הפרעות בליעה

אבחון והטיפול של הפרעות בליעה מחייב מיומנות מיוחדת מאחר ומנגנון הבליעה מורכב מאד והוא נסתר מהעין. בילודים ותינוקות הנשימה והבליעה כרוכים זה בזה באופן צמוד יותר מאשר במבוגרים והערכת מנגנון הבליעה בילדים שונה מאשר במבוגרים. 

הפרעות בליעה יכולות להיות סימן מייצג לעיתים של מחלות אפילו קשות ומסוכנות שאבחון מוקדם שלהן הוא חיוני. הפרעות בליעה נפוצות יחסית מייד עם הלידה, שכיחות יחסית בתינוקות, שכיחותן הולכת ופוחתת אך עולה בהדרגה לאחר גיל 60 שנה עד שהופכת שכיחה בגיל הזהב.

המאבק לבליעה תקינה מתחיל עם הלידה. הסיבות הן חוסר בשלות של מנגנון הבליעה, מומים מולדים שחלקם נסתרים לצופה שאיננו מקצועי, שונות אנטומית, הפרעות עצביות כגון בשיתוק מוחין, ואף הפרעות אכילה כגון סרבנות. בתינוקות קושי בבליעה יכול לגרום להפסד אנרגיה בקלות יחסית ולהפרעה שיכולה להגיע עד סכנת חיים. ארוחה אשר נמשכת מעל חצי שעה מעידה על בעיה המחייבת ברור וטיפול. 

משך ארוחה של 45 דקות ומעלה פירושה הוצאת אנרגיה רבה מצד הילוד והתינוק וכך הפרעת שגשוג עד סכנת חיים. מציצה, יניקה ובליעה מהווים חלק חשוב בהתפתחות התינוק והתנסותו בחיים, כמו גם קשר חשוב בינו לבין אמו בפרט והוריו והסביבה האנושית בכלל. 

הפרעות בליעה אצל תינוקות מאופיינות בכך שהתינוק אינו יכול לתאר את הקושי בבליעה שבו הוא חש ואינו יכול לבצע שינויים בתהליך הבליעה על פי בקשה. בנוסף לכך, התינוק מתקשה בסנכרון נשימה ובליעה במידה ויש תקלה כלשהי. כך הפרעת בליעה יכולה להיראות כהפרעת נשימה עקב שאיפת המזון לדרכי הנשימה והפרעה כגון אטימות אף יכולה להיראות כבעיית בליעה.

מומים מולדים יכולים בחלקם להיראות חיצונית כגון שסועי שפה וחיך, וחלקם יכול להיות מאובחן רק על ידי גורם מקצועי. גם כאשר ידוע על מומים מולדים הרי שההתמודדות עם הבעיות הנוצרות בגללם מחייבת עזרה. שונות אנטומית יכולה לגרום ליחסים שונים של הלשון, הלסתות והשפתיים. 

כך, למשל, מבנה מסוים של פה התינוק איננו מתאים למבנה פטמות האם או של בקבוקים מסוימים. קשיי הנקה מחייבים ברור מקצועי ולא עיצות של מי שאיננו רופא אף, אוזן וגרון העוסק בתחום.

שיעור הילודים והתינוקות שיש להם הפרעות בליעה בדרגות חומרה שונות גבוה למדי והשלכותיו על ההורים ועל מערכת הבריאות משמעותית ביותר. אבחון מוטעה יכול לגרום לאשפוזים מיותרים, האכלה באמצעות צינורית (זונדה), תחלואה רבה ואף הזנה מבעד לפתח בדופן הבטן ישירות לקיבה (גסטרוסטומיה). 

מדי שנה בישראל, כפי שבכל רחבי העולם, מוזנים ילדים מבעד לגסטרוסטומיה (פתח ישיר לקיבה מבעד לדון הבטן) שלא לצורך אך ורק עקב היעדר גורם מקצועי שיאבחן את המנגנון של הפרעות בליעה ויציע פתרון נכון.

הזדקנות, מחלות כגון סוכרת ומחלות מערכת העצבים, גידולים למיניהם, פגיעות ראש וניתוחים הם הגורמים העיקריים לבעיות בליעה במבוגרים. בעיה אחרת שיכולה לנבוע מכונה רפלוקס ומשמעותה שהמזון חוזר בכיוון הפוך מהקיבה לוושט ומשם לעיתים אף ללוע. 

