הגורם המפתיע שיעזור לכם להיות מאושרים

רוצים להיות מאושרים יותר? תפסיקו להדחיק. הניסיון לדכא את הרגשות ה"שליליים" הוא זה שגורם לכם להיות עצובים יותר

בשנים האחרונות התפתחה תעשייה שלמה סביב נושא האושר. היא נקראת בשלל שמות: פסיכולוגיה חיובית, חשיבה חיובית, חקר המוח וגישות "אלטרנטיביות" אחרות. כולם שואלים שאלה אחת: איך אנחנו יכולים להיות יותר מאושרים? איך נוכל להימנע מכעס, עצב וייאוש וננוע קדימה כל הזמן, עם שמחה והתרגשות שימלאו את חיינו באושר?

באופן מפתיע, או אולי לא ממש, ככל שהתעשייה מתפתחת - יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מדוכאים, מיואשים ומתוחים. איך זה קורה ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?

כל הרגשות טבעיים

חשוב לי להתחיל ולהדגיש שאני לא נגד אושר. אני גם לא חושבת שיש משהו רע בשמחה והתרגשות. אני רק לא בטוחה שזה צריך להיות המצב הטבעי שלנו, כל הזמן, בכל רגע נתון.

קשת הרגשות האנושית רחבה מאוד ומורכבת מכעס, שמחה, אהבה, פחד, אושר וייאוש. כולם בכפיפה אחת - כולם טבעיים לנו וכולם נורמליים. אין שום רע בלהיות עצוב כשאנחנו חווים אובדן או קושי, זה בסדר לכעוס כשפוגעים בנו או לחוש מיואשים כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו. 

רגש מטבעו הוא נייטרלי. אנחנו מתייגים את הרגשות כחיוביים או שליליים בעיקר בהתאם לרמה שהם נעימים לנו  או לסביבה שלנו. בנוסף, יש הבדל בין כעס נקודתי בעקבות אירוע לבין כעס מתמשך של שנים שלא מוצא פורקן. יש הבדל בין עצב על מקרה מעציב, לבין דכאון קליני. 

אך איכשהו תעשיית האושר הפכה את כולם לזהים ולא לגיטימיים. היא גורמת לנו להרגיש אשמים כשאנחנו כועסים, לפחד מהרגשות שלנו ולנסות למנוע חלק ניכר מהן.

חשוב לדעת כי בתפיסת גוף-נפש, הגורם מספר אחת למחלות, הן פיזיות והן מנטליות, הוא הדחקה של רגשות. לכן, אם אנחנו מקבלים מסר שרגש מסויים אינו לגיטימי, שזה לא בסדר שאנחנו מרגישים ככה, אנחנו מנסים להתעלם ממנו ולהדחיק אותו. אנחנו מנסים לזייף ולחייך, כשבעצם בא לנו לבכות. אנחנו מנסים לחשוב מחשבות חיוביות כשבא לנו לצעוק וכך נמנעים מלבטא את מה שמפריע לנו באמת. וזה, כמובן, מחלחל פנימה.

אדגיש כי אני לא ממליצה להוציא החוצה את כל הרגשות שלכם על כל מי שנקרה בדרככם. אני גם לא חושבת שביטויי זעם אינסופיים יסייעו למישהו. אבל, כמו בכל תפיסת איזון, צריך למצוא את דרך המלך, דרך האמצע.

הרגשות אינם שליליים. מותר לנו להרגיש את כולם, גם אם מדובר בעצב, כעס או ייאוש. כשמנסים להימנע מרגש מסויים, אנחנו חוסמים למעשה את כל מגוון הרגשות. אי אפשר להרגיש רק שמחים או רק מסופקים. כשאנחנו חוסמים את העצב אנחנו חוסמים גם את השמחה.

ואם נוסיף לזה את העובדה שתעשיית האושר גורמת לנו להרגיש רע אם אנחנו לא מאושרים וגורמת לנו לתהות איך ייתכן שעוד לא השגנו את האושר הנכסף - נבין מדוע דווקא בתקופה הזו הדיכאון גובר.

הדרך אל האושר

בהחלט אפשר לחתור להשתפר, אפשר לרצות יותר מהחיים האלה. אפשר לשאוף להיות רגועים יותר, שמחים יותר, מאוזנים יותר. אבל לשם כך, אנחנו חייבים להבין שרגשות "שליליים" הם לא שליליים באמת, וכל מה שאנחנו מרגישים הוא בסדר ולגיטימי.

הדחקת רגשות לא מקרבת לאושר. המפתח לחיים מאוזנים הוא לחיות עם תפיסת האיזון בין גוף לנפש. תפיסה זו מסייעת לנו להכיר בקשת הרגשות שלנו, למצוא איזון ופורקן מתאים וראוי. לבטא את  הקשיים שלנו, ולהבין שלא תמיד נרגיש רק רגשות נעימים ו"חיוביים". זה המפתח לחיים מאוזנים יותר, בריאים יותר וכן, בסופו של דבר גם מאושרים יותר.