התעללות בילדות משנה את הדנ"א

שנים רבות משערים חוקרים, כי לטראומה השפעה על המטען הגנטי האנושי. אולם במחקר הנוכחי הצליחו החוקרים לראשונה לאתר שינוי זה. הם מצאו כי גן הקרוי FKBP5 הינו שונה בקרב נבדקים שעברו התעללות בילדותם, בהשוואה לאלו שלא סבלו מהתעללות. 

לדבריהם, בקרב ילדים בעלי נטייה גנטית מסוימת, אירועי טראומה גורמים למתילציה (הוספה כימית של מולקולות מתיל) של הדנ"א, אשר מביאה לשיבוש מנגנון הבקרה של מערכת הורמוני העקה. כתוצאה מכך, לילדים אלו יכולת התמודדות נמוכה יותר עם מצבי לחץ , מה שמוביל במקרים רבים להופעה של דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בבגרות.

ידוע כי מחלות רבות הינן תוצאה של אינטראקציה בין המטען הגנטי של הפרט לסביבתו. בהתאם לכך, אירועים טראומטיים, ובמיוחד אלו המתרחשים בילדות, מהווים גורם סיכון להתפתחות מחלות פסיכיאטריות בבגרות. עם זאת, התפתחות מחלה תלויה במידה רבה בנטייתו הגנטית של הפרט. ישנם אנשים שההרכב הגנטי שלהם אינו מושפע מאירועים טראומטיים, בעוד שאצל אחרים הטראומה תגרום למתילציה של הדנ"א.

במסגרת המחקר, בחנו החוקרים דגימות דנ"א של קרוב ל-2,000 משתתפים אשר חוו בילדותם או בבגרותם אירועים חוזרים ונשנים של טראומה חריפה. כשליש מהנבדקים נמצאו כסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הסיכון לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה מחשיפה חוזרת להתעללות נמצאה אך ורק בקרב המשתתפים אצלם נוצר שינוי במבנה של הגן FKBP5 . 

הגן FKBP5 קשור לתגובתו של האדם למצבי עקה ואחראי על ויסות מערכת הורמוני העקה, המופרשים בכמות מדודה בעת שהאדם נתקל במצב לחץ. כאשר בחנו החוקרים את מבנהו ופעילותו של גן FKBP5 בקרב המשתתפים במחקר, הם גילו כי הגן שנדגם בקרב המשתתפים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, עבר שינוי פיזיולוגי עקב חשיפתם לטראומה. 

החוקרים מציינים כי ממצאי המחקר הנוכחי תורמים להבנת יחסי הגומלין בין סביבה להרכב גנטי, כגורמים למחלות נפש. התוצאות יסייעו לפיתוח טיפולים ייעודיים לאנשים אשר נחשפו לטראומה בילדותם, במטרה לצמצם את סיכונם לפתח מחלות פסיכיאטרית. עוד מדגישים החוקרים, כי הם מקווים שמחקרם יעלה לסדר היום את הסכנות הרבות הטמונות בטראומות בגיל הילדות ואת השלכותיהן הקשות.