טיפול חדש ב- OCD הכרוך בסיכון

מחקר מצא כי גירוי עמוק של המוח מפחית את תסמיניה של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). ממחקר שנערך בצרפת עולה כי אלקטרודות המוחדרות לעומק המוח מפחיתות תסמינים חמורים של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), אולם, תהליך זה כרוך בסיכון ניכר.

שיטה זו נקראת גירוי מוח עמוק. השיטה כבר עוזרת להקלה על הפרעות בתנועתם של חולי מחלת פרקינסון. מחקרים מוקדמים מרמזים כי השיטה עשויה לסייע שם לסובלים מהפרעת OCD חמורה שאינה מגיבה לטיפולים אחרים.

קבוצת חוקרים, בראשות ד"ר לוק מאלה מאינסרם (INSERM), ממכון המחקר הלאומי של צרפת, התמקדה באזור במוח המכונה הגרעין התת-תלמי. אזור זה של המוח נחשב כמסייע באיזון בין התנהגויות. קבוצת המחקר של מאלה אספה 16 מטופלים הסובלים מ-OCD חמור. הציון הממוצע של המטופלים הללו במדד המכונה Y-BOCS היה 30 בסולם של 0 עד 40,. ציונים אלו הינם בקצה הגבוה של טווח ה"חמור", מעט לפני הטווח ה"קיצוני" של 32-40. כל המטופלים סבלו מתסמינים מתמשכים, למרות שטופלו קודם בכמה תרופות שונות ובטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

החוקרים השתילו אלקטרודה לתוך הגרעין התת-תלמי של כל אחד מהמטופלים. במחקר נעשה שימוש בגירוי חשמלי כדי לאתר במדויק את הנקודה שהניבה את התועלת המרובה ביותר ואת התופעות השליליות המועטות ביותר. לאחר ההחדרה, חוברה האלקטרודה למחולל פעימות מושתל. המחולל הופעל למשך תקופה של שלושה חודשים אצל שמונה מהמטופלים (טיפול פעיל) והושאר כבוי אצל שמונה מהמטופלים האחרים (הוא טיפול דמה, או פלצבו).
לאחר חודש, המתקן כובה אצל שמונת המטופלים שקיבלו בתחילה טיפול פעיל והודלק אצל שמונת המטופלים שקיבלו בתחילה טיפול דמה.

גירוי מוח עמוק ופעיל הפחית את ציוני ה-Y-BOCS הממוצעים של המטופלים מ-30 ל-19. ציון 19 מצוי בטווח ה"מתון" של תסמיני OCD.

עם זאת, נצפו סיכונים. מטופל אחד סבל מדימום במוח שהותיר אותו משותק באצבעותיו, כאשר השיתוק הופיע ביד שהועסקה בפעילות כפייתית, מה שהגביר את החרדה של המטופל. שני מטופלים אחרים לקו בזיהומים והחוקרים נאלצו להסיר את האלקטרודות במקרה שלהם.
סך הכל, הופיעו תופעות לוואי חמורות אצל 11 מתוך 17 המטופלים שקיבלו השתלות (אחד המטופלים לקה בזיהום והחוקרים נאלצו להסיר את האלקטרודה שלו עוד בטרם החל הטיפול עצמו).

מאלה ועמיתיו מציינים שהמטופלים קיבלו מינון נמוך של זרם חשמלי כדי לשמור על מידה פחותה ככל האפשר של תופעות לוואי. הבחירה במינון נמוך של זרם חשמלי נעשתה כדי שהחוקרים לא ידעו אילו מטופלים מקבלים טיפול פעיל ואילו מקבלים טיפול דמה. זרם חזק יותר היה עשוי להוכיח עצמו כיעיל יותר, עם זאת גם עלול היה לגרום לתופעות לוואי מרובות יותר.

"גירוי של הגרעין התת-תלמי עשוי להפחית את התסמינים הקשים של הפרעה טורדנית-כפייתית, אולם טיפול זה מקושר לסיכון ניכר של תרחישים שליליים", כתבו מאלה ועמיתיו במסקנותיהם.

מאת: מערכת אינפומד