בליעה לא נכונה יכולה לגרום לתינוק לבלוע אויר ולחץ האוויר בקיבה יכול לגרום לרפלוקס. למרבית הצער המושג רפלוקס נשמע ללא הרף ובידי גורמים שאינם מקצועיים שמאבחנים כל הפרעת בליעה או פליטה כרפלוקס.

מחלות מנגנון הבליעה הוא בתחומו של רופא אף, אוזן וגרון. כאשר מדובר בתינוק, יברר היטב עם ההורים את דרכי האכלה, כולל שיטות הנקה ושימוש בבקבוקים ופטמות שונות וכן את התופעות בהן צופים ההורים. 

כאשר מדובר במבוגרים יתשאל כיאות את המתרפא לגבי אופי תלונותיו, אח"כ יבדוק את תפקודי הפה בעת שתייה והאכילה וכן את הלוע והגרון, יבצע בדיקה ווידאו-אנדוסקופית. כלומר בדיקה באמצעות סיב-אופטי המוחדר מבעד לאף. 

אך בניגוד למה שרבים חושבים הבדיקה האנדוסקופית אין די בה, וכאשר נחוץ בברור מנגנון בליעה יש לבצע גם בדיקה וידאו-פלואורוסקופית שהיא בדיקה רנטגנית היכולה להדגים את מבנה ופעולת מנגנון הבליעה. בדיקה דינאמית זו מאפשרת השלמת הבירור וכך הדמיה תלת-ממדית דינאמית של מנגנון הבליעה. 

בדיקה זו מאפשרת בנוסף לאבחון גם דרכי טיפול ובדיקת ניסיונות של שיטות האכלה שונות כולל בקבוקים ופטמות ובחינת דרך ביצועם ויעילותם בשיפור בליעה ומניעת שאיפת שתייה או מזון לדרכי הנשימה.

לאחרונה, יש הטוענים שהם יכולים להעריך את מנגנון הבליעה באמצעות בדיקה אנדוסקופית בלבד (FESS), אך אין זה כך. 

הבדיקה האנדוסקופיה איננה אלא תצפית בלוע תחתון וגרון לפני ואחרי פעולת הבליעה ואיננה מאפשרת תצפית במנגנון הבליעה בעת פעולתו. איננה מאפשרת צפייה בשלב הפומי, איננה מאפשרת תצפית בתנועת עצם הלשון או בלוע תחתון והגרון בשיא פעולת הבליעה כאשר הלוע כאמור מתרומם מעלה ונסגר בפני הבודק. 

כמו כן איננה מאפשרת צפיה בתפקוד השסתום הושטי העליון והמעבר לושט ואיננה מאפשרת צפייה בפעילות הושט. 

כך למשל לא מאובחנים גם גידולים ואף ממאירים היכולים לגרום להפרעות בליעה. ובנוסף לכל זאת, החדרת אנדוסקופ גמיש מבעד לשסתום הולופארינגיאלי מטה ללוע כרוכה באי-נעימות המשתנה בין נבדק לנבדק. החדרת האנדוסקופ יכולה לעוות את פעולת הבליעה, לשנות את מהלכה ולגרום לממצאים כזובים כולל של צבר מזון או רוק בלוע תחתון, כניסה מוקדמת של מזון, חדירות לגרון ואף שיאוף לדרכי הנשימה. 

כמו כן האלחוש המקומי באף לצורך החדרת האנדוסקופ יכול לזלוג אחורנית ללוע ולגרום לשינוי בתחושה המקומית וכך לעיכוב או החלשת עוררות החזר הבליעה ולממצאים כזובים.

אבחון טיפול נגד הפרעות בליעה צריך להתבצע באופן מקצועי ומדוייק תוך הכרת מנגנון הבליעה בפציינט האינדיווידואלי. 

מחבר שורות אלו הינו בעל נסיון של למעלה מעשרים שנה באבחון ובטיפול בהפרעות בליעה מילודים ועד קשישים.  בעל נסיון של למעלה מ-10,000 בדיקות וידאו-פלואורוסקופיות. בדיקות אלו הן בעלות רמה גבוהה מאחר ומתבצעות ע"י מומחה בהפרעות נשימה, דיבור ובליעה ולא ע"י רנטגנולוג.