ריפוי גנטי לשיקום חוש הריח

ריפוי גנטי לשיקום חוש הריח

סובלים מתתרנות? מחקר חדש נותן תקווה להשבת חוש הריח

מחקר חדש אשר נערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת מישיגן, מגלה כי ריפוי גנטי (Gene Therapy) עשוי להשיב את חוש הריח לאלו שאיבדו אותו עם השנים, ואף לכונן חוש ריח חדש לאנשים הסובלים מתתרנות מולדת. ממצאי המחקר,שנערך על עכברים, פורסמו בכתב העת הרפואיNature Medicine .

במסגרת המחקר השתמשו החוקרים בעכברים מהונדסים גנטית אשר נשאו מוטציה בגן המקודד לחלבון IFT88. חלבון זה אחראי על התפתחות אברונים קטנים דמוייריסים (Cilia) שנמצאים על גבי תאים שונים בגוף – בין היתר על גבי תאי עצב המעורבים בחוש הריח.

תאים אלו, המכונים תאי-עצב חישתיים לריח(Olfactory Sensory Neurons),ממוקמים ברקמת הקרום הפנימית של חלל האף ועל שטחם החיצוני גדלים ריסים, האחראים על קליטת השדרים הכימיים של הריח והעברתם למוח. במצבים בהם אובד חוש הריח, כתוצאה ממחלה, פגיעה פיזית ברקמה, גיל מבוגר או ממצב מולד, תאי-עצב חישתיים לריח מפסיקים לגדל ולתחזק את הריסים, מה שמביא לאיבוד הריסים ואיתם גם לאיבוד חוש הריח.
במחקר הנוכחי העכברים המוטנטים הציגו פחות ריסים על תאי-עצב חישתיים לריחבהשוואה לעכברים רגילים.אחת התופעות המאפיינות מצב זה, בו הגן המקודד לחלבון IFT88 פגום בעכברים,היא צריכת מזון מופחתת ומשקל גוף נמוך באופן ניכר בהשוואה לעכברים רגילים עם גן IFT88תקין.

לצורך המחקר הדביקו החוקרים את העכברים המהונדסים בוירוס מיוחד אשר מטרתו היתה לחדור לתאי העצבהפגועים, ולשחרר בתוכם את מטענו הגנטי. המטען הגנטי של הנגיף הכיל, בין היתר, עותקים תקינים של הגן העכבריל-IFT88 אשר לאחר חדירתם נטמעו בדנ"א בתאי העכברים.

לאחר ארבע עשר יום מהחדרת הנגיף לגופם נשקלו העכברים, ונמצא כי הם העלו בשקל גופם ב-60%. כמו כן, כאשר נחשפו העכברים לשמן בננה ארומטי הצליחו החוקרים להבחין כי תאי העצב האחראים על קליטת והעברת ריחות הגיבו לגירוי מולקולות הריח באופן תקין.

לדברי החוקרים, ברמה המולקולרית הניסוי מראה כי הם הצליחו לשקם את חוש הריח של העכברים- שלפני הטיפול לא היה תפקודי.הנגיף שהכיל עותקים תקינים של הגן המקודד לחלבון IFT88 חדר לדנ"א של העכברים, סנתז את החלבון החסר, והביא לגדילה מחודשת של הריסים על גבי ההסתעפויות של תאי-עצב חישתיים לריח. הגדילה המחודשת של הריסים אפשרה לעכברים לפתח חוש ריח תקין.

החוקרים מציינים כי חוש הריח הינו דוגמה אחת מיני רבות להפרעות בתפקוד הריסים, וקיימים מצבים רפואיים נוספים המאופיינים בליקוי זה, למשל: מחלות כליה, עיניים, ריאות, ותסמונת גנטיות שונות.

פיתוח מנגנון לריפוי גנטי של חוש הריח, כך מקווים החוקרים, יוביל בעתיד גם לפיתוח שיטות טיפול מתקדמות למחלות ריסים אחרות, שחלקן מסוכנות ואף עלולות להסתיים בפגיעה קשה. עם זאת, מדגישים החוקרים, נדרשת עוד עבודה רבה בכדי להתאים את ממצאיהם אודות מנגנון השיקום של חוש הריח של עכברים למנגנון ההרחה האנושי.

מאת: רועי שני, מערכת אינפומד