לונדון: אפילפסיה גרמה לאישה לאובססיית כתיבת שירה

אישה בת 76 פיתחה הפרעה נדירה ביותר, של דחף אובססיבי לכתוב שירה. בימים אלו, המוח שלה נחקר על ידי מומחים מהתחום המנסים להבין יותר על הנוירולוגיה מאחורי יצירתיות. אחד החוקרים: "זה כמו תוכנת מחשב אשר 'עלתה לאוויר'"

בשנת 2013 הגיעה בבריטניה אישה לבית החולים עם תלונות על בעיות זיכרון נטייה לאבד את דרכה במקומות המוכרים לה. במשך השנתיים האחרונות, היא חוותה מספר התקפים. היא אובחנה באפילפסיה של האונה הטמפורלית וטופלה בתרופה בשם lamotrigine, אשר הפסיקה את ההתקפים. עם זאת, בעוד ההתקפים שככו, היא החלה לחוות התנהגות מוזרה ביותר. היא החלה לכתוב שורה בצורה אובססיבית, עיסוק שלא היה לה שום עניין בו לפני כן.

לפתע, האישה החלה לכתוב 10-15 שירים ביום, והתרגזה כאשר ניסו להפסיק אותה מפעילות זו. כשישה חודשים לאחר שההתקפים פסקו, התשוקה שלה לכתיבת שירים פחתה במעט, אך לא נעלמה כלל.

רופאים מכנים תשוקה עזה לכתיבה בשם היפרגראפיה. לרוב, היא מתרחשת במקביל לסכיזופרניה, והתוצאה המופקת היא בדרך כלל לא נהירה או מאורגנת. "זה היה יוצא דופן ביותר לראות היפרגראפיה כה מסודרת ויצירתית ללא הפרעות התנהגותיות אחרות", אומר הנוירולוג המטפל באישה, ג'ייסון וורן מאוניברסיטת לונדון.

אז במה מדובר כאן? צוות המומחים בראשותו של וורן משער כי התקפים כרוניים יכולים להוביל למצב מוחי הקשור למערכות השפה, המייצר תגובות רגשיות ותחושה של תגמול בהקשרים אלו, מה שיכול להסביר את האובססיביות שלה. מעגלים מוחיים אלו קרובים יחסית זה לזה באונות הטמפורליות. "יתכן שמעגלים אלו העוברים ארגון מחדש היו רדומים כל עוד ההתקפים התרחשו", אומר וורן. "כאשר הם חלפו, מעגלים אלו חזרו לפעול וגרמו להתנהגות החדשה להתרחש".

ישנם דיווחים קודמים לשינויים התנהגותיים מגוונים המתרחשים באנשים החווים התקפים הדועכים, וקבוצת החוקרים בראשותו של וורן עבדה עם אדם נוסף שפיתח תשוקה עזה למוזיקה. עם זאת, התופעה נותרת במידה רבה באפלה. "בסופו של דבר, חשיפת המנגנונים המוחיים עשויה לדרוש טכניקות דימות כמו fMRI", מסביר וורן.

בנוסף, קיימת אפשרות כי ההשפעות המוחיות הנגרמות על ידי לקיחת התרופה lamotrigine גרמו לאינטראקציה עם השינויים המוחיים שנגרמו על ידי ההתקפים שחוותה אותה אישה, ובכך גרמו לארגון מחדש של מעגלים מוחיים אלו.

וורן נוקט באמצעי זהירות כאשר מנסה להסיק ממקרה בודד על מקרים אחרים, אך מציין גם כי לעיתים מקרים בודדים מספקים לנו ערך מוסף משמעותי ביותר על התנהגות אנושית. לדוגמא, כאשר אנו חושבים על כתיבת שירה, אנו לרוב מניחים זוהי תוצאה של מחשבה מודעת ומאמץ. במקרה זה, נראה כי האישה יצרה באופן ספונטני לחלוטין פזמון וחרוזים. סריקות מוחיות הראו כי היתה פעילות לא שגרתית באונה הטמפורלית השמאלית של מוחה, אשר ידועה כמפתח להפקת שפה ומחשבה מילולית. "לכן, ניתן לשער, כי נתון זה מרמז על כך שישנם מעגלים מוחיים המייצרים התנהגות מובנית ביותר, אשר הופעלה בשלב כלשהו, כמו תוכנת מחשב אשר 'עלתה לאוויר'", אומר וורן. "בהחלט מאלף".