השנייה" נעלמו לחלוטין מתודעה התרבותית.

סופה של שנת המקטעים

ההשערה הרווחת בקרב היסטוריונים היא כי הסיבה העיקרית להפסקת השינה במקטעים והמעבר לשינה רצופה כפי שאנו חווים אותה כיום, הגיע מתאורת הרחוב. לפני פנסי הרחוב, כאשר השמש הייתה שוקעת, הערים היו חשוכות לחלוטין וכך שעות החשיכה לא הותירו לבני האדם שום אפשרות, מלבד לבלות את זמנם בבתים – זאת למי שהיו לו נרות להאיר את הבית.

בשנת 1667, החלו להשתמש בתאורת רחוב בפריז, ולאחר מכן בלונדון וכך בילוי שעות הלילה בשני חלקי שינה הפך לבזבוז זמן עבור רבים. ניהול הזמן החדש הזה החל לחלחל למטה לכל המעמדות, וכך שינה רצופה הפכה למעשה לנחלת הכלל.

תהליכים נוספים אשר השפיעו על דפוסי השינה, כמו רדיפות דתיות (אשר הכריחו לערוך תפילות סודיות בלילות) והמהפכה התעשייתית, הפכו את המנהג של השינה המקוטעת למיושן. ביטאון רפואי משנת 1829, אף יעץ להורים להכריח את התינוקות להיגמל מדפוסי השינה השנייה.

לפיכך, אקריך מאמין כי למרות שבני האדם אימצו את רעיון שנת 8 שעות רצופות, בעיות השינה או נדודי שינה שחווים אנשים מסוימים, מקורם באותו הרגל ישן של גופנו לחלק את שנת הלילה למקטעים, בשילוב עם הנוכחות התמידית של אורות מלאכותיים בסביבתנו.

נתונים נוספים שתומכים בהשערה זו, הם עדויות לתלונות אנשים על נדודי שינה ושנת לילה מקוטעת במאה ה-19, בערך בתקופה שהחלה להיעלם שנת המקטעים.

ישנם פסיכיאטרים המתמחים בשינה אשר תומכים בטענה זו. לטענתם, מדובר בהליך דומה ל"ביצה ותרנגולת" – כאשר אנשים מתעוררים באמצע הלילה ומתקשים לחזור לישון, ואז נלחצים מכך שאינם מסוגלים לחזור לישון, ולחץ כידוע מהווהגורם לנדודי שינה.

הפתרון לנדודי שינה?

אבל לא מעט פסיכיאטרים ומומחי שינה מסכימים, כי אולי בכל זאת היה משהו בשנת המקטעים הקדומה. בין הנתונים שעלו מאותם כתבים עתיקים, עלה כי אנשים נהגו להרהר בחלומות שחלמו בשינה הראשונה, לדבר עם בני הזוג או המשפחה, ובאופן כללי לשכב במיטה בנינוחות ולהירגע.
כיום, עם אורח החיים המודרני והעמוס שלנו, מדיטציה במיטה כמעט ואיננה מתבצעת. אנו חוזרים מיום ארוך בעבודה והולכים לישון, כאשר הרצון לישון שנת לילה מלאה הופך לגורם מלחיץ בעבורנו.

לכן, אם יוצא לכם להתעורר במהלך הלילה, אל תמהרו לנסות ולהירדם שוב בכוח. חשבו על אבותינו ועל שנת המקטעים שלכם, ונסו לעשות מה שהם עשו – שכבו במיטה (לא חובה בעיניים עצומות), וחשבו על היום שעבר עליכם, על חלום שחלמתם, תנו לגוף ולנפש להירגע לאט ובקצב שלכם – ותראו שלא הרבה לאחר מכן, תתחיל השינה השנייה...