טיפים להתמודדות עם בן משפחה הסובל מדמנציה

התמודדות עם בן משפחה הסובל מדמנציה היא מתסכלת ולעיתים מעוררת אנטגוניזם רגשי כלפיו. מטפלים בבן משפחה או אדם קרוב הסובל מדמנציה? ריכזנו עבורכם טיפים והמלצות להתמודדות יומיומית קלה וטובה יותר עם מצב מורכב זה

דמנציה היא מחלה המתאפיינת בניוון הולך ומתקדם של תאי המוח, המתבטאת בין היתר בירידה משמעותית בזיכרון, תחילה בזיכרון לטווח הקצר ובהמשך בזיכרון בכלל, פגיעה בשפה, ביצוע פעולות פרקטיות, תפקודים הדורשים תכנון, שיקול דעת, זיכרון, שיפוט ועוד.

אם נתרגם פגיעות אלו לחיי היום יום, החולה ישכח היכן הניח חפצים, ישכח לבצע פעילויות שהיה רגיל לבצע, כמו קניות, ניקיון, טיפוח, לבוש, ישכח שמות של אנשים, יסבול מחוסר התמצאות ועוד, המגבירים כולם את תחושת החרדה שלו ואף עלולים להוביל להתנהגות קיצונית.

יש להבדיל בין מקרים שונים של שכחה. במקרים של חולי אלצהיימר, ניתן יהיה להבחין במהלך הידרדרות איטי והדרגתי, המאפשר הסתגלות של המשפחה. אך במקרים של דמנציה וסקולרית על רקע הפרעות בזרימת דם בכלי הדם במוח, ניכרת אצל החולה הידרדרות מהירה בצורת 'מדרגות', כפי שקורה בעקבות אירוע מוחי.



חולה דמנציה שוכח בעיקר כל מה שקשור לזיכרון לטווה קצר וזיכרון עבודה, כלומר - שוכח שמות, אפילו של בני משפחה, לקנות במכולת, להחזיר כלים למקום, לאכול ופעולות יום יומיות נוספות. שכחה היא תופעה קלינית ואחד הסממנים המובהקים של המחלה. התמודדות עם תופעה זו באופן שגרתי יום יומי עלולה לעורר תסכול, כעס וחרדה. זכרו כי אין לחולה יכולת ונסו לסייע לו להיזכר דרך סימנים מכוונים שהוא עדיין זוכר.

אחד הסימנים המובהקים הוא ירידה ביכולת השיפוט. החולה מבין כי משהו לא בסדר, אך אינו מודע למצבו. לרוב הוא יאמין כי מישהו אחר אשם במצב שנוצר. גם במקרים אלה נוצר מצב של תסכול בני המשפחה וחשוב לזכור כי זו אחת התופעות השכיחות ולנסות להגיב בסבלנות.

נתקים בזיכרון, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, ירידה ביכולת השיפוט - כל אלה עלולים להכניס את החולה להתקפי חרדה, אי שקט או להיפך - אפטיה ואדישות משמעותיים.

במידה ונתקלתם בהפרעות התנהגותיות לא אופייניות, כדאי לחפש את הסיבה לכך . סביר כי החולה סובל מהתקררות או כאב פיזי אחר, או לחילופין שכח לאכול או לשתות , אך אינו יודע להתלונן על בעיה ספציפית.

טיפים והמלצות להתמודדות עם בן משפחה חולה דמנציה

 מגע חם ומילה חמה יסייעו במקרים של הפרעות התנהגות או התפרצויות זעם לעיתים יותר מטיפול תרופתי.
 חשוב להקפיד על סדר יום קבוע, הן לחולה והן לבני המשפחה.
 יש להקפיד על נטילת הטיפול התרופתי באופן קבוע ובזמנים קבועים.
 מומלץ להתעקש עם החולה על חיי שגרה ומעורבות בחיי היום יום בבית.
 במקרים בהם החולה אינו משתף פעולה עם בני הבית או מתעקש לבצע 'משימות' שאינן רלוונטיות למצבו או בכלל, מומלץ להיעזר בטקטיקה של היסח דעת, לדבר בקול רגוע ומשכנע, להסביר בפירוט מה עומדים לעשות ("נעשה כך וכך"), להניח לו למספר דקות ולחזור לאותה בקשה או דרישה.
 הקפידו להעסיק את המטופל במשימות יום יומיות פשוטות המתאימות ליכולותיו, כגון לדאוג לארוחות קלות, לערוך שולחן, לרחוץ כלים, להשתתף בקניות לבית ועוד.
 על מנת לשפר את שנת הלילה, הקפידו כי החולה יהיה עסוק רוב שעות היום, ללא הפסקות נמנום או שינה באמצע היום.
 הקפידו על פעילות גופנית יום יומית – יציאה להליכות בסביבה הקרובה, התעמלות בקבוצה קבועה. הפעילות הגופנית משפרת תפקודים ומעכבת התדרדרות.
 לוו את החולה לבדיקות שגרתיות, למעקב אחר בריאותו: בדיקת שמיעה, ראייה ועוד. ליקויים אלה עלולים להחריף את סימני המחלה.
 אם חל שינוי דרסטי במצבו של החולה, כמו בלבול חריף או הפרעת התנהגות חדשה ולא ניתן להרגיע אותו בטכניקות הרגילות, יש לפנות לרופא משפחה לבירור וטיפול.
 מומלץ להתייעץ עם גריאטר להתאמת טיפול תרופתי נכון, במידת הצורך ולמעקב, עדיף במסגרת מרפאה גריאטרית בקופת החולים, בה ניתן למצוא מערכת תמיכה למטפל העיקרי בהתמודדות עם הטיפול בחולה דמנציה.

מאת: ד"ר נחמה מונסטרסקי, מנהלת מערך הגריאטריה, בית החולים השיקומי בית בלב, בת ים